ייטב לב שמות תיח

מכלב דקליפה כי הי' אחוזי' בב"ן מסטר' קדישא ולכן א' ולכל בנ"י ישראל שהי' אחוזי' בשם ב"ן לא יחרץ כל"ב לשונו ואמר הטעם למאיש נמשך עד בהמה כי מכח איש ששמר פיו ולשונו נמשך הדבר עד בהמה שגם המה שמרו פיהם ולשונם נגדם והבן וכבר מבואר בספרי' כי השומר פיו ולשונו מלדבר דברים בטלים וכ"ש דברי' האסורים הוא מאריך ימים כי הדיבור חיותו של אדם בסוד ויהי האדם לנפש חיה ותרגומו לרוח ממללא וע"כ כתיב נפשי יצאה בדברו בכל דבור יוצא חיותו בלתי אם מדבר בד"ת כי הם חיינו ותורת ה' משיבת נפש וזה שאומרי' בשכבנו ובקומנו נשית בחקיך דייקא כי הם חיינו ואורך ימינו וממילא השומר פה ולשון אחוז בפה דקדושה בחי' מלכות הנק' בכל וז"ש ואברהם זקן בא בימים שהאריך ימים וה' ברך את אברהם בכ"ל בסוד בת הי' לאברהם ובכ"ל שמה כמו שמבואר שם ברמב"ן עיי"ש והיינו ויש אומרי' ב"ן הי' לאברהם כו' ומדה זו הוא האם השומרת אותנו בסתר צל כנפי': וז"ש ובכ"ל דייקא (היפך כל"ב דקליפה) אשר אמרתי אליכם שנעשה מכל"ב צירוף בכ"ל (בסוד אמרת אלוה צרופה) תשמרו מהסט"א באופן ושם אלקים אחרים לא תזכירו דא ספרין אחרנין לא ישמע על פיך אז בבחי' בכ"ל תשמרו בינה זאת: הנה אנכי שולח מלאך לפניך הוא היצ"ט לשמרך בדרך בעוה"ז אורחא רחיקא ולהביאך אל המקום אשר הכינותי לך בג"ע וז"ש איזה חכם המכיר את מקומו בג"ע השמר מפניו וגו' אל תמר בו להפכו לרע ח"ו ע"ד שנא' ולא ימיר אותו טוב ברע כי לא ישא לפשעכם כלו' כי איננו כמו היצה"ר שרו של עשו איש שעיר שעליו נאמר ונשא השעיר עליו את כל עונותם כו' הוא הגורם לחטא ודידי' שקל אבל יצה"ט הוא לא ישא על עצמו לפשעכם כי שמי בקרבו מלאך הקדוש כ"א שמוע תשמע בקולו של יצ"ט אז ואיבתי את אויביך וצרתי את צורריך הוא היצה"ר: ועבדתם את ה' אלקיכם וגו' בהקדם לפרש כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך עפמ"ש בסה"ק צמח פ' בא עה"פ כי אני הכבדתי את לבו כי כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וגו' הענין שהנפש המשכלת משכנה בלב ונפש הבהמית משכנה בבני מעים וקרביים בכבד וטחול והקרביים ובני מעים אין להם שום הבנה ושכל רק תאוה טבעית וכשאדם זוכה לקדש ולטהר לבבו אזי מתקדשים בו הבני מעים עד שיודעים בטבעם מאכל האסור והמותר, והאסור נמאס להם כדבר המאוס וזה ברכי נפשי את ה' וגם וכל קרבי את שם קדשו קדושתו בהם וזה ותורתך בתוך מעי, וז"ש ימוד אדם עצמו כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו וזה דכתיב בקרבך קדוש אבל בפרעה נאמר ואני אקשה את לב פרעה שהשי"ת עשה לבו בחי' קשה וכבד, וז"ש כי אני הכבדתי את לבו שעשיתי לבו קשה כמו כבד למען שתי אותותי אלה בקרבו בחי' קרב שאין לו הרגשה ומורך עי"ש בארוכה וכבר כ' העשרה מאמרות כי קודם חטא אדם הראשון הי' כתנות אור באל"ף הי' כלו משיג ויודע אפי' הקרב ובני מעים הי' כלם קדושים זכים וצלולים ויודעים ומשיגים את בוראם אך אחר החטא שנעשה כתנות עו"ר משכא דחויא אז נעלם בחי' השגה וידוע' מהקרבי' ולא נשאר השגה וידיעה רק בלב הלב מבין, וזש"ה כי האדם היינו הידוע אדם קדמאה יראה לעינים כדכתיב כי תאוה הוא לעינים ע"כ וה' יראה ויושג רק ללבב עכ"ד ועפ"ז פי' מוזלה"ה מקרא שכתוב על לעתיד כי יתוקן החטא ישוב הכל על מכונו אז ומלאה הארץ (הוא הגוף הארצי) דעה את ה' וכמו שדרשו חז"ל יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף עכ"ד, וז"ש כל המחלה אשר שמתי במצרים לעשות מלב המבין בחי' קרב וכבד לא אשים עליך כי יהי' לך לב מבין כי עוד זאת אעשה אני ה' רופאך לרפאות מכתך מה שהקרב והבני מעים כעת בלתי משיגים אני ארפאך ובקרבך יהי' קדוש כלו מלא דעה את ה' וז"ש ועבדתם את ה' אלקיכם איזה עבודה שהיא בלב ואז וברך את לחמך ואת מימיך שיהא שור' ברכת ה' על המאכל ועי"ז והסירותי מחל' מקרבך דייקא הוא המחלה מה שהקרב אינו משיג ולא מבין כ"א גם הקרב תמלא דעה את ה', ועד"ז אמר הנביא (יחזקאל סי' ל"ו) ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכ"ם דייקא והסירותי את לב האבן מבשרכם היא קשיות לב פרעה כאבן ונתתי לכם לב בשר ואת רוחי אתן בקרבכ"ם דייקא ר"ל בתוך הקרבים אתן רוח קדושה ועשיתי את אשר בחקי תלכו דייקא ע"ד שאמר דוד ואשיבה רגלי אל עדותיך ואיתא במדרש עה"פ בחקותי תלכו שהי' רגליו מוליכות אותו לבתי כנסיות הכוונה שכ"כ הי' כולו מכף רגלו ועד ראשו קדוש וטהור עד שהרגלים לבדם הי' משיגים לעבוד את השי"ת והי' מוליכים אותו לבתי הכנסיות ובתי מדרשות