ייטב לב שמות תיב

ודרשו חז"ל ולא לפני עכו"ם ואפי' דנין כד"ת והטעם כתב בחן טוב כי עומק הדין א"א להשיג בשכל אנושי בלתי בהיות ה' עם השופט ואין השכינה שורה על אוה"ע ע"כ לפניהם דייקא ולא לפני אוה"ע, ועפי"ז פי' מוז"לה וה' עמו שהלכה כמותו עיי"ש ועמ"ש מוז"לה עה"פ מדבר שקר תרחק ואז תהי' מכת המקבלים פני שכינה לכך ונקי וצדיק אל תהרוג כפרש"י אם יצא בב"ד זכאי אין מחזירין אותו והטעם כי לא אצדיק רשע ואלקים נצב בעדת אל א"ו הוא זכאי מכח שעשה תשובה עי"ש וכ"כ הקדמונים בטעם עדים זוממין אם הרגו אין נהרגין דכיון שכבר נהרג ע"כ הי' חייב מיתה וגברא קטילא בעו למקטל עכ"ד ולכך אם נעשה מעשה הכי קיי"ל דכיון דכבר נעשה מעשה ודאי הדין כך כי ה' עם השופט בד"מ וד"נ א"כ הלכה כמותו וז"ש ואלה המשפטים אשר תשים דייקא בעשי' אז מוכח שהדין כך וראי' ע"ז לפניהם ולא לפני עכו"ם ע"כ מפני שה' עם השופטי ישראל א"כ מה"ט אין לאחר מעשה ב"ד כלום וכך הלכה אך זה אם מרוחקים השופטים מדבר שקר כ"א דוברי אמת ראוים לקבל פני שכינה ולזה מרמז "ואלה "המשפטים "אשר "תשים "לפניהם ר"ת עולה אמ"ת מלבד הא' של אשר שבתוך הדברים בא לרמז שאם הם דבקים במדת אמת אז מצטרף אלופו של עולם בתוכם ועמהם להורות להם הדין האמת: ואפשר לומר עוד עפמ"ש הזוהר עה"פ לא תצא כו' בשעתא דנפקת כו' חתים לה בחד גושפנקא לבוש יקר דילי' ומאן איהו שמא קדישא דאקרי אלוה כדין איהי נטירא דלא אתמסרת אלא לישראל בלחוד דכתיב כימי אלוה ישמרני עכ"ל וז"ש וא"לה הוא אותיות אלו"ק השומר נפשות ישראל ונשמותיהן לכך המשפטים אשר תשים לפניהם דייקא ולא לפני או"ה והבן ואפשר דהיינו דכתיב ליהודים היתה אורה זו תורה ע"ד מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל ושמחה זו יו"ט שקביעתו ביד היהודי' הן הב"ד הסמוכים כדכתיב אשר תקראו אתם ואי' במד' לאל גומר עלי אימתי ר"ה בשע' שישראל קובעין והטעם וששון זה מילה כי היהודים הם נימולים ע"כ יש להם השראת שכינה וה' עמהם ע"כ הלכה כמותם כדמצינו באברהם אחר שנימול כתיב וירא אליו ה' וגו' והוא יושב וא"ל הקב"ה אתה סימן לבניך שהם יושבים בדין ואני נצב עמהם שנא' אלקים נצב והיינו בזכות מילה ובזכות מצו' תפלין והיינו ויקר אלו תפלין שנא' וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך דייקא, גם י"ל ויקר מרמז ללבוש יקר שכ' הזוהר שהוא שם אלו"ק וכמו שאמר כאן ואזלה שהוא בהיפך אתוון השם אלו"ק שהוא ר"ת "ליהודים "היתה "אורה "ושמחה: ואלה המשפטים במד' הה"ד ועוז מלך משפט אהב וגו' ונ"ל בהקדם מאמר שלמה המלך ע"ה (מלכים ג') ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך להבין בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט וגו' והוא כפל לשון לשפוט וגו' להבין וגו' אבל נ"ל עפ"י דקיי"ל בחו"מ סי' י"ב מצו' לבצוע ולעשות פשרה וילפינן לי' מדכתי' אמת ומשפט שלום שפטו איזהו משפט שיש בו שלום הוי אומר זה פשרה וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא להטות הפשרה לאחד יותר מחבירו עי"ש והנה הדין יכול להיות שזה כלו זכאי וטוב לו וזה כלו חייב ורע לו אבל פשרה הוא ענין ממוצע בין טוב לרע ונוח לזה ולזה וז"ש ונתת לעבדך לב שומע משפט היינו לשפוט ממש דת תורה את עמך (גם) להבין (איך לעשות פשרה שהוא ממוצע) בין טוב לרע כי מי יוכל לשפוט כו' ע"ד דאי' בירושלמי לית האידנא מאן דידע למידן דין תורה ע"כ נוח לו יותר לעשות פשרה בטוב בין הצדדים ואמנם דרך בע"ד לפעמים להסכים רק על דין תורה כפי עומק הדין ואינם רוצים בפשרה והטעם בזה כי נראה בעיניהם שהדין מסתמא מבואר להדי' בש"ע ואין מקום להטות לזה או לזה אבל פשרה שהוא רק מכח פלס שכלם יש מקום לטעות ולהטות לא' יותר מחברו אבל טועים בזה כי כבר כתיב לפניהם ולא לפני או"ה וכ' הח"ט הטעם כי עומק הדין א"א להשיג בשכל אנושי ואפי' בדבר המפורש בש"ע בקל יש לחלק בין הנושאים וע"כ הדין האמת לאמתו א"א בלתי עזר אלו"ק הנצב בעדת אל ושכינתו עמהם להורותם הדין האמת הובא למעלה א"כ כ"כ הוא גם בפשר כי האלהים הנצב עמהם יורה להם איך יעשו פשרה הנוח לזה ולזה לבלי להטותו לא' יותר מחבירו וע"כ מה"ט גופא מצו' לבצוע ואין כאן חשש הטי' כי השי"ת עמהם וכבר כ' הבעה"ט המשפטי"ם ר"ת "הדיין "מצווה "שיעשה "פשרה "טרם "יעשה "משפט ושלא תאמר כיון שזה אינו מבואר בש"ע יש חשש טעות או הטי' ע"ז גמר אומר לפניהם דייקא ולא לפני או"ה מטעם שה' עמהם א"כ גם בפשרה אין כאן חשש טעות או הטי' כי הכל מיד ה' עליהם על הדין והפשר, וז"ש המד' ע"ז הה"ד ועוז מלך משפט