ייטב לב שמות תלה

המצוה כי מה שיהי' היום הוא שכבר נעשה אתמול ואין כל חדש בלתי ע"י המחשבה טובה שבמוח ולב שמוסיף והולך בכ"י בהשגת הכוונה הפנימיות שבאותו מצוה וז"ש שיהי' בעיניך כאלו מצוך היו' מחד' על לבבך ע"י לבבך המחד' בטובו בכ"י תמיד השגת שכל חדש וידוע מ"ש האריז"ל כי מאביו בא אור פנימי המוח ומאמא אור מקיף וז"ש שמע לאביך זה ילדך בכ"י בפנימיות המוח והלב בבחי' חדשה לענין השגה ואל תבוז המעשה הבא ממקיף של אמך אם כי זקנה אמך שהמעשה כבר זקנה מאתמול כי בעובדא וברעותא תלי' אמת קנה ואל תמכור וגו' היינו שלא לעשות בשביל להתפאר או עמ"ל פרס שזה ענין מכירה גיל יגיל אהי צדיק גילה אחר גילה נגד המקיף והפנימי ויולד חכם לא אמר וילד חכם לשון עבר כ"א ויולד לשון הוה שמולידו בכ"ז חכמה חדשה וישמח בו כלו' במה שבתוכו ואפשר לומר שזה סוד מאמר' שבזכות אלו הדברי' נגאלו ממצרים שלא שינו את שמם ולא שינו את לשונם ולא מלבושיהם ושהי' גדורי' מעריות דהיינו שלא שינו את לשונם ולא מלבושיהם הרי היו ישראל מוכתרים בנימוסי יהודית וכדאיתא בהגדה ויהי שם לגוי גדול מלמד שהי' ישראל מצוינים שם ומזה זכו לאור מקיף ושהי' גדורים מעריות עיקר הגדר הוא במחשבה ובלב טהור כמ"ש הרמב"ם סוף ה' א"ב ומזה זכו ישראל לאור פנימי שם אל הוי' וז"ש שלא שינו את שמם היינו שם זה ובזה יש לפרש וידב"ר ה' אל משה במדבר סיני וגו' לצאתם מארמ"צ לאמר הזכיר צאתם וגו' לומר שכמו צאתם מארמ"צ שהי' בשביל שלא שינו שמ"ם זכו לאור מקיף ופנימי מה"ט זכו נמי לקבל דיבו"ר ה' שהוא באתגלי' בחי' מקיף לאמ"ר הוא סוד הפנימי אמירה בחשאי וז"ש סמוך לזה שאו את ראש כל עדת ב"י למשפחותם לבית אבותם (שמהם אור פנימי) במספר שמו"ת (א"ל ה"וי') כל זכר לגלגלותם אור המקיף כמו גלגולת המקיף את המוח שמבפנים וז"ש עוד להלן ויתילדו (בחי' לידה יום יום) על משפחותם לבית אבות' (אור פנימי) במספר שמו"ת וגו' (הנ"ל) לגלגלותם מקיף וז"ש להלן איש על דגלו וגו' מנגד סביב לאהל מועד יחנו הרי זכו לפנימי ולמקיף הם ענני הכבוד שהקיפן: וז"ש המד' הה"ד ימצאהו בארץ מדבר יסובבנהו בענני כבוד יבוננהו בבחי' בינה (אור המקיף) יצרנהו כאישון עינו (בבחי' אור פנימי שוכן בתוכם) אמר הקב"ה אני מניח העליונים ושוכן ביניה"ם דייקא ולא עוד אלא שעשה אותם דגלים לש"מו וכו' היינו לשם אל הוי' למה שהם בני וכבוד לאב להיות אצל בניו הוא אבינו באור פנימי הוא מלכנו באור מקיף והבן, וז"ש הילקוט בשעה שקבלו ישראל את התורה (קבלה בלב) נתקנאו בהן או"ה מה ראו אלו להתקרב (קרבות הלב) יותר מכל האומות א"ל הקב"ה הביאו לי ס' יוחסין שלכם כש"ם שמביאין בני לא אמר כ"מו כי אם כש"ם וגם למה מזכירם בשם בני אלא לומר כאותו שם אל הוי' שבנ"י דייקא מביאין בבחי' אור פנימי שיש להם מאבותיהם שנאמר ויתילדו בחי' לידה על משפחותם לבית אבותם במספר שמות האמורים, וז"ס מה טובו אהליך יעקב המקיף משכנותיך ישראל אור הפנימי כמו שנאמר ושכנתי בתוכם: ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד עפ"י דאי' בגמ' ואו"ח סי' קס"ז מצוה להביא על כל שלחן מלת והתקובלי' כתבו לטבל פרוסת המוציא במלח נ"ל טעמו להורות לאדם שיאכל לחם בבחי' מלח שבעצמו לבדו הוא מזיק ולהטעים מאכל הוא טוב וא"א מבלעדו כדכתי' היאכל תפל מבלי מלח וכ"כ ודע כי אכילת הלחם לבדו בשביל עצמו להשביע עצמו לא טוב ומזיק כדכתיב פן תאכל ושבעת וגו' ורם לבבך ושכחת אך לחזק גופו ונפשו לעבודת הבורא ב"ה הוא טוב לתבל העבודה וא"א בלעדו ועל כוונה זו יאכל לחמו והיינו דכתיב לעת האכל גשו הלוים וגו' (זו מלכות שמים) וטבלת פתך בחומץ כלו' לאכלו בבחי' חומץ שלבדו הוא מזיק כ"א לתבל המאכל הוא טוב ולמען יהי' זה לזכרון בין עיני אדם מביאין מלח על השלחן ומטבלין בו פרוסת המוציא ראשית אכילתו להורות לו דרך אכילה שהוא לחזק גופו לעבודתו ית"ש ורמז לזה לח"ם למפרע אותיות מל"ת כלו' לאכול לחם בבחי' מלח וז"ש ונתת על השלחן לחם פנים שיש לו שני פנים לחם ולמפרע מלח למען תהי' לפני תמיד אפי' בעת האכילה תהי' הכוונה לשמי לעבודתי כאמור: ועשית את נרותיה שבעה והעלה את נרותיה והאיר על עבר פני' אפשר לרמז בזה בהקדם להבין מאמרם ז"ל בסנהדרין פ' כה"ג במאמר של רועי בקר חד א' אם בכיר ולקיש כחדא וינץ דין הוא אדר אפשר רומז על דרך מוסר כי ידוע בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל וידוע כי אין הדבר תלוי אלא בתשובה וכבר איתא בספרים כי בתשרי מאימת הדין הנפש תבהיל והתשובה הוא מיראה ואלול הוקבע מקודם להתעורר