ייטב לב שמות תמ

אדרא כשמי' דקיימא לדרי דרי שזה הזכות עומדת לעד לדורותיו והבן: ואתה תצוה כו' ויקחו אליך ול"א ויתנו מכאן רמז למ"ש ומתלמידי יותר מכולם, ובזה פי' ההפלאה מ"ש הנביא כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם מחמת שהשפע בא לקטנים ע"י גדולים ממילא הגדולים מקבלים יותר מהקטנים שע"י הקטני' יזכו לאור גדול עכ"ד, והחוו"ד הסביר טעם הענין כמו שבראי' חושית אם ישוטט למרחוק יכשל בקל במה שלפניו כ"כ בראי' שכלית ע"כ צריך לתלמיד ששכלו קטן ממנו ומרגיש במה שלפניו וגם כי מחמת צמצום שכלו להסביר לתלמיד יראה ויבין יותר ולא יכשל עיי"ש בהקדמה שלו וז"ש ואתה תצוה (ותלמד) את בני ישראל ע"כ ויקחו אליך ילמדו לך (מלשון לקח טוב) שמן זית זך הוא חכמה צלולה וזכה בלי תערובות שמרים היינו בלי מכשול וטעות כתית למאור התורה להעלות נר תמיד למעלה למעלה, ועמ"ש ר"פ צו וגו' לאמר זאת תורת העולה והבן: ואתה תצוה את ב"י וגו' יל"ד על כפל ואת"ה ת"צוה, גם אומרו להעלות נר תמיד ולא אמר להדליק עי' רש"י ונקדים לפרש הא דכתיב למעלה סו"פ בשלח ועל נסותם וגו' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין והוא פלאי הלא המה ראו מעשה ה' ונפלאותיו ואיך אמרו כדברים האלה אתמהה וכבר העירו בזה קדמונינו ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידי' ואז"ל בשביל שרפו ידיהם מהתורה ונ"ל ביאור הענין כי מודעת זאת בכל הארץ גודל מעלת ענוה ושפלות להיות נבזה ונמאס בעיניו עפר ואפר כמ"ש ז"ל מאוד מאוד הוי שפל רוח אבל עכ"ז כבר מבואר בספה"ק וביחוד בעקידה שער ס"ד באריכות ותורף דבריו להגיע אדם אל שלימותו צריך שתהי' השקפתו אל הטוב שבשרשי מציאותו ולא אל הרע שבו כי השרשים הטובים יחייבוהו לפעול פעולות טובות אמנם הרעות יחייבו אל הפחיתות ועד"ז נאמר שכחי עמך ובית אביך היינו החומרי וזכרי כי ממקום קדוש לקחת, ולפי"ז קשה מש"א עקבי' בן מהללאל הסתכל כו' מאין באת מטפה סרוחה ולאן אתה הולך למקום עפר כו' כי זאת אינה עצה כי אדרבה בזוכרו פחיתת ערכו והתחלותיו הגרועים יתיר עצמו לדברים פחותים והרי איוב לא הי' פוטר עצמו מהדין אלא בטענות כאלו אמר אדם ילוד אשה קצר ימים כו' כציץ יצא וימל כו' אף ע"ז פקחת עיניך כו' אמנם הכוונה בזה כמו שאמרנו שישים לבו אל חלק המעולה שבו, וז"ש שיסתכל אל ג' דברי' שהם התחלת הוי' החומר וההעדר הכרוך בעקבו ואל הצורה שבו והוא מאין באת ולאן כו' ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כו' הוא הצורה שבו שמחייב להשיב לשולחו דבר עכ"ד עיי"ש באריכות ועד"ז כתבו המפו' דהיינו דכתיב זמרו ה' כי גאות עשה כי צריך לפעמים לאחוז במדת גאוה מצד הנשמה והמעלות טובות שבו לקנא ביראת ה' כל היום ובהולכים בדרכי ה' לומר כי כמוני כמוהם ואם בכל עת יהי' פחות ונבזה וכאין יכול ליפול בשפל המדרגה כאחד הפחותים ללכת בדרכיהם ח"ו וז"ש ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם (אנחנו בחי') אין בעצמנו ר"ל אם מדת פחיתת כאפס ואין חביב בעיניו ית' ועי"ז יש ה' בקרבנו או צריך להיות בעיניו בחי' יש ודבר חשוב ולהסתכל בטוב ומעלות טובות שבו וע"ז א' ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שרפו ידיהם מהתורה היינו ע"י מדת פחיתות ושפלות בעיניהם כי כך טבע ישראל שהם ממעטים עצמם כדכתיב כי אתם המעט מכל העמים כו' ועי"ז נסוגו אחור מלגשת אל הקודש באמור לנפשם מי אנכי כי אבא עד הלום לפי פחיתת ערכי ושפלותי לא אלך בגדולות שאינו לפי ערכי, וכך דרכו של יצה"ר להקטין האדם בעיניו לבלי להתאמץ ללכת ממדרגה למדרגה בדרך התורה והמצוה כאחד המיוחד שבעם ולהתיר לעצמו תאוותיו הבהמיות אשר לא יאתה לאיש נכבד מגזע קודש זרע אברהם י"ו ע"ד שאמר הצדיק הקדוש ר' זוסא ז"ל כי הלל רשע על תאות נפשו שעושה עצמו עניו כהלל כדי למלאות תאותו ר"ל, ולהראות להם הדרך הישרה שיבור לו האדם לאחוז גם בבחי' גאות ע"ז א' והי' כאשר ירים משה ידו להתנשאות למעלה ואז"ל בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ר"ל שמסתכלין כלפי מעלה שיש בהן ולא אל פחיתות שבהן ומשעבדין את לבן לאביהן שבשמים ר"ל מכח הצורה שזה חלק הקב"ה והוא אבינו לא אל חלק החומרי שהוא מאב ואם החומרים אז וגבר ישראל אבל כאשר יניח ידו ר"ל להסתכל למטה לבחי' שפלות ופחיתות אז וגבר כו' והנה לאחוז בבחי' ענוה וגם מבחי' גאות אל מכח ידך צריך ענין חכמה ושכל כי הוא ב' הפכים ע"ד שפי' הגאון קדושת לוי זצ"ל שיש יתרון לחכמה מהסכלות כי חכם בידו לעשות עצמו ככסיל כדכתיב לדוד בשנותו את טעמו וגו' אבל כסיל א"א לו להיות חכם וה"ז כיתרון האור מהחושך כי אור משמע תרתי יתמא ואורתא