ייטב לב שמות תה

שתכסה האהבה ולזה חשדוהו הם שלא הי' לו רק בחי' יראה המכונה אשה יראת ה' והיא אשת איש בחי' אהבה בחי' דכר וכמו שפי' בסה"ק דרכו של איש בחי' אהבה לחזור אחר אשה בחי' יראה ובאמת הוא הי' בבחי' יראה הגדולה מאהבה ועטרת בעלה והבן וז"ש והי' נכונים ליום השלישי היינו בחי' השלישי' בחי' אהבה ומשה אמר להם הי' נכונים לשלשת ימים היינו שהוסיף יום אחד מדעתו והורה להם שהכוונה שיהי' להם בחי' יראה הגדולה מאהבה והיינו בחי' הרביעי' כי ודאי אל תגשו אל אשה בחי' מקבל נקרא אשה ור"ל כי בודאי בלא"ה אל תגשו אל בחי' ראשונה עובד עמל"פ שזה בחי' אשה מקבל וא"צ ע"ז להזהיר אלא הכוונה ליום השלישי לסוף יום השלישי היינו בחי' הרביעי' יראה הגדולה מאהבה והוא רמז נכון לדעתי: השמרו לכם עלות בהר וגו' יש לרמז כי כבר נודע כי תועבת ה' כל גבה לב ואולם כבר כ' המפו' כי לפעמים כאשר מגודל הבושה והפחד בהכיר איש את מקומו וערכו השפל לפני ממ"ה ית' לא יוכל לפתוח פיו לספר תהלתו ושבחו ע"ד שא' מי אנכי שאזכה להתפלל כו' אז צריך להתלבש בלבוש גאות לאמר כי אנחנו בני אל חי זרע אברהם כו' ונפש ישראל נחצב ממקור מחצב קדוש כדכתי' ויפח באפיו מעצמותו כב"י נופח וע"ז נאמר זמרו ה' כי גאות עשה וזה שרומז והגבלת וגו' השמרו לכם עלות בהר ונגוע בקצהו פי' משהו היינו בחי' התנשאו' וגאות גבוה כמו הר כ"א במשוך היובל היינו הפחד והבושה והחרדה הבא ע"י שופר ע"ד אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו במשוך הבושה לבלי לפתוח פה כאמור אז המה יעלו בהר בבחי' גאות למען יוכל לדבר דבר והבן: וידבר א' את כל הדברים האלה לאמר אנכי י"א אשר הוצאתיך וגו' במד' הה"ד פנים בפנים דבר ה' עמכם (אם כי המדרש עצמו מפרש קישור הדברים עוד דברי' בגו): ונ"ל כי שם כתיב בפ' ואתחנן לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים פני' בפנים דבר ה' עמכם וגו' לאמר אנכי וגו' ולכאורה אומרו כלנו חיים שפת יתר לגמרי כי אם אנחנו פה היום הרי אנו חיים, ויראה לפרש עפ"י דברי מוזלה"ה בס' י"מ פ' תשא אהא דמבואר ביו"ד סי' קנ"ו אפי' על שאר עבירות שבתורה דקיי"ל יעבור ואל יהרג ולהרמב"ם אינו רשאי למסור עצמו ומתחייב בנפשו אמנם אם הוא חסיד ופרוש רשאי למסור עצמו על כל המצות ולכאו' יפלא איך ישתנה דינו והא כתיב וחי בהם ודרשינן ולא שימות בהם אבל הענין דהאי וחי בהם יש לפרש בתרי אנפי א' ולא שימות בהם ב' שכל חיותו יהי' בהם דהיינו שכל עשיותיו ועסקיו ותנועותיו יהי' בהם וכ"כ יהי' דבוק בה' ובתורתו ומצותיו עד שאם יעבירוהו על א' ממצות ה' יפסוק חיותו וא"כ הוא להיפך דאם הוא בבחינה זו רשאי ומצוה למסור נפשו בשביל כבודו ית' על מצוה קלה וידוע דהתורה ניתנה לפי מדרגת כאו"א כמו שדרשו קול ה' בכח בכחו לא נאמר וכו' וא"כ אצל המוניים אשר עיקר עסקם בעניני עוה"ז אך בעת הפנאי אוחזים במעשה ה' ומצותיו להם נאמר וחי בהם כפשוטו ולא שימות בהם אבל להצדיקים הדבקים תמיד בה שי"ת להם נאמר וחי בהם שיהי' כל חיותו רק בהם ולא בזולתם ומחויבים למסור א"ע להריגה על א' ממצות ה' עכ"ד פה קדוש: וז"ש לא את אבותינו כרת ה' את הברית וגו' ר"ל כי בודאי כולם הי' דבוקים בה' ולא הי' בהם שום חיות זולת עשות רצונו י"ת כי אתנו אנחנו אלה פה היום כלנו חיים ר"ל אם שכלנו חיים אבל אין דומה חיותו של זה לשל חבירו זה יש לו חיות זולת התורה והמצות וזה אין לו חיות רק התורה והמצות וע"כ פנים בפנים דבר ה' עמכם ר"ל מה שדבר וחי בהם יתפרש בשני פנים (כלו' בשני פירושי') שלזה יאמר וחי בהם ולא שימות ולזה וחי בהם שכל חיותו יהי' רק בהם ולכן ימסור עצמו למות על כל המצות: וע"ז אמר וידבר אלקים את כל הדברים האלה לאמר אנכי ה' אלקיך בלשון יחיד לפי השגתו של כל או"א אשר הוצאתיך (בלשון יחיד) מא"מ וגו' ר"ל שלכל או"א הי' ההוצאה מהגלות לגאולה ומשעבוד לחירות משונה משל חברו כדכתיב ראה ראיתי ראי' אחר ראי' את עני עמי אשר במצרים ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו כי ידעתי את מכאוביו לשון יחיד שלא הי' דומה כאב של זה לשל זה (וכמ"ש בזה בפ' ואתחנן עה"פ שמור את יום השבת) וזה שאמר המדרש שע"מ כן הוצאתיך דייקא שתקבל אלקותי עליך דייקא ר"ל לפי בחינתך והשגתך כמ"ש בחו"ה מי שקבל טובה יותר צריך לעבדו ביותר וכן עד"ז אמר לא יהי' לך (לשון יחיד) אלקים אחרים על פני להמוני עם כפשוטו צוה שלא לעבוד ע"ז ולקדושי' אשר בארץ יאמר שלא להיות להם שום פניה ומחשבה