ייטב לב שמות תמב

ה' לנגדי תמיד וז"ש ונשא אהרן את שמות ב"י וגו' לזכרון כלו' שיהי' לבני ישראל לזכרון שיזכרו שהם לפני ה' תמיד: ויקחו אליך שמן זית זך וגו' יבואר עפ"י המדרש זש"ה זית רענן יפה פרי תואר קרא ה' שמך מה הזית הזה כו' ואח"כ נותן שמנו אף ישראל באין או"ה וחובטין אותן וכופתין אותן כו' ואח"כ עושין תשובה והקב"ה עונה להם כו' עי"ש לשונו ולכאורה יש להבין הפסוק משבחן והמדרש ממעט בשבחן שאינן נותנים שמן רק ע"י כתישה ומה זה השבח אבל ביאור הדברים נ"ל עפימ"ש אאזמ"ו זצוק"ל פ' האזינו לפרש המדרש שאלו תלמידיו את ר"א איך נעשה תשובה ונחי' א"ל כתיב יענך ה' ביו' צרה וכתיב דודי שלח ידו מן החור עפ"י דאיתא רפ"ק דחולין טוב חזה וחזה שאינו נודר כל עיקר וכ' תוס' דהא דכתיב וידר יעקב נדר עת צרה שאני דאז מותר והטעם דחזקה מה שנודר בעת צרה ודאי יקיים אמנם זה בישראל דמקורם קדוש משא"כ באומות אף אם נודרין בעת צרה אינם מקיימין ומקרא מפורש שאמר יונה משמרי' הבלי שוא חסדם יעזובו וגו' אשר נדרתי אשלמה וזש"ה ה' עזי ומעזי ותנוסי ביום צרה אפי' בבא הצרה נוכל לנוס מקצפר לרחמך אם כי אז אין הזמן גורם לשוב במעשה לתקן כפי תקוני התשובה מ"מ הקבלה בלב שלם מהני וכדכתיב מן היום הראשון אשר נתת את לבבך להבין ולהתענות וגו' אבל אליך גוים יבואו כו' (כלו' בעת צרה) ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו (ויקבלו עליהם לשוב עכ"ז) הבל ואין בם מועיל כי בודאי חסדם יעזובו וישובו לסורם וזה ששאלו איך נעשה תשובה ונחי' כלו' בעת צרה שהוא בין החיים ובין הפכו הלא פמלי' של מעלה אינם מקבלים תשובה זו כדכתיב היערך שועך לא בצר וכל מאמצי כח ואחז"ל לעולם יקדים אדם תפלה לצרה כי אז כל פמלי' ש"מ מאמצין כחו משא"כ אחר בא הצרה מלאכי השרת אינם מסכימים ואומרים חסרי' לגנבי' לשלמא נקט ע"ז א"ל כתיב יענך ה' ביום צרה וכתיב דודי שלח ידו מן החור שחותר חתירה לקבלו בתשובה עכ"ד הנחמדים, ויש להוסיף תבלין להמתיק הדברים עפימ"ש הרמב"ם סופ"ב מגירושין טעם דכופין אותו עד שיאמר רוצה אני מאחר שישראל הוא ורוצה לעשות כל המצו' ולהתרחק מן העבירות אלא שיצרו תקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו כבר עשה לרצונו עכ"ל לכך מהני בישראל תשובה אפי' אם בא ע"י הכרח עת צרה דאנן סהדי דהוא באמת ובלב שלם א"כ שפיר מספר המד' בשבחייהו דישראל דאפי' כשהם עושים תשובה רק אחר כתישה והכרח עכ"ז הקב"ה עונה להם והיינו מפני שמקורן טוב ואנן סהדי שהוא בלב שלם וברצון גמור משא"כ באו"ה ביום צרה צר כחם ואיננו שומע להם כי הוא רק מכח ההכרח וההכרח לא ישובח והבן, אחר זה ראיתי בס' ישמח משה פ' במדבר שמפרש בעצמו המדרש הנ"ל כך ומסתמא שמעתי אלא ששכחתי ושלו הוא ולכך באו"ה כתיב משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו כי איננו דבר עצמי רק חיצוני מכח הלחץ וההכרח לכן אין לו קיום אבל על ישראל שמקורם טוב ועושים ברצון עליהם נאמר ילך נא אדני בקרבנו כי עם קשה עורף הוא למעליותא כמו שפירשו בזה הקדמונים שהם כשעושים תשובה אוחזים בה ובל ירפו מתנה והיינו מפני שהוא באמת מעומק הלב והגם שתחלתו באונס סופו ברצון ושפת אמת תכון לעד ולכך דייקא הקב"ה מקבל תשובת ישראל ביום צרה כי הוא חוקר לב ובוחן כליות אבל מלאה"ש אינם יודעים מחשבות שבלב חושבים שהוא רק מוכרח ולא בחיריי ורצוניי רק כשעושים תשובה מתוך הרוחה ואז כל מאמצי כח כדאיתא בש"ס אבל על ביום צרה כתיב יענך ה' דייקא וכמו שפירשתי ביום צרתי אקראך כי תענני אם כי מה"ש אינם מסכימים עז"א אין כמוך באלקי' וגו' ומי יאמר לך מה תעשה וגו' ובזה יתבאר מאמר משה בפ' תשא אם אין פניך הולכים אל תעלנו מזה ר"ל אל תעלנו מבור בתשובה כזה ובמה יודע אפוא וגו' הלא בלכתך עמנו שאתה יודע מורשי לבבנו אבל כשתמסרנו ביד מלאך שאינו יודע מחשבותינו אצלו לא יתכן תשובה הבא ע"י הכרח, וז"ש ונפלינו אני ועמך מכל העם וגו' כי הם מתנהגים ע"י מלאך לכן ביום צרה צר כחם משא"כ בישראל וכנ"ל וז"ש ואתה תצוה את ב"י ויקחו אליך שמן זית ר"ל גם אם יוציאו שמנן ע"י כתישה כזית עכ"ז הוא זך בלי שמרים רק רצוניי ולא הכרחיי כתית למאור כיון שכבר הוא כתית (ה"ה) למאור להעלות נר תמיד בבחי' אחזתי' ולא ארפנו ולא כמו או"ה שחסדם יעזובו והן הן דברי המדרש זית רענן (עכ"ז) יפה פ"ת קרא ה' (דייקא) שמך והבן: ועפ"י האמור י"ל שובה ישראל עד ה' אלקיך (דייקא והטעם) כי כשלת בעונך (והתשובה באה מכח הכרת שאין מה"ש מסכימים ולזה) קחו עמכם דברים