ייטב לב שמות תז

עליהם ההר שעליו ירד ה' וא"ל אם מקבלי' את התורה מוטב כי אור תורה יחיי' ואם לאו שם תהא כו' כי בודאי תפרח נשמתן להבטל ממציאות כנר כו' ואין מי שיחי' אותן להשיבה להן וזה הכפי' שייך לישראל שהם חלק אלהי ממעל ממש אבל או"ה שנפשם מנפש הגלגלים של עולם העשי' ואין בכחם להשתוקק ולהתבטל ממציאות בהגלות כבודו ע"כ אין כאן כפי' להם והבן: והנה האוה"ח כתב על אומרו ית' אנכי ה' אלקיך הגם שאין הקב"ה מיחד שמו על הנבראי' בחייהם הענין לפי שאחז"ל שפרחה נשמתן נמצאת אומר כי כשיחד שמו עליהן היה זמן יציאת נשמה אז אמר לכל או"א מהם אלקיך והגם שהי' בחייהם ושמעו ג"כ לא יהי' לך לא יתייחס לזה איחור כי הכל אמר ה' בדבור א' לא קדמה אות לחברתה עכ"ל וז"ש המד' עה"פ אנכי י"א שמעה עמי ואדברה כלו' קבלו עליכם מה שאדברה כי ואעידה בך אלקים אלקיך דייקא אנכי אם שאינני מייחד שמי על הנבראי' בחייהן אין זה כ"א בעת יציאת נשמה והחזרתה ע"י הקבלה א"כ קבלו הדברות למען יהי' משיבת נפש, ועפ"י הדברים האלו אני דורש סמוכין לנעוץ סוף התורה לתחלתה ולכל המורא הגדול זו גלוי שכינה אשר עשה משה לעיני כל ישראל ומכת זה פרחה נשמתן עד אשר בראשית בכח התורה הנקרא ראשית ברא אלקים את השמים זו הנשמה ואת הארץ זה הגוף כמאמרם ז"ל יקרא אל השמים מעל זה הנשמה ואל הארץ זה הגוף להחבירם כבתחלה כי והארץ (הוא הגוף) היתה תהו וכו' כי פרחה חיותן והעולם חשך בעדן ויאמר אלקי' יהי אור זו התורה כדכתי' תורה אור ויהי אור: לא תשא וגו' זכור את יום השבת לקדשו להבין הסמיכו' וגם פרש"י זכור לשון פעול תנו לב לזכור תמיד ועי' רמב"ן פי' שזה מ"ע לזכרו תמיד כ"כ להיות מונה יום א' בשבת יום שני בשבת אבל לרבותינו עוד בו מדרש לקדשו קדשהו בברכה לקדשו בדברים אבל זכור מצו' לזכרו תמיד עיי"ש, ולדרכנו גם דרש רז"ל יבואר בזה כמין חומר למצו' זכור לזכרו תמיד מה שצריך לקדשו בדברים בשבת ובזה יבואר גם הגמ' פ"ו דשבועות ד' ל"ט א"ל הוי יודע שכל העולם נזדעזע בשעה שא' הקב"ה לא תשא וכל עבירות שבתורה נאמר בהן ונקה וכאן נאמר לא ינקה ופריך אהא דנזדעזע מ"ט אי משום דחמירא ומי חמירא והתניא קלות עשה ול"ת חוץ מלא תשא חמורות זו כריתות ומיתות בית דין אלמא לא חמירא מכריתות ומיתות ב"ד אלא כדקתני טעמא וכל עבירות כו' ופריך וכל עבירות לא נאמר בהן לא ינקה והכתיב ונקה לא ינקה ומשני לכדר"א כו' מנקה הוא לשבים ואינו מנקה לשאינם שבים ופרש"י וכאן אף לשבים אינו מנקה בלא פרעון, וקשה הא גם בשאר עבירות חמורות שהן כריתות ומיתות ב"ד לא ינקה לשבים בלא פרעון כ"א ע"י יסורים דקי"ל ביומא כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוהכ"פ תולה ויסורים ממרקי' ואיך קאמר כל עבירות שבתורה מנקה הוא לשבים בלא פרעון ומ"ש ז' מהרש"א בח"א בזה דבריו נפלאו בעיני לא זכיתי להבין עיי"ש והנ"ל בזה לבאר על נכון עפמ"ש הט"ז לפרש מאמרם השומר שבת כהלכתו אפי' עבד ע"ז מוחלין לו מיד דאפי' בעבירות החמורות דתשובה ויוהכ"פ תולה ויסורים או מיתה ממרקין ע"י שמירת שבת מוחלין לו מיד עיי"ש ריש ה' שבת, והנה התחלת שמירת שבת בכניסת הלילה לקדשו בדברים כדרש חז"ל הנ"ל ומבואר בש"ע שצריך לומר ויכולו מעומד כי אנחנו עדים בדבר כי ששת ימים עשה ה' וגו' וידוע כי מי שנשבע לשקר פסול לעדות וא"כ מזה יתבונן האדם להשמר ולהזהר משבועות שקר כי אם ישבע לשקר שוב אין עדותו מועיל ושוב איננו מקיים מצו' קידוש דברי' ואינו שומר שבת כהלכתו ואז לא מהני תשובה לבד כ"א ע"י פרעון יסורים, והן דברי הכתובים שלפנינו לא תשא וגו' כי הוי זכור תמיד את יום השבת בכל עת ובכל שעה לקדשו בדברים כדרש חז"ל ואם ישבע לשקר אין קידושו קידוש כי הוא פסול לעדות וזה שנתן טעם לא תשא כי לא ינקה לשבים מבלעדי פרעון כי שאר עבירות מנקה לשבים ע"י שבת בלא פרעון משא"כ בנשבע לשקר אינו שומר שבת כהלכתו כאמור ולזה הוי זכור בכל עת, את יום השבת שצריך לקדשו ועי"ז תנצל משבועת שקר, ובזה מובן מה שנזדעזע העולם בלאו דל"ת כי כבר אמרו כל האומר ויכולו בע"ש כאלו נעשה שותף להקב"ה במעש בראשית ופירש בו האור החיים פ' בראשית כי זה האומר ויכולו מקיים העולם עיי"ש (וכבר פירשתי בזה ושמרו ב"י את השבת וגו' כי ברית קיום עולם הוא ביני ובין ב"י כי ששת ימים עשה ה' וגו' וביום השביעי שבת וינפש הקנה בשביתה נפש להעולם) א"כ השומר שבת כהלכתו ואומר ויכולו מקנה נפש להעולם ומקיימו לבל ימוט כמבואר שם באוה"ח וא"כ כשנשבע לשקר אז אינו יכול לשמור שבת כהוגן ומ"ש ויכולו אינו שוה כלום כי אין