ייטב לב שמות תיז

לעולם הבא ולדעתי זה שרמזו ואמרו עולמך תראה בחייך כלו' עולמך הבא תראה בחייך הוא פרנסתך שמתנ' תשכיל ותבין עולמך הבא וכאמור ושמא יאמר הלא פרנסתי ע"י בשר ודם ובפרט אותן בני הכפרים אשר פרנסתן ע"י שהם נשכרין לנכרים בענין הולכת המלח והעצים והספינה בשבת ובעוה"ר מצוי בזה ענין חילול שבת ע"ז אנו מבקשים ונא אל תצריכנו י"א לא לידי מתנת ב"ו וכו' שלא נבוש ולא נכלם כו' לעולם ועד הוא עוה"ב ימלא ה' משאלות לבב עמו ישראל לפרנסם ולכלכל' מידו הרחבה והתלאה כי"ר): א"י ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלקים אחרים לא תזכירו וגו' נראה לפרש דכתיב למעלה ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם לא אמר אשר תלמדם ואז"ל לפניהם ולא לפני עכו"ם ויש להבין מה באו חז"ל להשמיענו בדיוק זה הא מקרא מפורש מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום ועמש"ל בזה ועתה נאמר כי זאת מלפנים בישראל היתה יד ישראל תקיפה לכוף לשמוע לקול הורים ומורים בדברי ריבות שבין איש לרעהו משא"כ עתה בזמן הגלות בעוה"ר אין בידינו להעמיד הדת על תלה ואם מסרב א' ולא ציית דינא אין בידינו לכופו זולת באמור אל רעהו כי ניתן לו רשות לילך לפני ערכאות לכוף כאגמון ראשו לקיים הפסק ולהחזיר ההוצאות וכדומה וכדי בזיון ואין לך מייקר שם אלילים יותר מזה כי ידינו כהה זולת ע"י אויבינו פלילים הלא למשמע אזן כו' וז"ש לבע"ד ואלה המשפטי' אשר פשים תעשה פי' הבע"ד לפניהם לפני דייני ישראל כי ידם של ישראל תקיפה ולא לפני עכו"ם והיינו בזמן שהיובל נוהג וידינו תקיפה שע"ז א' כי תקנה ע"ע וכו' שאינו נוהג רק בזמן שישראל שרוים על אדמתם ויובל נוהג הן בארץ הן בחו"ל וממילא מרמז נמי לעת כזאת שאין ידינו תקיפה עכ"ז יטה אזניו לשמוע לקול ב"ד של ישראל בלי שיצטרך להתיר לילך לפני עכו"ם כי בזה מייקר שם אלילים וזה ענין נסיון בגלות הזה לשמוע ולקיים המשפטי' בדיני ממונות כי בנפשו יביא לחמו וז"ל הקדמת תקוני זוהר דף יו"ד ע"ב דאם חביב עליו נפשי' מגופי' לכך נאמר ובכל לבבך ואם חביב עליו ממונא מגופא לכך נאמר ובכל מאדך ודא איהו נסיון דעתידין ישראל לאתנסאה בגלות בתראה דעני חשוב כמת וכאלו נטלין נפשי' וגופא ונפשא וממונא כלהו שקולין במה דחביב עליו ימסור לי' ברחימא דמארי' עכ"ל לענינינו והנה כל הפרשה זו עיקרה ושורשה במשפטים של דיני ממונות בין איש לרעהו וכ"כ שביתת שבת ממלאכה והשביעית תשמטנה מעבודה כ"ז ענין חסרון כיס ונסיון של ממון שע"ז נאמר ובכל מאדך ועז"א ובכל פי' בכל נפשך ובכל מאדך אשר אמרתי אליכם תשמרו למסור גופו ונפשו ומאדו בשביל אהבתו ית"ש כמבואר למעלה ואם כה יעשה אז ישמע לקול הורים בדיני ממונות ולא יצטרך לייקר שם אלילים ואויבינו פלילים שהם יתנו תקיפות על קיום המשפט וזה ושם אלקים אחרים הם דיינים נכרים לא תזכירו לא ישמע מהדיינים על פיך היינו ע"י פיך שאתה אומר שלא תציית דינא ואם תקיים זה לשמוע ולקיים אלה המשפטים אז תזכה ותקיים שלש רגלים תחג וגו' כמו שנאמר ציון במשפט ע"י קיום משפט תפדה במהרה בימינו אמן: א"י ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו וגו' בזוהר מאי תשמרו תשמרו מבעי' לי' אלא ובכל אשר אמרתי אליכם דאגזימית לכון על פולחני תשמרו דלא ימטי עליכון שום ביש, ואכתי ובכל ל"ל הול"ל ובאשר אמרתי וגו' ותו דקא' ושם אלקים אחרים לא תזכירו וגו' ופי' הזוהר דא מאן דיתעסק בספרין אחרני' דלא מסטרא דאורייתא כו' למה פרט כאן ענין זה דוקא הלא דבר הוא: והנ"ל בזה כי כתיב למעלה פ' בא ולכל בני ישראל לא יחרץ כלב לשונו למאיש ועד בהמה הול"ל לאיש ובהמה מאי למאיש ועד בהמה וגו' אבל נ"ל הכוונה בזה כי ידוע שיש נפש דקדושה הוא שם ב"ן וזלע"ז נפש דקליפה כל"ב עולה ב"ן בסוד והכלבים עזי נפ"ש ולכך בהמות וחיות טהורות ששרשם מב"ן דקדושה העולה בהמ"ה והיא חי' א' שיש ברקיע מותר לאכלן וזשה"כ זאת החיה אשר תאכלו (ששורשה) מכל הבהמ"ה אשר על הארץ וחיות ובהמות טמאות ששורשן מסט"א אסור לאכלן וז"ש ובשר בשדה טרפה ל"ת לכל"ב תשליכון אותו וכ' הזוהר לכל"ב ודאי דהוא דינא תקיפא מכולא (נוקבא דסט"א היפך ב"כל כ"כ במק"מ) ולכן כלב עיקר הכח שלו בפה נובח ונושך זלע"ז מלכות דקדושה הנקרא פה והוא שם ב"ן ע"כ מבואר בספרי' כי הפוגם בפה ולשון במלשינות ומסירות עונשו שמגולגל בכלב והשומר פיו ולשונו שומר נפשו מכלב דקליפה כי הוא אחוז בפה דקדושה ופה דקליפה נכנע תחתיו לבל יחרץ לשונו וידוע כי בזכות הדברים שנגאלו אבותינו ממצרים א' מהן שלא שינו את לשונם ושלא הי' בהן דלטורי' וע"י כך ניצולו