ייטב לב שמות תלט

והנ"ל בזה דקשה מה דא' תמיד הא לא הי' רק מערב עד בקר ורש"י עמד בזה ולתרץ זה נאמר עפימ"ש התוס' רי"ד קידושין דף כ"ט דקא' איהי מנ"ל דלא מחייבה דכתיב אותו ולא אותה ואי קשי' ל"ל קרא הא הו"ל מצות עשה שהז"ג דכתיב וביום השמיני ימול ותו דאין מצות מילה אלא ביום ולא בלילה (והוא קושי' התוס') תשובה היכי אמרי' מצו' עשה שהז"ג נשים פטורו' במצוה דתליא בגופ' ואינ' מצווה אלא לזמן ידוע אבל מצוה דלא תלי' בגופ' כגון למול את בנו אע"ג דמילת הבן יש לו זמן מ"מ האב שצוהו הבורא להתעסק במילת בנו (דלאו כל אדם יכול למול בעצמו) העסק ההוא אין לו זמן שבין ביום ובין בלילה (כל שמנת ימים) יטרח ויכין צרכי מילת בנו הלכך אי לאו דכתיב אותו הוי מחייבין גם האשה עכ"ד, ועם זה יתבאר אומרו פ' לך לך ובן שמנת ימים ימול ובפ' וירא וימל אברהם את יצחק בנו בן שמנת ימים ולא אמר ביום השמיני כדכתיב בפ' תזריע אלא בזה הורה לנו כי העסק והטורח להכין צרכי המילה מוטל על האב כל שמנת ימים עד שנימול ממש והעסק והטורח להמצוה נחשב לו כאלו קיים גוף המצוה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה וגם לאשר שהוא דבר המעמיד לגוף המצוה וכאלו מל כל שמונת ימים וכמבואר כעין זה בסש"ש ח"ב דרוש ד' לדרכו עי"ש וממנו נקח לענין מצו' העלאת הנרות גוף המצוה מוטל על הכהנים ויש לזה זמן קבוע מערב עד בקר אבל הכנה להמצוה לטרוח בגופם וממונם להביא זתים ולכתשן ולהוציא שמנן שמן זית זך למנורה דבר זה מוטל על ישראל תמיד בין ביום ובין בלילה ואין לזה זמן קבוע: וז"ש ואתה תצוה את ב"י ויקחו אליך שמן זית זך וגו' להעלות נר תמיד כלו' האי תמיד קאי על ויקחו אליך כי ענין לקיחה של שמן מוטל עליהם תמיד בין ביום ובין בלילה וממילא נחשב כאלו מעלין את הנר תמיד ועז"א ילמדנו רבינו אם שידוע דכתיב וביום השמיני ימול היינו גוף (המילה אבל עסק טרחתה להתעסק בצורכי המילה המוטל על האב וזה נחשב לו כאלו עשה גוף המצוה ומל, זה ששאל לכמה נימול כלו' כמה ימי' מוטל הטורח והעסק על האב שע"י זה נחשב כאלו הקטן נימול עז"א קטן נימול לשמונה שכל שמונה מוטל על האב העסק והטורח וכאלו נימול כל שמונה ועז"א ת"ט כשם שנימול יצחק אבינו כלו' דכתיב בי' וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים דהיינו שמל אותו כל שמונת ימים במה שעסק וטרח בצורכי המצוה כאמור ועז"א המדרש א' הקב"ה לישראל בני עשו לי כשם שעשיתי לכם האכלתי אתכם אף אתם היו מקריבין לפני שנאמר את הכבש האחד תעשה בבקר ומונה והולך ומסיים וה' הולך לפניהם יומם להאיר להם וכנגדו תצוה את בני ישראל להעלות נר תמיד כלו' אם אמנם הכהנים הם המקריבים והמעלי' את הנרות וכדומה העסק והטורח של ישראל בעניני' אלו נחשב להם כאלו הם העושים בעצמם להשיב גמול מה שעשה להם השי"ת נמצינו למדין דמי שמכין צורכי המצוה וע"י נעשה המצוה יחשב לו לצדקה כאלו הוא עושה גוף המצוה ובזה יובן הא דאיתא בכתובות פ' י"ג דאר"א עמי הארץ אינם חיים לעת"ל דכתיב כי טל אורות טלך כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכו' א"ל מצאתי להם רפואה דכתיב ואתם הדבקים בה' וגו' כל המשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטי' לת"ת והמהנה ת"ח מנכסיו כאלו מדבק בשכינה, וקרא מפורש הוא שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך ופרש"י שותפין היו זבולון יוצא לפרקמטי' ונותן ליששכר לפיכך הקדים זבולון ליששכר שתורתו של יששכר ע"י זבולון היתה הרי לך כי המכין צרכי העוסק בתורה יחשב לו כאלו הוא עצמו עוסק בתורה ולא עוד אלא שהקדים הכתוב זבולון ע"ד גדול המעשה יותר מהעושה: ועפ"י האמור יש לפרש מאמר דוד המלך ע"ה אשרי כל ירא ה' ההולך בדרכיו כלו' שהוא ירא את ה' בעת שהולך בדרכיו בעסקי עוה"ז במו"מ וכדומה יגיע כפיך כי תאכל אשריך (באם) וטוב לך שהתורה הנקרא טוב (כדכתיב טוב לי תורת פיך) לך היינו אשתך כגפן פורי' וגו' בניך כשתילי זיתים סביב לשלחנך ר"ל שאתה מחזיק בניך ומדריכם לתלמוד תורה שיהי' כשתילי זיתים המוכנים להוציא שמן הרומז לחכמה (כמאמרם הרואה שמן זית בחלו' יצפה לחכמה) שתורתם נחשב שלך הנה כי כן יבורך כו' יברכך ה' מציון הם שערים המצוינים בהלכה וזה שרמזו חז"ל הרוצה שיתקיימו נכסיו שיהי' דבר המתקיים לעוה"ב ולא יעזוב לאחרים חילו יטע בהן אדר לשון אדיר פרש"י אילן חשוב היינו שיטע ויחזיק בהן התורה ולומדי' הנקרא עץ מאכל (וכדמפרש המדרש ונטעתם כל עץ מאכל הה"ד עץ חיים היא למחזי' בה ע"ש) שנאמר אדיר במרום ה' ר"ל כל הדבוק בת"ת כאלו דבוק בה' ואיכא דא'