ייטב לב שמות תג

אבל עוד דברים בגו בהקדם מה שכתב הרמב"ם פ"א מיסוה"ת מה זה שביקש משה רבינו להשיג במה שאמר הראני נא את כבודך ביקש לידע אמיתת המצאו של הקב"ה עד שיהי' יודעו בלבו כמו שיודע אחד מהאנשים שראה פניו והשיבו הקב"ה לא תוכל לראות את פני כלו' עצמותי כ"א תשיג מאמיתת המצאי דבר שנפרד משאר הנמצאים כמו שיפרד אחד מהאנשים שראה אחוריו והשיג גופו ומלבושיו בדעתו משאר אנשים ועז"א וראית את אחורי ופני לא יראו עכ"ד ונ"ל להסביר דבריו בענין פנים ואחורי' ע"ד הסוד והוא בהקדם דכתוב למעלה בפ' שמות ויאמר משה וגו' וא"ל מה שמו וגו' ויאמר כה תאמר לב"י אקי"ק שלחני אליכם ויאמר עוד אלקים וגו' כה תאמר וגו' יקו"ק וגו' שלחני אליכם זה שמי לעלם וגו' פרש"י העלימהו כו' ויש להבין תחל' אמר אקי"ק שלחני ואח"ז תיכף כה תאמר הוי' שלחני: והנ"ל בזה דבר חדש והוא דכתיב ישעי' י"ט הנה יקו"ק רוכב על עב קל ובא מצרים ופי' האר"י בע"ח שער אנ"ך סופ"ג כי האחוריים של יקו"ק פשוט הם ע"ב ואחוריים של שם מ"ה במילואו הם ק"ל ושניהם גימ' ר"ב והנה ע"ב ק"ל עם ארבעה אותיותיו הפשוטים של שם הוי' שהוא גימ' כ"ו הרי רוכב כי שם הוי' כ"ו על ע"ב ק"ל ובהתחברותן נעשה רוכב עכ"ל (הגם שבמקרא כתיב רכב בלא וא"ו צ"ל כי החו"לם נחשב לו"או) ואני מצאתי לזה רמז מן התורה שנאמר ויאמר אל עמו הנה עם ב"ו ר"ב ועצום ממנו כלומר עצום מבחי' ע"ב ק"ל העולה ר"ב והי' כי תקראנה מלחמה ונוסף גם הוא היינו הטמיר והנעלם ששמו הוי' עולה כ"ו גם י"ל דקאי אלמעלה שאמר והי' שהוא אחד מי"ב צירופי הוי' שזה השם הוא מפתח לגאולתן של ישראל (כמבואר במד' ויצא עה"פ והי' ה' לי לאלקים עיי"ש בנזה"ק הטעם לזה) ועם ר"ב גימ' רוכב ובזה ונלחם בנו ועלה מן הארץ וטעם הדבר שבצירוף רוכב בא מצרים נ"ל להסביר כי ר"ב מבחי' אחוריים מורה דין כמבואר בלקו"ת תהלים עה"פ נשקו בר ע"ש ותוכו הוי' גימ' כ"ו מורה רחמים וביצ"מ הי' הגאולה ע"י מדה הכלולה חו"ג חסד לישראל ודין למצרים כדכתיב וב"י יוצאים ביד רמ"ה ושניהם ישנם בצירוף רוכב כאמור ובזה י"ל עוד פרפרת נאה אהא דכתיב כה אמר ה' בני בכורי ישראל וגו' הענין כי בני תרגימו בר"י ועם יקו"ק עולה כ"ו הרי בכו"רי (ואף שכתוב בכרי בלא וא"ו החולם נחשב לוא"ו כש"ל בשם האריז"ל) וז"ש בסליחות ברך בוכרך אנן בר"ך עם כ"ו הרי בוכרך) וז"ש כה אמר ה' בני בכורי כי בני שתרגומו ברי הנה יקו"ק כ"ו עם ברי הרי בכורי ותמאן לשלחו הנה אנכי הורג את בנך בכורך וכן הי' בסוף כי מת כל בכור במצרים ונאמר לישראל קדש לי כל בכו"ר וז"ס רוכב ולמפרע בכו"ר וכ"ז נעשה כי הנה יקו"ק רוכב כי כשיצטרף כ"ו עם ב"ר ישראל נעש' רוכ"ב (וז"ש דברי' יהו' א"א יוסף עליכם כלו' יוסף שם יקו"ק עליכם שנקראת' בר"י והזה נעשה צירוף ויי"רך אתכם) ואפשר לי לומר כי מפני זה לעבד נמכר יוסף עד עת שלח מלך ויתירהו להיות פועל דמיוני על העתיד על גלותן ועל גאולתן של ישראל הנקראים שארית יוסף כי מעשה אבות סימן לבנים כמבואר ברמב"ן פ' לך כי מצינו ביוסף כתיב בן זקונים הוא ותרגומו ארי ב"ר חכים ונאמר ויצבר יוסף ב"ר וימלא"ו את כליהם ב"ר ולאביו שלח כזאת וגו' ב"ר כוון בזה שהקדים הרפואה למכה צירוף ע"ב ק"ל העולה ב"ר וכבר כתב הרמב"ן בפ' תולדות כי האיש יכונה ע"ש מעשהו תדירי כדכתיב ואני תפלה ע"כ נקרא הוא ב"ר ונאמר ויהי ה' את יוסף וגו' ויהי בבית אדוניו המצרי כ"ו עם יוסף הנקרא בר ע"ש העתיד דכתיב ויצבר ב"ר לכן נקרא בכור שנאמר בכור שורו וגו' וגם בעת שמו אותו בבר נאמר בו באשר יקו"ק אתו הרי כ"ו תוך ב"ר אותיותיו בכו"ר ולמפרע הרי רוכ"ב וזה פועל דמיוני על העתיד שיהי' הוי' כ"ו עם ב"ר ישראל שנקראים בכו"ר תוך ב"ר מצרים הרי רוכ"ב ואפשר לי לפרש בזה הפסוקים תהלים מ"ס קוה קויתי יקו"ק ויט אלי וגו' ויעלני מבור שאון פרש"י של מצרים ולפ"ז יאמר קוה קויתי יקו"ק ויט אלי קאי על הוי' הנזכר שהטה הוי' העולה כ"ו אל ב"ר הוא גלות מצרים ובזה ויעלני מבר (אם כי נכתב בור בוא"ו כיון שאינו ניכר במבטא לא נחשב) כי בהתחבר יקו"ק תוך ב"ר נעשה רוכב (גם י"ל כי הוא"ו שבבו"ר רומז לז"א כללות הוי'): עוד יש לי דברים בגו בצירוף רוכ"ב שבזה בא מצרים כי כתיב ישעי' למ"ד ומצרים הבל וריק יעזרו לכן קראתי לזאת רה"ב הם פרש"י גסי רוח עיי"ש ואפשר לומר רה"ב ר"ה "ה"בל "ריק אבל העיקר בעיני נ"ל מה שקורא למצרים רה"ב כי הם נקראים עם רב בסוד וראית סוס ורכב עם ר"ב לאשר הם מעלמא דפרודא רשות הרבים וכתיב ומלכותו בכל משלה כמ"ש כל מקום שגלו ישראל שכינה עמהם והוא ה"א אחרונה דאתאחיד בהו בישראל (עי' זוהר בלק קצ"ט ע"א) והנה הושם