ייטב לב שמות תכג

וגו' כי ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם דייקא ר"ל בתוכיו' לבם ע"כ צריך להיות תוכיות הלב זך ונקי לשמי ועז"א המדרש אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו ר"ל בשביל שאנו הולכי' בדרכך מה הוא וגו' לא בשביל גמול וכו' לכך אהבתי אתכם וזה שנא' ועתה ישראל מה י"א שואל מעמך ר"ל ששואל מעמך מה י"א לא בשביל גמול כ"כ אתה תהא הכוונה כ"א ליראה והבן כי זה א ענין נחמד: ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו וגו' יש לדקדק דהי' ראוי לומר ויתנו גם הא דקאמר לן עי' רש"י גם מה שכפל אשר ידבנו לבו תקחו את תרומתי, ובמד' רבה הה"ד תורה צוה לנו משה כו' אמרו רבנן אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו ותרי"א אמר להם משה מנין תו"רה צוה לנו משה מורשה אל תקרא מורשה אלא ירושה ירושה היא לישראל לעולם ד"א א"ת מורשה אלא מאורסה כו' עי"ש: ונ"ל בהקדם מה שפירשתי הא דכתיב ועתה הניחה לי וגו' ויחל משה וגו' ויאמר למה ה' יחרה אפך בעמך ובמדרש פתח של תשובה פתח לו הקב"ה בסיני אנכי ה' אלקיך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה אמר הקב"ה אפשר שלא נעשה בהם מדה"ד על שבטלו הדבור ופי' היפ"ת עפ"י דאיתא שם דעיקר האשמה מה שחטאו באותן שתי הדברות ששמעו מפי הגבורה והיינו כשביטלו הדבור ששמעו מפי ה' עצמו כביכול אמר משה כך אמרת אנכי ה' אלקיך אלקיכם לא נאמר לא להם אמרת אלא לי ואני לא בטלתי עכ"ד ביאור הדברים דודאי כולם נצטוו אלא שר"ל שגם אותן הדברות אמרת בלשון יחיד לו כדי לומר להם וא"כ לא בטלו דבור ששמעו מפיך כי בפה לא נצטוו ממך אלא אני וה"ז כמו שאר הדברות שנצטוו מפי משה ואין החטא גדול כ"כ אבל אכתי קשי' הא האמת כי שתים מפי הגבורה שמענו והדבור נאמר מפי הקב"ה לכל א"וא מישראל, ושמעתי לתרץ כי הקב"ה כרחם אב וגו' כן ריחם על עמו ונחם על הרעה אבל מפני שהי' קטרוג ממלאכי הדין הם אף וחמה ולנגד פניהם מצא משה מענה זו כי הם לא ידעו מחשבותיו ית' שכוון באומרו אלקיך לכל או"א מישראל וז"ש ועתה הניחה לי אבל מה אעשה ויחר אפי (מלאך הנקרא אף) בהם ואכלם ויחל משה וגו' ויאמר (א"כ) למה ה' יחרה אפך המלאך אף הלא לנגדו יש לי מענה לא להם אמרת אלא לי לאמר להם ולא חטאו כ"א במה ששמעו מפי ולא מפיך ועמש"ל פ' ויגש בארוכה בזה, ולפ"ז הנה ידוע כי התרומה עיקרה בא לכפר על מעשה העגל וא"כ אי הי' צריך כפרה נגד המקטריגים הי' די במעש' בלבד בנתינתה בלי נדיבת הלב כי הם אינם יודעים מחשבות אדם כמבואר בתוס' פ"ק דשבת שמלאכי' א"י מחשבות אבל באמת משה כבר עמד בפרץ להשיב אף וחמה מהשחית באותו מענה לא להם אמרת וכו' אך הש"י שיודע האמת כי לכולם כוון במחשבתו ואמר לכל או"א אנכי ה' אלקיך וא"כ חטאו במה ששמעו מפיו ית' וע"ז צריך כאו"א לתת תרומה בנדיבת לבו כי הוא ית' חוקר לב ובוחן כליות ומעשה בלא מחשבה לאו כלום הוא וז"ש ויקחו ל"י דייקא תרומה הכוונה עפ"י דקי"ל בחו"מ סי' רמ"ג מתנה טמירתא לאו כלום והנה ע"ע הי' מוכרח לומר לא להם אמרת כו' להסיר המשטינים א"כ הגם כי הקב"ה נתן לכל אחד מישראל ב' הדברות עכ"ז הוי מתנה טמירתא ואינו מועיל אבל ע"י נתינת התרומה שכיפר על מעשה ההוא נתגלה ונודע לכל כי הקב"ה נתן לנו אותן ב' דברות מפיו ית' א"כ הוי מתנה גלוי' ומפורסמת וז"ש ויקחו לי תרומה שע"י התרומה אתם לוקחים אותי שאני מכנה אלקותי על כאו"א מישראל במאמר אנכי ה' אלקיך וז"ש המדרש כי לקח טוב בא לתרץ הא דאמר ויקחו והטעם כי עי"ז נתתי לכם תורתי דייקא היינו ב' דברות הראשונות הנוגע לעצמי ושמעתם מפי עצמי והוי מתנה גלוי' ע"כ מעתה אל תעזובו כי שוב תירוץ הנ"ל שאמר משה אין בו מועיל והבן וז"ש המדרש הה"ד תורה צוה לנו משה וכו' ר"ל כי לפי המענה של משה לא להם אמרת הי' תרי"ג מפי משה אבל עתה א"ש הא דכתיב תו"רה מנין תרי"א צוה לנו משה ושתים מפי הגבורה כי התרומה מכפר וכאמור: ב עוד יבואר מקראי קודש הנ"ל והמדרש דאיתא ב"ב ד' ח' ע"ב אין עושין שררות על הצבור פחות משנים שנאמר והם יקחו את הזהב וגו' מה שוררתא לפי שממשכנין על הצדקה כי הא דרבא אכפי' כו' ושקיל מני' ד' מאה זוזי לצדקה והכי קי"ל ביו"ד סי' רמ"ח ורנ"ו עי"ש, ומזה מבואר דגם בתרומת המשכן דכתיב ויקחו שהי' שני' גובאין היינו מפני שהי' כופין וממשכנין מו על צדקה לעניים ולכאורה קשה הא קי"ל תלוה ויהיב לאו כלום וצ"ל הטעם דכל דבר שאדם מחויב הוי כמו מכר דמהני באונס וכמ"ש תוס' ב"ב מ"ח או כדמשני הש"ס שם דניחא לי' דתהוי לי' כפרה ובגיטי