ייטב לב שמות תט

הקב"ה את העולם ותו מ"ש מה נברא ביום הא' כו' מה רבותי' הא מפורש הוא בפסוק וכל מי מהאומות היודע לקרות בתורה או בהעתקתה ללשונם יודע מזה, גם מ"ש ותורתן אמת הא ל"ל וכבר תמה ע"ז היפ"ת, גם למה הוצרך להביא סיפא דקרא לא עשה כן לכל גוי הא מרישא שמעינן לי"ו גם בקרא גופי' יש לדקדק למה א' בכפילא כיון שא' מגיד דבריו ליעקב וגו' מכלל דלגוי לא ול"ל לא עשה כן לכל גוי, תו קשה דהול"ל לא הגיד כן לכל גוי ומה זה לא עשה כן וכל אלה באחת יבוארו: דהנה אי' במד' מפני מה גילה הקב"ה לישראל מה ביום הראשון ומה ביום השני וכו' בזכות שא' נעשה ונשמע ופרשתיו במקו"א דהנה כתיב בפ' יתרו וישם לפניהם את כל הדברים וגו' ויענו כל העם יחדיו ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה וקשה יחדיו ל"ל ויאמרו ל"ל דהי' די לומר ויענו כל העם כל אשר דבר וגו' וכ"כ וקשה בפרשה דידן דכתיב ויען כל העם קול אחד ויאמרו כל הדברים אשר דבר ה' נעשה קול אחד ל"ל ויאמרו ל"ל ואח"ז כתיב ויקח ספר הברית וגו' ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע הנה הוסיפו לומר ונשמע והקדימו נעשה לנשמע והנ"ל בזה עפ"י דאי' בשבת פ' ב"ת מעשה בנכרי א' שבא לפני שמאי (והלל) וא"ל גיירני ע"מ שתלמדני כל התורה כולה כשאני עומד על רגל א' כו' ופירשו המפו' כי נכרי אין לו רק ז' מצות אבל ישראל שיש להם תרי"ג מצות נגד רמ"ח אברי' ושס"ה גידים איך אפשר לכל או"א לקיים כולם לתקן אברי' וגידי' והי' סובר הגוי כי זה אי אפשר רק ע"י סוד הגלגול כדכתיב הן כל אלה יפעל אל פעמים שלש עם גבר ובכל דור שמתגלגל ממלא די מחסורו אשר נחסר לו מימי קדם, ולא הונח לו בזה שיצטרך להתגלגל כ"פ כי סכנה גדולה הוא הגלגול כידוע, וז"ש שתלמדני כל התורה כולה שאוכל לקיים כשאני עומד על רגל א' היינו במעמד ומצב גלגול א' וא"ל הלל מה דעלך סני לחברך לא תעביד פירש"י כגון גזלה וגנבה וכו' היינו המשפטי' שעי"ז יש להם שלום ואחדות ומה שא' מישראל עושה א' ממצות התורה בשם כל ישראל ה"ה כאלו כולם עשו אותה, ושמא תאמר אכתי מה נעשה במצות התלוים בארץ שא"א לקיימן בזמן הגלות כלל עז"א ואידך (תקנה) פירושא הוא זיל גמור ר"ל ע"י שלומד ע"מ לעשות נחשב למעשה ממש וכדאשכחן בקרבנות דכתיב ונשלמה פרים שפתינו וכתיב זאת התורה לעולה וא"ח כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה וכו' עכ"ד המפרשים, ומעתה אני אומר שז"ש ויענו כל העם יחדיו כלו' שענו שהם כולם יחדיו בלב אחד כאיש א' כדכתי' ויחן עיי"ש ברש"י אח"ז ויאמרו כל אשר דבר ה' נעשה אם שא"א לאדם יחידים לקיימם ולעשות הכל עכ"ז ע"י האחדות נעשה ונקיי' כאמור, וז"ש ויען כל העם קול אחד כלו' שענו קול שהם אחד אח"ז ויאמרו כל הדברים וגו' נעשה ושמא תאמר כדת מה לעשות במצות התלוי' בארץ טרם בואם אל הארץ ע"ז הוסיפו ואמרו נעשה ונשמע לשון קבלה כלו' נעשה ע"י שנשמע שבעת הלימוד נקבל עלינו לעשות ולקיים ואז נחשב כמעשה, גם יש לפרש ונשמע מלשון וישמע שאול שהוא לשון קיבוץ ואחדו' וז"ש נעשה ע"י ונשמע שנתאחד יחד ושניהן צדקו ונכללו באמרם ונשמע, והנה מה שהלומד תורה ע"מ לקיים נחשב כמעשה הוא מפני שהדיבור במחשבה טובה הוי מעשה כדקיי"ל עקימת שפתים הוי מעשה ומבואר בספרים שיש ללמוד זה מדכתי' ביום השני ויעש אלקים את הרקיע ואי' במד' ב"ז הרעיש ע"ז וא' ויעש אתמהה והלא במאמר הוי דכתי' בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו וגו' וכ' המפו' דמש"ה כתיב ויעש להורו' שהדבור כמעש' שהרי ע"י הדבור נעשה מעשה, ובטובו הגדול אותה מתנה נתן לנו שהדבו' כמעשה וע"י נעשה פרי ומעשה למעלה בשורשו. גם כמה גדול השלום והאחדות אנו למדין מדכתיב ביום השני ויקרא אלקים לרקיע שמים וכתב הכלי יקר לא רצה השם שיקרא בשם רקיע כי שם זה מורה על פרוד ומחלוקת כדכתיב בי' ויבדל בין המים וגו' כי אם בשם שמים המורה על שלום כי נעשה מאש ומים ועשה שלום ביניהם וז"ש המד' מפני מה גילה הקב"ה לישראל מה ביום הראשון דכתיב בי' ויאמר ומה ביום השני דכתי' בי' ויעש לומר דאמירה כמעשה וגם מה שקרא לרקיע שמים להורות על שלום בזכות שא' נעשה ונשמע שנעשה ע"י שנשמע כלו' שנקבל לעשותם וגם ע"י שנקבל להתאחד כאמור ע"כ הודיעם שכך הוא שהדבור כמעשה וגדול כח השלום המיחד כאחד: והנה במשפטים שבפרשה זו יש הרבה מצות שאין באין ליד כל אדם ורובן שאין נהוגים אלא בארץ ולזה הקדים ואמר ואלה המשפטים אשר תשים במעשה (אפי' לא בא ליד' ואפי' בזמה"ז) לפניהם דייקא שהם גוי אחד ושרשם טוב שאפי' דבור' ומחשבתם לעשות חשוב כמעש' וע"י לימוד תשימם ממש: