ייטב לב שמות תכו

שם ישראל נגד ההר שחנו יחד כאיש אחד בלב אחד ירצה כענין שאמרו למה נמשלו ישראל לתמר מה תמר אין לו רק לב אחד אף ישראל אין להם רק לב אחד לאביהם שבשמים, אמנם זהו אם העבודה מתוך הלב אז חונים ועומדים יחד כולם כאיש אחד אמנם אם ח"ו לבם לא נכון עמם הרי הם מפוזרים ומפורדים זה בכה וזה בכה כ"א מחשבתו פונה לדרכו זה לכרמו וזה לזיתו וזה לגרנו ויקבו, וז"ש המן ישנו עם אחד לפי ראות העין אבל מפוזר ומפורד בין העמים כי לבם בל עמם ואין עבודתם מעומק הלב ולכך אמר ישנו כי כישן דמי וה"ה מפוזרים זה בכה וזה בכה במחשבתו והיינו ואת דתי המלך הוא ממ"ה ב"ה אינם עושים ר"ל אם אמנם עושים במעשה אבל זה אינ"ם בעצמותן רק האברי' החיצונים ולא הם עצמותן בפנימית לבם וזה שלא אמר אי"ן עושים כ"א אינ"ם עושים לכך ולמלך אין שוה להניחם והנה הי' גלוי וידוע כו' שעתיד המן לשקול ולקטרג על היות עבודתם בלא לב ע"כ הקדים שקליהן מצו' מחצית השקל לעורר לבבם לעבודתו ואז יהי' באגודה א' כאיש אחד בלב אחד והבן, וזה שאנו מבקשים והשב את העבודה לדבור ביתך אז ותהי לרצון עבודת ישראל כלו' אז תהי' עבודת ישראל עם החצון האמיתי מעומק הלב וע"כ "לדביר "ביתך ר"ת לב כי ביהמ"ק מעורר הלב כאמור למעלה ועמ"ש עוד בסוף פ' בשלח על המדרש הזה: ו ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי וזאת התרומה וגו' הנה ראוי לשית לב על מלת לי כי הי' די באומרו ויקחו תרומה (ודברי רש"י ידועים) גם וזאת התרומה הוא אך למותר כי מה הי' המקרא חסר באומרו ויקחו לי תרומה וגו' זהב וגו' ודברי מאור עינינו רש"י ז"ל ידועים וגם אני אענה חלקי בהקדם לבאר מאמר דוד המלך ע"ה בתהילים סי' כ"ב אספר כל עצמותי המה יביטו יראו בי יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל וגו' אשר לפי קבלת רז"ל מוסב כל הענין על אסתר שהיתה מתפללת על מפלת המן דהנה איתא בגמ' מגילה י"ב ר"ש ב"ר נחמני פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא תחת הנעצוץ וגו' זה וכו' והי' לה' לשם אלו ימי פורים ופירשו המפורשי' לאשר ידענו אשר עפ"י חכמת איצטגנינות הי' ימי הפורים מורה רע על האומה הישראלית ומצד זה בחר בהם המן להזדווג אז אל האומה הזאת וזהו הפי' שעשה א"ע ע"ז מושפע מהמזלות כנ"ל, ובזה עלה אלהים בשם ותפארת בהראותו הכנעת המערכות ברצותו להטיב לעם קרובו ולהצילם מיד הקמים שידד מסילת הכוכבים וכל באי עולם ידעו והכירו כי רק אך יד ה' עשתה זאת וזה שא' רשב"נ תחת הנעצוץ זה המן שעשה עצמו ע"ז (היינו לקבל שפע מהמזלות כי הי' ברום המעלות) יעלה ברוש זה מרדכי (שהי' עפ"י המזלות בשפל תחתית) וכו' והי' לה' לשם אלו ימי פורים כלו' הימים אשר הי' פורים בהם לפי סגולתם פרסמו את שמו ית' כי ידו עשתה זאת כנ"ל ע"כ דבריהם עיי"ש, והנה המן בהיותו חכם להרע ידע באמת כי לא יספיק עצתו לשלוט על עם ה' להיותם ממקום גבוה נאצלים ואל אציל"י ב"י לא שלח ידו כי הם למעלה מהטבע (ובאמת לא מצינו בשום מקום שתהי' גזירת המן להעביר על הדת כמו בענין חנוכה וכדומה) אמנם כל כוונתו הי' להרוג ולאבד גופות יקרות לאשר כי דימה בנפשו שאין הפרש בין גופם ובין גופי יתר החיים המדברים ושניהם קרוצים מחומר עפר מן האדמה ואין בהם איכות קדושה ושפע האלהים אמנם באמת שגה ברואה גם בזה וכרחוק מזרח ממערב רחוקי' גופי עם בני ישראל מגופי או"ה כי עליהם נאמר זנתה אתם הובישה הורתם ונאחזים בסבך חלאת זוהמת נחש הקדמוני וטומאתה בשולי' לא באלה חלק יעקב המופרשים ומובדלים מכל סוג טומאה וזוהמא אשר לתקן זאת באה מצות מילה והפרישה מטומאת נדה ויתר האזהרות והסייגים כידוע טט עתם ליו"ח ולהבאים בסוד ה' והנגלות לנו מפי סופרים וספרים הק', ונקדים עוד כי ידוע אשר הנשמה לבדה תכונה בשם ותואר אדם וחטף בשם לבוש כנאמר מפורש על בשר אדם לא ייסך ולא נא' על אדם לא ייסך וכמבואר בזוה"ק על הפסוק עור ובשר תלבישני ובעצמות וגידים תשוככני והבן ובזה יובן מאמר אסתר ותפלתה והתנצלותה על כל הרעה אשר מצאה ואת בני דורה במחשבת המן הרע הזה ותאמר בשם כל ישראל הנתונים בצרה ובצוקה אספר כל עצמותי ר"ל העצמיו"ת שלי דהיינו הנשמה אשר היא עצם האדם כנ"ל ועלי' אבטח ולא אפחד כי לא תאונה אלי' רעה לאשר כי ממקום גבוה נאצלה למעלה מהטבע ולא תגע בה יד הטבע והצורר כלל וכלל אך המה יביטו יראו בי ר"ל בהביטם לפנימיותי כנ"ל יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל היינו על גופי ובשרי בחשבם כי ישלטו על לבושי היינו הגוף ועלי' יפילו גורל ללכדני במצודתם בחשבם כי כמוני כמוהם מחומר