ייטב לב שמות תכב

והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון ומה הוא רחום אף אתה תהא רחום ופירשו המפו' שלא תהא הכוונה במה שאתה חונן ומרחם בשביל שכ"כ למחר ויגמלו אותך לחונן ולרחם עליך או על זרעך כי הוא גלגל החוזר בעולם אלא כמו שהוא חונן ומרחם לא לשם גמול כי אם צדקת מה תתן לו וגו' כ"כ אתה תהא חונן ומרחם להשלים רצונו ולא לשום גמול או קבלת פרס, וכענין שנאמר כי אם בזאת יתהלל וגו' השכל וידוע אותי כי אני ה' עושה חסד משפט וצדק' בארץ כי באל"ה חפצתי נא' ה' ולפי"ז הלומד ברבים שהוא תורה וגמ"ח ביחד וכן העושה משפט שהוא תיקון המדיני והגומל חסד והולך ללוי' ולחופה וכדומ' שיכול להיות בו כוונה בשביל שלאח"ז ישובו לו לגמול חסד עמו ועם זרעו או בשביל להתפאר חלילה ואין זה עבודה שלימה כי הוא לצורך עצמו ויכול להיות שמכוון לא בשביל כך כ"א בשביל מצו' ה' להשלים רצונו וכמו שהוא בה' עושה חסד משפט וצדקה, והנה המחשבה והכוונה אנה פונה לא נודע לשום אדם הרואה מעשיו כ"א לה' לבדו החוקר לב ובוחן כליות ולו נתכנו עלילות מצעדי גבר וכוונתו הרצוי' לשם שמים ולא לזולת זה וא"כ בעיקר העבודה שבאלו הג' דברי' בהצנע היינו במחשב' שבסתר צריך שיהי' עם ה' ר"ל לשמו ית' וזש"ה הגיד לך אדם מה טוב סרסהו ודרשהו כאלו אמר הגיד אדם מה טוב לך ר"ל לעצמך לתועלתך ומ"ה ה' דורש ממך ר"ל שהוא ית' דורש ממך ת"ה הוא חנון לא לתועלת עצמו כ"א שכך רצונו אף אתה תהא חנון לא לתועלת לך, היינו באלו ג' דברי' עשות משפט ואהבת חסד ולכת להוצאת המת ולחופה שיש באלו תועלת עצמו ומצו' ה' ע"ז אמר והצנע לכת עם אלקיך אם שדרכן לעשותן בפרהסי' אמרה תורה שיעשה בצנעה ר"ל (שגוף המעשה בודאי א"א כ"א בפרהסי' אבל) העבודה שבו שתהא המעשה נעשה לש"ש לא לתועלת עצמי זה דבר שבצנע' וכש"כ דבר שדרכו בצנעה בודאי יעשה רק לש"ש, והנה כתי' ציון במשפט תפדה ושבי' בצדקה והיינו ודאי במשפט וצדקה הנעשה במחשבה שבלב ובהצנע לשמו ות' לא לתועלת עצמו וז"ש שובי שובי (מגלות) השולמית העוש' משפט וצדקה שמשים שלום בעולם שובי שובי ונחזה בך ר"ל בך בכוונה הפנימי' שבך שהוא לא בשביל שלום ותועלת ותיקון העולם כ"א לש"ש וז"ש מה תחזו בשולמית כמחילת המחנים כמו הדגלים שסביב הארון ותוכו הלחות ושם משכן כבודו ית' והוא נקודה הפנימית שהכל אליו פוני' בכוונתם כמבואר בעקידה ריש פ' במדבר, כ"כ כוונתך במשפט וצדקה לשמו ית' מה יפו פעמיך בנעלים המכסה הרגל בת נדיב ר"ל כ"כ מה שאתה נדיב אתה מכסה כאלו אתה עושה לעיני רואי' בשביל לקבל תועלת בחי' בת (שכן מכונה מקבל) חמוקי ירכיך כמו תלאי' מה ירך בסתר אף ד"ת בסתר כלו' אף ד"ת של רבים מפני שלעיני הרואי' יכול להיות נראה כאלו עוש' לתועלת עצמו לכבוד ולתפארת או בשביל זהב וכסף וכדומה אבל בסתר הכוונה רק לש"ש וזה ענין מעשה ידי אמן זה הקב"ה שעושה שלא בשביל תועלת רק שכך רצונו: והנה מה שנראה מבחוץ שהכוונה לתועלת עצמו זה הוא השומר להכוונה פנימית שיהא בהצנע לה' לבדו ולא תראה כוונתו החוצה שלא יתפאר בו וע"כ מה שמבחוץ יכונה ארון ובו התורה המשיבת נפש לשמו ית' והנה משה רבינו לא הי' צריך לכ"ז כי הוא הי' רחוק ומשולל מגשמיות וכ"ש לבלי להתכוון שום כוונה רק לשמו ית' וגם מבחוץ לעיני כל כולם יעידון כולם יגידון שכוונתו רק בלתי לה' לבדו ולא יתפאר בזה כלל אבל שאר העם היו צריכי' להסתיר הכוונה הפנימי' ולכסותו עד שאפשר לומר כאלו הכוונה להתפאר או לכבוד למען יהי' הצנע לכת עם אלקי' שתהא הכוונה הפנימית תוך נקודת הלב אך לשמו ית' ולא יתפאר בו וענין המכסה זה יכונה ארון וז"ש ועשו ארון עצי שטים וגו' וצפית אותו זהב ר"ל שיסברו שמצופה בשביל זהב וכדומה וז"ש המדרש בכולן כתי' ועשית וכאן כתי' ועשו א' הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון לרמז שיעסקו בתורה בדבר המכסה הכוונה המכונה ארון כדי שיזכו כולן לתורה ולכן לא כתי' ועשית ארון כי משה לא הי' צריך לזה כמש"ל וע"ז א' ועשית עליו זר זהב סביב למה נכתב זר וקרינן זר לומר לך זוכה ר"ל שזכה להיות מחשבתו הפנימית זכה וצלולה לה' לבדו זר ר"ל מה שנראה עליו מבחין זה הוא זר למחשבה פנימי' שתהא נקי' לה' לבדו ואם לאו כי אם מבית ומחוץ הכוונה בשביל תועלת עצמו להרבות בזהב וכדומה אז זר הוא זר מהתורה והתורה זרה ממנו, והנה כתי' יש מפזר ונוסף עוד ובודאי הנותן נדבה לוקח מאתו ית' כפלי' וז"ש ויקחו לי תרומ' ר"ל אם שיקחו ע"י זה עכ"ז יהא הכוונה לא לתועלת כ"א לי לשמי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבי דייקא נדיבות לב לבד לא בשביל השבת גמול תקחו