ייטב לב שמות תלז

גבורה דקדושה כעס קנאה ושנאה ומי שנולד במזג רע מדות הפכיות צריך להעביר עליהן ולהפכן לקדושה מן הקצה אל הקצה דהיינו מי שהו' בעל תאוה ר"ל יראה ליקח אות' מדה לעבודת ה' ולתורתו וכדכתיב גרסה נפשו לתאוה וגו' ולגמול חסד בגופו וממונו חסד דקדושה והאי מאן דבמזל מאדים יהא טבחא או מוהלא וכדומה וכמ"ש בס' סדוש"ש ח"א שורש ששי מאמרם ז"ל גבי ר"א ור"ע לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו כי ר"ע הי' בן גרים ומזג רע עד שאמר מי יתן לי ת"ח ואנשכנו כחמור בחי' קליפה חמור נוער ואח"כ בעז"ה עליו הפך א"ע לטוב מעבר אל עבר עד שהעביר על כל מדותיו לטוב ולעבוד בהן השי"ת ונעשה בחי' יששכר חמו"ר גרם וכ"כ הי' בחי' משה כי נולד במזג לא טוב והפך א"ע לטוב כמבואר שם וזהו כי מן המים בחי' תאוה משיתיהו עי"ש בארוכה וז"ש ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פני' היינו הצד השני הרומז לז' מדות הפכיות לצרפן לעבוד' ומבחי' חושך יעשה אור וזה בחי' אור כי לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא ועל זה א' וראה ועשה בתבניתם אשר אתה דייקא מראה בהר כי אם שנולד במזג לא טוב בעלותו בהר נתעלה ונתקדש בקדושה יתירה להפך הכל לטוב עד כי אמרו יבא טוב זה משה שנאמר ותרא אותו כי טוב הוא היינו על שם העתיד להתהפך לטוב וז"ש במגילה ליהודים היתה אורה בחי' אור מתוך החושך ושמחה כי בהתהפך החושך לאור והרע לטוב אז אין בו מום ולא בחי' עקמימות כ"א יושר לבב ולישרי לב שנעשה לב אחד לאביו שבשמים שמחה וזה שנאמר להלן בהעלותך וגו' אל מול פני המנורה היינו עבר שכנגד פני המנורה היינו הז' מדות הפכיות יאירו שבעת הנרות להפכן לטוב ולצרפן אל הקדושה וזה ויעש כן אהרן כלו' שעשה כן בעצמו לקשט מדותיו ולהפכן כולם מרע לטוב אל מול פני המנורה העלה נרותיה וז"ש רש"י להגיד שבחו של אהרן שלא שינה ולכאורה מה קמ"ל אלא שהכוונה שלא שינה מעשיו ומדותיו ממה שהמנורה רומז אליו והבן זה: תצוה ואתה תצוה את ב"י ויקחו אליך וגו' הדקדוקים בזה ידוע ונ"ל דכתי' והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר ע"פ האדמה ולכאורה הך סימנא אשר ע"פ האדמה ל"ל ושפת יתר הוא בשגם צריך להבין ענין ענותנותו של משה מכל אדם איך הוא באפשרי הלא זה האיש משה צדקת ה' עשה ומשפטיו עם ישראל ללמד להם תור' ומצו' ולהורותם הדרך ילכו בה וגו' ואיך הי' משוער בשכלו שהוא שפל וגרוע מכל אדם והנ"ל בזה כי כתי' ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהי' היינו להסתיר מעשיו מבני אדם והטעם דאז תהי' מחשבתו זכה ונקי' בלתי לה' לבדו משא"כ בגלוי ובפרהסי' יכול להיות שמתערב בו מחשבה זרה להתנאות בפני בני אדם ולהתפאר, אמנם זה הוא באפשרי לאדם פשוט אבל מי שהוא שר ושופט בישראל להורות לעם דרכי ה' ולהרביץ תורה ויראה ולהשיב רבים מעון א"א לו להסתיר מעשיו כי זכות הרבי' תלוי בו ועליו מוטל להוכיחן ולהוליכן בדרך הישר והרי דבוריו ומעשיו ועניניו בפני רבים וגלוי לכל ע"כ הוא צריך להזהר ולהשמר בשמירה יתירה שבכ"ז לא יתערב בו מחשבה זרה להתנאות או להתפאר כ"א לה' לבדו וזה עבודה גדולה וע"ז א' בנוסח ספרד לעולם יהא אדם יר"ש בסתר ובגלוי כלו' לא די בסתר כ"א גם בגלוי יהא הכוונה רק לש"ש (וכמבואר בס' ישמח משה פ' נח) וע"כ מה שאפשר לעשות בסתר ובצנעה יעשה בהצנע אבל מה שלא יוכל להסתיר דהיינו בעת שצריך להשמיע תורה ותפלה ויראת ה' לרבי' לא ימנע הטוב מהם רק יראה שיהא בכוונה רצוי' לשמו ית' ויבטח בשם ה' ובזכות אבות אשר כל מעשיהם הי' לש"ש בין בסתר ובין בגלוי צדקתם תעמוד לו להיות בתומכי נפשו ולדעתי זהו הנאמר במשנה באבות פ"ב וכל העמלי' עם הצבור (היינו עמלי' בתורה) יהי' עמלי' עמהם לש"ש (דייקא) שזכות אבותם (של העמלי')