ייטב לב שמות תכד

נשים דכופין אותו משום דמצוה לשמוע דברי חכמים וה"ה הכא בצדקה מה"ט מהני כפי' וכ"כ בתרומת המשכן שה' צוה לתת תרומה והטעם דמהני כפי' מבואר ברמב"ם ה' גירושין פ"ב בסופו שאין אומרים אונס אלא למי שנלחץ לעשות דבר שאינו מחויב מהתורה אבל מי שתקפו יצרו לבטל מצוה והוכה עד שעשה הדבר שמחויב אין זה אונס ממנו רק מכח יצרו שתקפו וכיון שהוכה עד שתשש יצרו ואמר רוצה אני כבר גירש לרצונו עכ"ל בקיצור: והיינו לדעת הרשב"א דגם בצדקה בעי' שיאמר רוצה אני (עי' חת"ס יו"ד סי' רמ"ב) וז"ש דבר אל ב"י ויקחו (פי' שנים גובאים) לי תרומה מאת כל איש אפי' בע"כ לכך לא כתיב ויתנו דהי' משמע מדעתם כ"א ויקחו כרצונם בע"כ ע"י כפי' ושמא תאמר הלא אונסא כמאן דלא עביד וע"ז אמר אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי ר"ל אחר שתקחו אז ודאי ידבנו לבו כיון שהוסר המונע ודאי עושה מרצונו ונדיבת לבו ונקדים מה שפירשתי (לעיל פ' משפטים) הא דכתיב בפ' ברכה והם תכו לרגליך כפרש"י שתכו עצמם תחת ההר הגם כי ישא מדברותיך פי' שכבר קבלו לישא מדברותיך שאמרו נעש' ונשמע אלא שאחר הקולות והלפידים חזרו בהן ואי קשי' ל"ל כ"ז ע"ז אמר תירוץ לזה תורה צוה לנו משה מורשה להורות שהתורה אינה לישראל בבחי' מתנה התלוי' בדעתם ורצונם אם רוצים לקבלו כ"א בחי' ירושה הבא' לאדם בע"כ, ולפ"ז קשה מה מועיל כפי' הא אונסא כמאן דלא עביד אבל כבר תירץ אאזמ"ו זצוק"ל עפ"י סברת הרמב"ם הנ"ל בה' גירושין דבישראל מהני כפי' להסיר המונע דאחר שהוסר המונע הוא יצרו הרע אנן סהדי שעושה ברצון ובזה לא קשי' קושי' או"ה כלום כפית עלינו ההר כשם שכפית על ישראל דבישראל מהני כפי' שמקורם טוב וממקור קדוש מחצבתם משא"כ באו"ה זנת' אמם ושורשם רע לא מהני כפי' עכ"ד מוזצ"ל, והן דברי חז"ל א"ת מורשה לשון ירושה בע"כ דקשה מה מהני וע"ז אמר אלא מאורסה דבאמת התורה חביבה על ישראל כמו ארוסה שחביבה על בעלה ורצונם למלאות רצון יוצרם אלא שיצרם הרע הי' מונעם ע"כ מהני כפי' ומורשה בע"כ דבהוסר המונע ודאי מקבלים ועושים ברצון והיינו דכתיב מורשה קהלת יעקב אבל באו"ה לא מהני כפי' והיינו דכתיב כאן דבר אל ב"י ויקחו בע"כ אשר ידבנו לבו בעת שתקחו וכדפרישית ועז"א המד' הה"ד תורה צוה לנו משה מורשה א"ת מורשה אלא מאורסה והבן: ג ויקחו לי תרומה פרש"י לשמי ובתנא דבי אליהו בשעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע א' הקב"ה ויקחו לי תרומה, ונ"ל בהקדם המסורה נעשה ונשמע ונשמע קולו בבואו אל הקודש ונשמע פתגם המלך ויבואר כי במקדש הי' הכה"ג מזכיר שם הוי' ככתבו ולא בגבולין והטעם מבואר בגורי האריז"ל כי השם הוי' המורה כביכול על עצמותו שהוא אחד הפשוט צריך להזכיר אותו בכל האותיות יחדיו בבחי' האחדות מה שאין הפה יכול לדבר בלתי כה"ג שהי' שכינה מדברת מתוך גרונו והיינו כשהי' שומעין את השם וכו' מפורש יוצא כלו' מאליו מפי כה"ג וז"ש בכ"הת אשר אזכיר דייקא אני בעצמי את שמי אבא אליך וברכתיך עכ"ד וזה נ"ל פי' הכתוב ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר (שהוא) יחדיו בבחי' אחדות כי פי הוי' דבר (מפי כה"ג) והבן וז"ש כל אשר דבר ה' נעשה אז ונשמע היינו ונשמע קולו של כה"ג בבואו אל הקודש שמזכיר את השם ככתבו כי ונשמע פתגם המלך מלכו של עולם היוצא מפי כה"ג וזהו ויקחו לי לשמי כדי להזכיר שמי ולכן לא אמר ויתנו כ"א ויקחו כי ע"י שמזכיר שמי אבא אליך וברכתיך והיינו הלקיחה הברכה ברכת שמים ממעל, וז"ש בשעה שאמרו נעשה ונשמע שפי' שנשמע קולו של כה"ג כפי שפי' אז אמר הקב"ה ויקחו לי לשמי תרומה: ועפ"ז יתבאר אומרו מאת כל איש אשר ידבנו לבו דלכאורה הי' די באומרו מאת אשר ידבנו לבו כל איש ל"ל ולדרכנו יאמר כי יש מי שהי' מנדב זהב וכסף כו' ויש מי שהי' מנדב מלאכת ידיו לטוי' ואריגה וריקום וכדומה ויש מי שהי' מנדב רגליו להביא אבני שוהם וא"מ א"כ הי' הנדבה רק חלק מחלקי איש אבל לא די בזה כ"א הי' צריך כאו"א לנדב מה שהוא כללות מכל האיש והוא נדבת הלב כדאי' במד' אם אנת יהיב לבך לי אנת כולא דילי וכיון שהי' נדבת המשכן לשכן שמו ית' שם שם המיוחד בתכלית האחדות הי' צריך הנדבה להיות ממקור האחדות של כל האיש ביחד, וז"ש ויקחו לי לשמי המיוחד ע"כ תרומה מאת כל איש כללו' של כל איש והוא אשר ידבנו לבו לכך וזאת התרומה וגי' זהב וכסף כו' י"ג דברים כמנין אח"ד והיינו טעמא שהי' המנורה מקשה אחד וכ"כ הכפרת מקשה אחד והמזבח ממנו קרנותיו וחבר את האהל והי' המשכן אחד