ייטב לב שמות תלב

שהכיר וכי הם עשו וכו' אבל הדבר פשוט כיון דכתיב ויקחו לי תרומה וגו' אשר ידבנו לבו תקחו וגו' ופירשו המפורשים שמלבד מה שנתנו בידים איש כפי אשר תשיג ידו גם מה שנדבה לבו לתת יותר ממה שנתן אם הי' ביכולתו ליתן זה נחשב לו ית' לצדקה ולקיחה כאלו נתן ממש כי מחשבה טובה מצטרף למעשה וז"ש אשר ידבנו לבו תקחו וגו', ולפי"ז כאן שנתן כל אחד כפי אשר השיג ידו ונדב לבו יותר בודאי נדב לבו לעשות גוף המשכן אם הי' ביכולתו א"כ נחשב לו למעשה ולכך שפיר כתיב ועשו אבל משה שלא נתן משלו מאומה לנדבת המשכן ע"כ קשי' לי' אמאי כתיב ועשית ומתרץ לאשר הי' המלמד והמעשה כעושה: והנה מה שאמרו ישראל נעשה ונשמע שקדמו עשי' לשמיעה מבואר אצלי במקום אחר שפי' כל אשר דבר ה' נעשה ושמא תאמר איך אפשר לעשות כל אשר דבר והרי כמה מצו' שתלוי' בארץ וכמה מצות שאין באים ליד אדם לקיים במעשה ע"ז א' ונשמע היינו נקבל עלינו לעשותם ומחשבה כמעשה כמ"ש למעלה וז"ש תדב"א בשעה שאמרו ישראל נעשה (במעשה) ונשמע נקבל מה שא"א במעשה מיד אמר הקב"ה ויקחו לי תרומה היינו מה שיתנו במעשה ועוד זאת אשר ידבנו לבו יותר מאשר תשיג ידו תקחו וגו' ולכך ועשו לי מקדש שנחשב המחשבה כמעשה: וכבר פי' בשל"ה הא דכתיב במשה ויאמר ה' אלי רב לך ופרש"י הרבה מזה שמור לך כי משה ביקש לכנוס לארץ לא לאכול מפרי' כי אם כדי לקיים מצות התלויות בה לכך אמר לו ה' הרבה מזה כמה מצות שלא באו לידך ואפי"ה שמור לך רב טוב הצפון מכח מחשבה טובה ה"ה מצות התלויות בארץ נמצינו למדין שמשה הי' מקיים ע"י מחשבתו לבד כל התרי"ג מצות שהם נגד אבריו וגידיו של האדם כדכתיב תורת ה' תמימה משיבת נפש ולזה הי' הוא מובחר היצורים וכ"כ אהרן ששניהן שקולין כפרש"י פ' וארא ולזה בדין שיהי' להם התנשאות על ישראל כי לאו כל מוחא סביל דא שיהי' לו מחשבה זכה וצלולה מעומק הלב לענין כל התרי"ג מצות שישלים בזה כל אבריו וגידיו ע"י מחשבה לבד שיהי' כולם קדושים לה', ואמנם קרח ועדתו הי' סוברים כי כל ישראל כולם שוים בזה למשה ולאהרן והיינו דכתיב ויקהלו על משה ועל אהרן ויאמרו וגו' כי כל העדה כול"ם קדושים דהאי כולם אך למותר לכאורה אלא הוא אשר דברנו דה"ק כל העדה כולם היינו אבריהם וגידיהם קדושי' (כי) ובתוכם ה' היינו בתוך לבם במחשבתם ומצטרף למעשה א"כ ומדוע תתנשאו ולא זו בלבד אלא אף גם זאת עלה על דעת קרח כי הוא עדיף ממשה מכח מצות מעשיות שהי' עושה מכח כספו וזהבו יותר ממשה כן הי' קרח סובר ולזה א"ל משה בקר ויודע ה' וגו' ואח"ז נודע הדבר כי אין כמשה ואהרן שהי' מקיימי' כל התרי"ג מצות ע"י מחשבה ורצון בלבד, וז"ש המדרש על הא דכתיב ויקחו לי תרומה וגו' אשר ידבנו לבו תקחו שהמחשבה כמעשה כדכתיב ועשו הה"ד נבחר שם (של משה) מעושר רב של קרח שמשה הי' מקיים ע"י מחשבה ורצון בלבד את כל התורה כולה, ורמז לזה מש"ה עם הכולל עולה מספרו רצו"ן והבן, ד"א נבחר שמו של מרדכי וכו' יתבאר עפי"מ דכתיב ויאמר המן וגו' ישנו וגו' שהי' לו לומר ואת דתי המלך אין עושים ומה זה שא' אינם עושים ופירשתי בס' ייטב פנים במאמר קול מגילה כי המן ידע שאם הי' כל או"א מישראל מקיים כל התורה אין שום אומה ולשון יכול לשלוט בהם אלא שזה א"א בלתי ע"י האחדות וע"י מחשבה המצטרף למעשה וז"ש ישנו עם אחד מפוזר ומפורד ואין ביניהם שלום ואחדות והם בין העמים בחו"ל ונחסר מהם מצות התלויות בארץ ושמא תאמר שמקבלים עליהם במחשבה לקיימם שנחשב לישראל כמעשה עז"א אם אמנם ודתיהם שונות מכל עם שמחשבה טובה מצטרף למעשה משא"כ בשאר אומות אבל ואת דתי המלך אינ"ם עושים כלומר שהם בעצמותם אינם בבחי' זו לחשוב מחשבה טובה שיהי' נחשב למעשה וכיון שכן נחסר מהם הרבה מצות לכך ולמלך מלכו של עולם ב"ה אין שוה להניחם ולכן אמרה אסתר לך כנוס את כל היהודים שיתאחדו זע"ז א"כ מה שא' עושה הוא בשם כל ישראל וכמ"ש לעיל וע"ד מה שא' ואת דתי המלך אינם עושים הרי בע"כ הודה וא' למרדכי שהי' מחוי לתלמידיו הלכות קמיצה ואמר בזמן שביהמ"ק קיים מייתי מלא קומצא סולתא כו' א"ל אתי' מלא קומצא קמחא דידכי ודחה עשרה אלפי ככרי כספא דידי מזה נראה בעליל שהעסק בענין הקומץ והמחשבה טובה הי' מצטרף ונחשב להם כמעשה הרי עושים דתי המלך ע"י מחשבה וז"ש במדרש נבחר שם (של מרדכי) (כדמתרגמינן מירא דכיא הרומז למחשבה זכה וטהר לב) מעושר רב של המן כי ע"י מחשבתו הטובה והזכה דחי עשרה אלפי ככרי כספא של המן מפני שנחשב לו למעשה כאמור: