ייטב לב שמות תטו

להתפאר ח"ו לעיני בני אדם והדומה לזה ר"ל וזה הי' דרכו של אברהם כל חולה היינו חולי הנפש בעל מחשבות זרות בלתי רצונית בעת עבודתו הרואה אות' מיד נתרפא וכשנפטר תלאה הקב"ה בגלגל חמה כי כתיב והי' למאורת ברקיע השמים להאיר על הארץ וחז"ל אמרו למה חמה יצאה במזרח ושוקעת במערב כדי לתת שלום לקונה אלא דאגב זה מאירה על הארץ ויש לומר טעם בזה כי כוונת השי"ת שבראן באותן הניצוצות להאיר כו' הכוונה ללמד לבני אדם כי הלא השמש אשר בשמים אם שמהלכה כדי לעבוד עבודתה לתת שלום עכ"ז הנה היא מסתרת מעשי' וכוונתה האמתית כי נראה בעיני בני אדם שהולכת למענם להאיר להם ק"ו איך יסתיר אדם מעשיו מבני אדם וא"כ מה שהי' אברהם מלמד להסתיר מעשה הטוב תלאה הקב"ה בגלגל חמה שיש ללמוד דבר זה מגלגל חמה שמסתרת מהלכה וכוונתה הטוב' לתת שלום כאמור, וז"ש וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפי' כנף לשון סתר כמבואר במורה היינו מרפא לבני אדם במה שמסתרת מעשי' והבן וז"ש לא תצא כצאת העבדים עבודת עבד להנאת עצמו והוא מלאכת החנף העובד ב' אדונים ליוצרו ולהנאת יצרו להתפאר כ"א יסתיר מעשיו מבני אדם כצאת השמש בגבורתו המסתר' מעשי' והי' כצאת משה אל האהל וכו' והביטו אחרי משה שחשדוהו כו' מפני שכ"כ הסתיר מעשיו מבני אדם עד שחשדוהו כ"כ והיינו מפני שהי' הצנע לכת להתבודד באהלו אם ככה ינהג תפוק ברורה ונקי' וכאמור ועי' מ"ש בזה פ' קרח בארוכה: כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה תענה אותו וגו' פרש"י ה"ז מקרא קצר גם י"ל דפתח באלמנה ויתום וסיים בלשון זכר לבד תענה אות"ו אשמע צעקת"ו גם מה זה דכפל ענה תענה צעק יצעק שמע אשמע ונראה דבא לרמז למה שאחז"ל פ' מי שמתו דהמתים ידעו בצערא דחיי ע"כ אמר כל אלמנה ויתום לא תענון אם ענה (להם) אז תענה אותו היינו האב של היתום ובעל של האלמנה כי הוא יודע בצערם וממילא כי אם צעק מלמטה מאת האלמנה ויתום אז יצעק בעל ואב אלי שמע מלמטה אשמע צעקתו של בעל ואב למעלה וחרה כו': וגר לא תלחץ פרש"י בהרבה מקומות הזהירה תורה על הגר כו': ולי נראה עפ"י דא' ר"ה בפ"ק דכתובות גר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ופריך מה קמ"ל דזכות הוא כו' ומשני מ"ד נכרי בהפקירא ניחא לי' כו' קמ"ל דה"מ גדול דטעים טעמא דאיסורא אבל קטן זכות הוא לו וכ' הר"ן וקיי"ל כר"ה דגר קטן מטבילין אותו ע"ד ב"ד ולא שיהא ב"ד מצוון לחזיר ולמול את הגוים מעצמם אלא שאם בא התינוק מעצמו או שהביאתו אמו או שעשו כן ב"ד (בקטן) מעצמן מהני עכ"ל והיינו משום דאמרינן דעתי' אלו הי' בר דעת ולא טעים טעמא דאיסורא הי' מרוצה דומיא דכתבו התוס' פ"ק דקידושין דף ה' לענין קידושי קטנה דאם היתה בת דעת היתה מתרצית ולא חשיב על כרחה עיי"ש, והנה רש"י פי' עה"פ מכה איש וגו' הייתי אומר אינו חייב עד שיכה איש הכה אשה או קטן מנין ת"ל כי יכה כל נפש אפי' אשה וקטן במשמע עיי"ש ובחולין ד' ק"כ מבואר בפרש"י אתא דנפש לרבות שותה דנפש לשון רצון עיי"ש וז"ש וגר לא תלחץ כלו' לא תלחץ גוי להיות גר ושמא תאמר מפני מה גר קטן מטבילין כו' לזה א' ואתם ידעתם את נפ"ש הגר נפש דייקא היינו קטן שאינו איש הנקרא נפש שאלו הי' בר דעת ולא טעם כו' הי' חפץ להתגייר וראי' שגר קטן מגיירין ע"ד ב"ד א' כי גרים הייתם בארץ מצרים כלו' בהיותכם באר"מ הייתם גרים ע"י שמלו שם שחטו הפסח מיד קודם צאתם אף שאז הי' להם דין קטן שאין בו דעה כמבואר בספה"ק וראי' מדכתי' והוצאתי אתכם וגו' וידעתם מכלל דקודם צאתם לא הי' בהם דעת וכקטן דמי ומפני זה הנביא יחזקאל המשיל כ"פ יצ"מ לקטנות וא"כ איך נתגיירו אע"כ ע"ד משה ואהרן הם והזקנים גיירו ע"ד ב"ד דזכות הוא: ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבות וגו' ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו ושם אלהים א' לא תזכירו וגו' את חג המצות תשמור להבין סמיכות הענינים זא"ז נ"ל בהקדם לפרש מאמר חז"ל אלמלא שמרו ישראל שבת ראשונה לא שלטה בהם כל אומה ולשון דכתיב ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט וגו' וכתיב בתרי' ויבא עמלק והקשה ז' מהרש"א ז"ל הלא בקרא כתיב ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו וגו' ויבא עמלק, ונ"ל כי אמרו בגמ' כל המענג את השבת נותנין לו משאלות לבו כו' הענין כי אי' במד' אין ישראל ניזונים אלא בזכות אמונה וכ' המפו' הטעם כי כתי' ביומו תתן שכרו ולא תלין וכו'