ייטב לב שמות תמא

משא"כ חושך עכ"ד ז"ל וידוע הא דכתיב והאיש משה עניו כו' ובודאי ממנו למדו ב"י מדה זו שהם ממעטים עצמם ונבזים בעיניהם אך אולי עי"ז ירפו ידיהם מהתור' ויתירו לעצמם מה שאינו ראוי לפי חשיבותם וכנ"ל לזה צוה ה' למשה ללמדם לאחוז גם בבחי' גאות להעלות נפשם להסתכל במעלתן וכי ממקום קדוש יהלכו ממקור מחצב קודש, וז"ש ואתה דייקא שאתה עניו מאוד תצוה את ב"י ויקחו אליך שמן זית זך רומז לחכמה ושכל להעלות נר תמיד ר"ל להעלות נר ה' נשמת אדם שכך נ"ר ר"ת "נשמה "רוח (כמו שא' הסבא משפטים דף מעלה מעלה אל מקור מחצבתו תמיד כדי שעי"ז יתאמץ ללכת ולגשת אל הקודש לדבק עצמו במקור החיים וכאמור: א"י ואתה תצוה וגו' להעלות נר תמיד עפ"י הידוע כי עיקר העבודה שיהי' מעשיו לש"ש ר"ל בלתי לה' לבדו לא להתפאר ולא עמ"ל פרס ולא מיראת עונש כ"א מיראת רוממותו ית' ואהבתו לעשות נ"ר לפניו והמופת והנסיון לזה מה שנאמר שפת אמת תכון לעד ונאמר יראת ה' טהורה ר"ל אותה יראה הטהור' מרוממותו ית' היא עומדת לעד אבל זולת זה אינו בחי' אמת רק שפת שקר ואינו על מעמד ומצב אחד כ"א פעם כך ופעם כך וזש"ה אל תיגע להעשיר ואם תרצה לדעת אשר בלבבך אם מכח התפארות או להנאתך מכח שכר ועונש תוכל להבין ממך לבד למען תחדל וז"ש מבינתך (אשר בלבבך) חדל (והמופת לזה כי אם הוא להתפאר או להנאתך אז) התעיף עיניך בו ואיננו כי עשה יעשה לו (לעבודתו) כנפים כנשר יעוף השמים משא"כ עבודה האמיתית בלתי לה' לבדו היא תכון לעד בל תמוט ממנו לנצח כמבואר מזה בסה"ק, והנה מי שהוא בחי' אין בחי' מה ואפס בלבבו ודאי אין בלבו רק לעשות נ"ר לפניו ית' לא לטובתו ולא להנאתו כי מה הוא להיות נחשב בעיניו לעשות איזה דבר למענו מכח להתפאר או שכר ועונש הלא הוא בחי' אין וביטול המציאות בעיניו וזה הי' מעלת משה אדוננו, וז"ש לו ית' ואתה וגו' שאתה בחי' מה ויקחו אליך דייקא שמן זית הוא התורה והמצוה זך בלי שמרים מבלי תערובות סיג כתית למאור של עולם למען להעלות נר מצוה ואור תורה תמיד ועל זה רומז רש"י בלשונו הזהב מדליק עד שתהא השלהבת (אשר בלבבו) עולה מאלי' דייקא ולא מכח התפארות או שכר ועונש כי אם למלאות רצונו ית' לא בשביל סיבה והבן, וזה שאמר להלן ונשא אהרן (שיכפר) את עון הקדשים הם מצות ומע"ט הקדושים אשר יקדישו ב"י לכל מתנות קדשיהם היינו בשביל מתן שכרן ה או בבא והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה' דייקא למענו ית' לעשות נ"ר לפניו ית' והיינו דכתיב פ' ואתחנן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וגו' לטוב לנו כל הימים לחיותנו כהיום הזה היינו בשביל טובתנו ומתן שכרנו ואם כי מן הדין זה שרי וכמו שאז"ל האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור עכ"ז לא משנת חסידים הוא זו כ"א לעשות למענו ית' וכמש"א אל תהי' כעבדים המשמשים עמ"ל פרס וכמ"ש התוסיו"ט וז"ש תורה לשמה זה תורה של חסד לפנים משוה"ד וכך פי' הקדמונים וז"ש וצדקה (לפנים משוה"ד) תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת לפני ה' אלקינו דייקא ולא לפנינו ולמעננו: ועפ"י האמור יש לפרש הא דכתיב זכור א"ת אשר עשה לך עמלק דל"ל אומרו א"ת מה בא לרבות אבל לדרכנו יובן עפימ"ש אאזמ"ו זצוק"ל בפ' וירא עה"פ כי ירא אלקים אתה כי יש הפרש בין ירא את אלקים שהוא מפני הבא מאלקים היינו מעונשו אבל באומרו ירא אלקים היינו מרוממותו, וז"ש אחר שנתנסה אברהם ונתגלה שאינו מיראת העונש דאין עונש גדול מזה לשחו' פרי בטנו בנו יחידו עתה ידעתי ר"ל הודעתי לכל כי ירא אלקים אתה ולא מעונשו הואיל ולא חשכת וגו' עכ"ד והיינו דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויראו העם פחותי ערך את ה' דייקא מיראת עונשו, וידוע כי כל מחשבות זרות בלתי רצוניות הכל מכח היצה"ר הבוער בלבבינו ולא מצדנו וכמו שאנו אומרי' בפי' במסירת מודעה ער"ה, והוא שרו של עשו והוא המכונה עמלק, וז"ש זכור א"ת (דייקא) אשר עשה לך עמלק להיות ירא א"ת ה' מעונשו ולא מרוממותו והמופת לזה אשר קרך פרש"י לשון מקרה הכוונה בזה שהי' עבודתם רק בדרך מקרה ועראי ולא בקביעות ותמידיות כ"א פעם כך ופעם כך כי ואתה עיף ויגע מעבודתו היפך ממה דכתיב וקוי ה' יחליפו כח כו' ירוצו ולא ייגעו ילכו ולא ייעפו היינו שלא ינוחו ולא ישקוטו מעבודתו ולא ייעפו ולא ייגעו, ולא ירא אלקים כ"א א"ת אלקים והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך ע"ד שאמרו אויבי איש אנשי ביתו היינו כחותיו ותאוותיו הפנימי' אויבי נפשו מסביב וגו' תמחה את זכר עמלק וגו' אז לא תשכח רגע מה שאנו מוזהרין מלשכוח כדכתיב השמר לך פן תשכח כ"א לקיים שויתי