ייטב לב שמות תי

ובזה נבין המד' כי זה עצמו שא' דוד ישלח דברו וימסם וגו' לכן מגיד דבריו ליעקב יתפרש בתרי אנפי (א) כפשוטו אלו הדברות (ב) קאי אלמעלה ישלח דברו גו' כ"כ מגיד דבריו ליעקב שע"י דבריו יעשה מעשה ולמעלה לכן חקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים ומ"ש חקיו יש לפרש דקאי על המשפטים שהם בבחי' חק עולם אפי' בזה"ז שאפשר לקיימם ע"י הדבור ונחשב כמעשה בישראל כאלו עשה כן ממש אבל ל"א עש"ה כ"ן לכל גוי ר"ל שאצלם הדבור אינו כמעשה ולא כאלו עשה כן ע"כ ומשפטים בל ידעום: וזהו שא' המד' למעלה א' הקב"ה לא נתתי התורה לאומות (והוא מטעם שא"א לאדם יחידי לקיים הכל ואחדות אין ביניהם ומחשבתם לטוב אינו כמעשה) אלא לישראל שא' נעשה ונשמע כמפורש לעיל, וז"ש נתן לאדם ו' מצות הוסיף לנח אחת לאברהם ח' ליעקב ט' אם כי נימולים היו לא גילו דעתם שיקיימו כולן ע"י שמיעה וקבלה בלב אבל לישראל שא' נעשה ונשמע נתן הכל שגילו דעתם לקיים הכל ע"י ונשמע כאמור: וז"ש המד' עקילוס א' למלך שרוצה להתגייר א"ל המלך כמה הרגתי מהן לירוד' שבאומות אתה רוצה להתערב ומה ראית בהם רצונו בזה כי סבור הי' המלך מה שישראל הם נבזים וירודים מפני שהרבה להם מצו' שא"א לכל א' לקיימם ובפרט בגלות א"כ הא למה לך די להפקיע עצמך בשבע מצות שבידך מקדם אבל עקילס ענה וא"ל בחכמה שאפשר לכ"א לקיים כולן ע"י לימוד ע"מ לעשות וע"י האחדות שבישראל וז"ש לו קטן שבהן יודע איך נברא העולם כלו' לא במעשה כ"א בדבור ומה ביום הראשון דכתיב ויאמר ומה ביום השני דכ' ויעש שממנו נלמד שהדבור כמעשה וגם כמה גדול כח השלום שיש בישראל ממה שקרא לרקיע שמים כנ"ל וע"מ העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח המטיל שלום, ותורתן אמת ר"ל קיים לעד מיד ולדורו' ואפי' בגלות יכולין לקיים מכח שהדבור כמעשה, וא"ל א"כ למוד תורתן ולא תחול ר"ל ויהא נחשב לך למעשה ותקבל שכר כאינו מצוה ועושה ועי' פ"ק דע"ז ד' ג', וא"ל אפי' חכם וזקן שבמלכותך אינו יכול ללמוד תורתם אם אינו נימול, ולכאור' הי' לו לומר אינו רשאי ללמוד כו' ומה זה אומרו אינו יכול, ולפי פשוטו הוא מלשין לא תוכל לאכול בשעריך שפירושו אינו רשאי אבל לדרכנו י"ל הכוונה שאינו יכו"ל ללמוד תור"תן דייקא להיות נחשב כמעשה אם אינו נימול כי הגוים ערלי בשר וערלי לב שלא הוסר הרע מהם ודבורם ומחשבתם אינו מצטרף למעשה כ"א בישראל הנימו' שהוסר ממנו כח הרע אז מחשבתו ודבורו נחשב כמעשה כמבואר זה הטעם במפורשים שכן כתיב מגיד דבריו ליעקב שיהא נחשב כמעשה כמו דבורו יה' חקיו ומשפטיו לישראל אבל לא עשה כן לכל גוי שאצלם ע"י הלמוד לא נחשב כאלו עשה כן וכמ"ש, וזה דלא כפי' ז' מהרש"א ז"ל בפ"ק דע"ז ע"מ שא' נכרי העוסק בתורה ה"ה ככהן גדול ר"ל כאלו הקריב ככהן, ולמ"ש הא ליתא אלא בישראל ולא בנכרי וסעד לדברי מד' התוס' שפירשו בד"א ולא ניחא להו בפי' מהרש"א מטעם האמור: ודבר בעתו בפ' שקלים אמרתי שזהו שא' חכמים גלוי וידוע לפני מי שא' והי' העולם שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקליהן לשקליו והיינו דתנן בא' באדר משמיעין על השקלים. ר"ל שלא תאמר שעתה בעונותינו חרב ביהמ"ק ובטלו הקרבנות מה עלינו לעשות ולקיימן עז"א והיינו דתנן בא' כו' כלומר שגם הלימוד דתנן כו' חשוב כמעשה וכאלו גם עתה ישראל שוקלין שקליהן וז"ש הכתוב והי' לב"י לזכרון וגו' כלו' ע"י הזכרון לבד לכפר על נפשותיכם: ואלה המשפטים וגו' במד' הה"ד ועוז מלך משפט אהב וגו' עוד שם הה"ד הגיד דבריו ליעקב אלו הדברו' חקיו ומשפטיו לישראל אלו המשפטים מלך ב"ו מורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום והקב"ה מה שהוא עושה אומר לאחרים לעשות ולשמור נראה שבא לפרש אומרו לפניהם והוא עכימ"ש שם למעלה חזה ואלה תוסיף על מה שכ' למעלה שם שם לו חק ומשפט משל כו' כך התורה דינין הלפני' ודינין לאחרי' ותורה באמצע וכה"א באורח צדקה אהלך בתוך נתיבות משפט ופירשו המפו' עפ"י המבואר בעקרים מאתר ב' פ' כ"ת איך שיהי' שלימות הנפש נקנה לאדם מהמשפטים שהוא נימוס בין איש לרעהו היינו מהכוונה שיכוון בעשי' ושמירה של המשפטים מצד מה שצוה עליהם השי"ת ולהשלים וצונו ולא יכוון להנאת עצמו להשלים ישוב וקבוץ המדיני כמ"ש, וכן כי' בס' הן טוב זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר וגו' ויקחו אליך פרה וגו' דהול"ל חקת הפרה אלא בא לומר זאת (ענין הפרה שהוא חק) חקת התורה אשר צוה ה' לאמר כלומר כרי