ייטב לב שמות תו

זרה בעת עמדם לפניו בתורה ותפלה כמבואר בסה"ק וממנו תקיש לכל התורה כולה לכל או"א לפי בחינתו והשגתו, וז"ש המדרש הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם וגו' וז"ש שהי' הדיבור אומר מקבלני את עליך וקשה הא כבר א' נעשה ונשמע אלא ר"ל מקבלני את עליך דייקא לפי הבחינה שפירושו עליך והבן: ועם זה יש לפרש הנאמר שם להלן שאמרו ישראל היום הזה ראינו כי ידבר א' את האדם וחי ועתה למה נמות וגו' כלו' ממה שאמר ה' ר"ד העד בעם וגו' והכהני' והעם אל יהרסו לעלות וגו' פן יפרץ בם מזה נראה כי ידבר א' את האדם וחי דייקא ולא שימות בהם ואינו רשאי למסור עצמו למות ועתה למה נמות וגו' ומזה מחשבתם נראה שהכירו ערכם ולא החזיקו את עצמם יותר ממדרגתם לומר שהם חסידים ופרושים ורשאים למסור עצמם למות במה שאינו צריך לפי הדין וזה הי' חשוב בעיניו ית' שלא תקעו א"ע לחשוב א"ע יותר ממה שבלבבם באמת וז"ש היטיבו כל אשר דברו מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי וגו' כל הימים כלו' מי יתן שכל הימים יהי' לבבם זה להם להבין מהות לבבם האמיתי ליראה ולא יחשובו א"ע יותר ממדרגתם למען ייטב להם וגו' שעי"ז ידעו להתאמץ לעלות ממדרגה למדרגה והבן זה: וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר לכאור' לאמר מה בעי הכא כי הלא שתים מפי הגבורה שמענו כלנו ואיננו לאמר לזולת כמו בשאר התורה ונ"ל דבא לרמז למ"ש חז"ל הלומד תורה לשמה זוכה לדברים הרבה ופירשו המפו' כי א"א לאדם בעולם לקיים כל התרי"ג מצות כי יש הרבה מצות שאינם באים לידי אדם כל ימי חייו וגם הרבה מצות התלוים בארץ שבזמן גליות א"א לקיימן אלא ע"י לימוד ומקבל עליו לעשותן ה"ז בכלל מ"ש חישב לעשות מצו' ונאנס ולא עשאה מעלה עליו הכתוב כאלו עשאה כי מחשבה טובה הקב"ה מצרף למעשה ולא מחשבה רעה זולת בע"ז כתי' למען תפש את בית ישראל בלבם וכ' ז' מהרש"א הטעם דאדם המאמין בה' מוקמינן לי' אחזקת כשרות באם חושב לעשות מצו' וא' אלו בא לידו הי' עשאה משא"כ במחשבה רעה שזה היפך חזקת כשרות אבל במחשבת ע"ז חילל קדושתו וכשרותו לכך מחשבה הוי כמעשה עכ"ד וידוע כי בכלל אנכי ולא יהי' לך נכלל כל התרי"ג מצו' העשה והל"ת ושמא תאמר איך אפשר לאדם לקיימן כולן בפועל המעשה ע"כ התחכם ואמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר כלומר שאם א"א במעשה די באמירה בפה וברצון הלב (וכמ"ש הרמב"ן בפרשת בראשית עה"פ ויאמר שמלת אמירה על חפץ הלב ומחשבה עיי"ש) וסעד לדברינו מדברי הזוהר שלח דף ק"ס כיון דישתדל ב"נ ברעותא דלבא לגבי קב"ה לא בעי מנן אלא לבא וגו' והיינו בהם תאמין ותדע כי אנכי י"א ולא יהי' לך (במחשבותיך) אלהים אחרים על פני כלומר הנגלה לפני החוקר לב יש לך חזקת כשרות והמחשבה כמעשה ועימ"ש בזה סוף פ' נשא: אנכי ה' אלהיך במד' ראב"ח פתח שמעה עמי ואדברה כו' א"ל הקב"ה לישראל לא יחדתי שמי אלא עליכם איני נקרא אלהי העמים אלא אלהי ישראל אר"ל ב' דברים שאלו ישראל שיראו כבודו וישמעו קולו והי' רואים ושומעים שנאמר הן הראנו וגו' ואת קולו שמענו ולא הי' בהן כח לעמוד שכיון שבאו לסיני ונגלה להן פרחה נשמתן על שדבר עמהן שנאמר נפשי יצאה בדברו אבל התורה בקשה רחמים וחזרה נשמתן שנאמר תורת ה' תמימה משיבת נפש, אם אמנם המד' מפרש ומבאר בסוף מה דאסמיך להך שמעה להכא עכ"ז כפלים לתושי' יש לנו בו עוד דברים בגו והוא: בהקדם לפרש ענין כפה עליהם ההר וכו' ולהסיר תלונות או"ה מפני מה לא כפית עלינו ההר כשם שכפית על ישראל כי בס' יד יוסף הקשה מדוע עשה ה' ככה שפרחה נשמתן עד שהוצרך להשיב נפשן בכח התורה הלא אם בכחה של תורה להחזיר הנפש אחר שפרחה מהן כ"ש שיש בכחה להחזיקן ולהחיותן להשאיר בהן נפשן לבלי תצא מנרתקה ע"ד מה דלא הוי הוי מה דהוי לא כ"ש וא"כ קשה מדוע פרחה נשמתן הלא לא עביד קב"ה נסא למגנא ותי' שזה הי' להראות מעלתן וגדולתן נפשן ונשמתן של ישראל שהם חלק אלהי ממעל כדכתי' ויפת באפיו נשמת חיים כביכול מעצמותו נפח וא"כ מה שפרחה נפשן ונשמתן בהגלות נגלות כבודו לעינינו אין זה נס כ"א ענין טבעי כי החלק משתוקק אל הכל ומתבטלת ממציאותה כנר בפני אבוקה ולזה הצריך להחזיר להם בכח התורה שהוא טל של תחי' כדכתיב כי טל אורות טלך וע"י שקבלו עליהם הדיבור אותו דיבור החי' אותם כמאמרם כל שיש בו אור תורה מחייהו עכ"ד כפי העולה בזכרוני ולפי"ז אני אומר שזה שא' שכפה