ייטב לב שמות תכה

לשכן שמו המיוחד כמאמרנו אתה אחד ושמך אחד והבן: ד א"י דיש להבין אומרו ויקחו לי תרומה ויתנו הי' ראוי לומר וגם להבין פרש"י לי לשמי וגם אומרו מאת כל דמשמע כלל ואח"כ פרט איש אשר וגו' והנ"ל עפ"י דכתיב וירא את ישראל שוכן לשבטיו ופרש"י ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה, ואמרתי בדרך צחות כי כשבאין לגבות מעות לצדקה ולבנין בהכנ"ס וביהמ"ד הדרך הישר שיתן כל או"א לפי נדבת לבו כפי ברכת ה' אותו ולא ישית עיניו ולבו אל מול רעהו לאמר אם הוא נותן סכום כך אני נותן סכום כך כי אין זה רק קנאת איש מרעהו אבל הנותן לש"ש מה לו אם רעהו רע עין או לא הוא יהי' טוב עין ויבורך כדכתיב פתוח תפתח את ידך וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך וגו' וז"ש ראה שאין פתחיהן של ידיהם מכוונים זה כנגד זה כ"א כאו"א נותן נדבת לבו כהוגן ואז יבנה ביהמ"ד וביהכ"נס, וז"ש מה טובו אוהליך וגו' אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות והבן: והנה החוקר לב ובוחן כליות לפניו נגלו מי הנותן לשמו ומי שאינו נותן רק מחמת קנאת איש מרעהו אבל האדם לא יוכל לחקור מחשבות האדם ותחבולותיו אם כוונתו לשמים זכה וברורה או לא אבל המופת לזה אשר גם הגבאי יבין כוונת הנותן אם הוא לשמו ית' הוא בזה אם נותן כפי נדבת לבו ואינו חוקר ודורש כמה נתן זה או זה ואינו מעריך נדבתו מול רעהו אז כוונתו לשמים אבל אם מעריך נדבתו מול פני רעהו אז אין כוונתו לשמים, וז"ש ויקחו לי לשמי שהלוקחים ידעו שהוא לשמי והמופת מאת כל איש אשר ידבנו לבו דייקא ולא זה כנגד זה אז תקחו את תרומתי והבן ועז"א להלן וכן תעשו לדורות: א"י ויקחו לי תרומה מאת כל (הנבראים) איש (מין אנושי כי הוא) אשר ידבנו לבו שהוא בעל בחירה ובבחירתו ורצונו מנדב א"ע משא"כ שאר הנבראים שאינם בעלי בחירה ורצון ואין בהם נדיבות לב והבן: ה א"י ויקחו לי תרומה דהו"ל לומר ויתנו ב') למה כפל ואמר תקחו את תרומתי ג') את ל"ל מי לא הוי סגי תקחו תרומתי ובמדרש רבה זש"ה אני ישנה ממעשה העגל ולבי ער והקב"ה מרתיק עלי ואומר ויקחו לי תרומה, ונ"ל ביאור הדברים כי נודע כי התרומה הי' לבנות ביהמ"ק לכפר על מעשה העגל והענין כי כשעמדו ישראל על הר סיני פסקה זוהמתן ולכך אמרו נעשה ונשמע ביטלו הרצון עד שהקדימו עשי' לשמיעה וזה מורה על עבודתן מעומק הלב באמת אבל אחרי כן ע"י מעשה העגל חזר' זוהמתן ולא הי' עבודה מקרב הלב העמוק וידוע דרחמנא לבא בעי ע"כ צוה הקב"ה לבנות ביהמ"ק כי בבואו שמה מכח קדושת המקום יהי' הלב חוזר וניעור לעבודת אמת כאשר פי' אאזמ"ו זצוק"ל מקרא שכתוב נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' לבי ובשרי ירננו וגו' כי הביהמ"ק מרכז האמצעי של העולם והוא נקרא לבא דעלמא ע"כ מצא מין את מינו וניעור עכ"ד ז"ל וכן פי' הגאון מהר"ז ז"ל בסידור שלו ומפני חטאינו גלינו וגו' ואין אנו יכולים לעלות ולראות ולהשתחות לפניך כי לכאורה מי מעכב בידינו להשתחות, אבל הענין כי יש השתחואה חיצונית וזה אינו עיקר כ"א השתחואה פנימית להיות בטל במציאות בעומק הלב לפני ה' החוקר לב וזה אינו בידינו עתה כי אם בהיותנו במקום מקדשנו גילוי שכינתו ית' ששם נתבטל הלב ביטול אמיתי לפניו ית' וזה ואין אנו יכולי' להשתחות לפניך דייקא עכ"ד, וז"ש שהי' בהמ"ק מכפר מקנח מעשה העגל שהי' מטמא ומטמטם הלב אבל ביהמ"ק הי' מטהר הלב לעבודת הבורא ית' והן דברי המדרש אני ישנה בלבי ממעשה העגל ולמען היות ב"י ער לעבודתו ע"כ הקב"ה אומר ויקחו לי תרומה לבנות ביהמ"ק לעורר הלב, וז"ש ויקחו כי ע"י נתינת התרומה ירויח כאו"א שיהי' עבודתו עבודה תמה בלב ונפש ואין לך קיחה יותר מזה, וזה שאמר הכתוב עצמו לפרש מה שאמר ויקחו לי תרומה (ולא אמר ויתנו) מאת כל איש עז"א אשר ידבנו לבו ר"ל שידבנו לבו (בעת עבודתו זה) תקחו את תרומתי עם תרומתי וזה לשון קיחה, ובזה אמרתי טעם על מצות מחצית השקל כי אחר מעשה העגל שנטמטם הלב הי' עבודתם בפה ובמעשה בלא רצון ובלא לב טהור ואין זה עבודה כ"א מחציתה ולזה צוה הקב"ה לתת חצי שקל לעורר הלב והרצון ולכפר על העדרו עד אותו שעה, וזש"ה פ' תשא ונתנו איש כופר נפשו דייקא כופר על בחי' נפש ורצון (כפרש"י חולין דף ק"ך נפש לשון רצון עיי"ש) ע"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל דייקא וז"ש לכפר על נפשותיכם, ועפי"ז אמרתי שזה שאמרו ז"ל גלוי וידוע לפני מי שאמר והי' העולם שעתיד המן לשקול כו' לפיכך הקדים שקליהם כו' ענינו כי המן אמר ישנו עם אחד מפוזר וגו' ביאורו כי רש"י פי' ויתן