ייטב לב שמות תכא

ופי' מהרש"א בח"א משום שעושים הכל לשמו נקראי' על שמו, משיח דכתיב וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו ירושלים דכתיב ושם העיר מיום ה' שמה א"ת שמה אלא שמה, ביאור הדבר עפ"י דברי הרמב"ן תולדות עה"פ כי ציד בפיו יכונה כמעשהו לתדירותו וכן שבתך בתוך מרמה וכן ואני תפלה עיי"ש וכ"כ יאמר לאשר תדיר ה' ישכון שמה ע"כ לתדירותו יכונה ה' שמה, ועיקר הדבר נובע ממד' וארא על הפסוק ויאמר ה' אל משה ראה נתתיך אלקים לפרעה ד"א מי הוא זה מלך הכבוד למה נקרא הקב"ה מלך הכבוד שהוא חולק מכבודו ליראיו כו' הקב"ה קרא למשה בשמו נתתיך אלקים וזה שאמר כאן בתרומת המשכן שהוא מכון לשבתו עולמים ביהמ"ק שיבנה במהרה בימינו ויקחו לי לשמי לא אמר ויתנו כי אם ויקחו ר"ל שיקחו לקרא בשמי עז"א זש"ה אהבתי אתכם ראה חיבה ואהבה שאהבתי אתכם לקרא בשמי אבל ואת עשו שנאתי בשביל שנוטל עץ וקורא אותו על שמי וזה נכון: ויקחו לי תרומה וגו' הי' לו לומר ויתנו גם להבין פר"שי לי לשמי גם המדרש תנחומא זש"ה אהבתי אתכם אמר ה' ואמרתם במה אהבתנו דמה ענין זה לכאן, והנה להלן נאמר ועשו ארון עצי שטים וגו' וצפית אותו זהב טהור וגו' ועשית עליו זר זהב סביב ובמדרש רבה מפני מה בכל הכלי' כתיב ועשי' ובארון כתיב ועשו אמר הקב"ה יבואו הכל ויעסקו בארון כדי שיזכו כולם לתור' למה נכתב זר וקרינן זר לומ' לך זוכה נעש' לו זר ואם לאו זר ועי' יומא בפ' בא לו כה"ג ד' ע"ב וכל אלו באחת יבוארו בהקדם לפרש בשה"ש שובי שובי השולמית שובי שובי ונחזה בך מה תחזו בשולמית כמחולת המחנים מה יפו פעמיך בנעלים בת נדיב חמוקי ירכיך כמו חלאים מעשה ידי אמן ובגמ' סוכה דף מ"ט חמוקי ירכיך מה ירך בסתר אף דברי תורה בסתר והיינו דאר"א מה דכתי' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלקיך עשות משפט זה הדין אהבת חסד זה גמילות חסדים והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והרי דברים ק"ו ומה דברים שדרכן לעשות בפרהסי' אמרה תורה והצנע לכת דברים שדרכן לעשות בצנעה על א' כו"כ והנה על אומרו ד"ת בסתר פרש"י ולא להיות יושב ושונה בגובה של עיר ולא לשנות לתלמידיו בשוק ויש להבין הלומד לרבים בישיבה גם אם הוא לומד בביתו הדבר בפרסום ואיך אפשר להיות בזה הצנע לכת וגו' וכש"כ דקשה על הוצאת וכו' והכנסת כלה לחופה שדרכן לעשות בפרהסי' אמרה תורה שיעשה בצנעה ואיך אפשר לעשותן בצנעה הלא כשהולך ללוי' ולגמול חסד של אמת ולהכניס כלה לחופה ולשמח חתן וכלה הכל רואין והדבר הנגלה בפומבי ובפרהסי' א"א שיהא בצנעה: והנה מה דאר"א עה"פ הגיד לך אדם וגו' הוא ג"כ בסוף מס' מכות ד' כ"ג וראיתי בחדושי ז' מהרש"א ז"ל באגדה שפירש וז"ל הגיד לך אדם מה טוב שהוא דת הנימוסית המוסכם בשכלו של אדם ומה ה' דורש ממך שהוא דת אלקית כי באלו הג' דברי' דת הנימוסי' תודה ותסכי' לדת אלקית והם משפט ואהבת חסד והצנע לכת זו הוצאת וכו' אבל אמר שיש יתרון לדת אלקית שלא לעשות המצו' בשיתוף ד"א רק לש"ש והוא שא' והצנע לכת שאף בדבר המפורסם וגלוי לא יאמר האדם כך וכך עשיתי בזו המצו' שאין זה רק ליוהרא וכבוד עצמו וכו' עיי"ש ודבריו ברי' הפסוק מדבש מתוק אבל סוף דבריו לא יאמר האדם כך וכך עשיתי במצו' זו וכו' הוא קצת דחוק שהרי במה שא' לכת דהיינו הוצאת המת והכנסת כלה היינו מה שהולך ללוי' ולהכנסת כלה כפרש"י דכתיב טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משתה והליכה גופה מצו' מלבד התעסקות שבו ועל הליכה א"צ שיאמר כלום כך וכך עשיתי שהכל רואין שהולך לעשות מצו' הלוי' והכנסת כלה ולדבריו צריך לומר שתכלית ההליכ' על ענין ההתעסקות בזה ובזה צריך שלא יאמר כך וכך עשיתי והוא דחוק קצת דכפי הפשוט איירי מהליכה עצמה והנ"ל להוסיף תבלין לדבריו כי ענין המשפט וגמ"ח והוצאת המת והכנסת כלה הוא ענין שהשכל מחייב מפני שיש בהן חיי אדם וקיום העולם ובכ"ז צריך שלא יעשנו מפני כך שה"ז לתועלת עצמו שהוא גומל חסד לזולתו ולמחר יגמלוהו כ"כ אלא שצריך שיעשנו בשביל שכך צוה ה' לעשותו וכמבואר בעקרים מאמר ב' פ' כ"ח וזש"ה פ' אחרי ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם אני ה' יאמר ושמרתם את חקתי שהם דת אלקית ואת משפטי (שהשכל גוזר) אשר יעשה אותם האדם וחי בהם ר"ל למען שהם חיי אדם וקיום העולם אבל יהא הכוונה אני ה' בשביל שאני ה' גזרתי וכן פי' בעקרים והי' מעשה הצדקה שלום בקיבוץ המדיני ועבודת הצדקה היינו העבודה שבלב לכוון לשם שמים ולשם מצו' ה' להשלים רצונו אז שכרו השקט ובטח ע"ע עכ"ד, וז"ש בגמרא