ייטב לב שמות תב

וארשת שפתיו בל מנעת סלה שהוא הוראת חבה יתירה אם שכבר ענהו עכ"ז משתעשע בארשת שפתיו עכ"ד וזה אומרו משה ידבר הגם והאלקים יעננו בקול כלו' בעוד היותו תפלה בקול בלא דיבור עכ"ז חביב בעיניו כי ידבר והבן וכבר נודע בהגדה אלו קרבנו לפני ה"ס ולא נתן לנו את התורה דיינו, ופירשו בו כי בעמדנו לפני ה"ס פסקה זוהמתנו והשגנו כל התורה כלה ע"ד שא' באברהם שקיים כל התורה כי כליותיו יועצות לו ומאליו השיג כל תרי"ג מצות כידוע, וז"ש כל אשר דבר ה' נעשה כי כבר השגנו רצונו ית' ועכ"ז נשמע מאמרו כי חביב בעינינו לשמוע בקול דבריו וזה אומרו ויענו כל העם וגו' כל אשר דבר ה' נעשה ולהלן נאמר שאמרו נעשה ונשמע וכמו שפירשתי ע"ז אמר וישב משה את דברי העם ר"ל שהשיב והחזיר דברי העם אל ה' שגם הוא ית' יאמר כל אשר יבקשו בלבם ורצונם אעשה וטרם יקראו אני אענה ועכ"ז אשמע מה בפיהם ויקוים בהם תאות לבו נתת לי וארשת שפתיו בל מנעת סלה מדה כנגד מדה והבן: ויענו וגו' כל אשר דבר ה' נעשה ויאמר ה' וגו' לך אל העם וקדשתם היום ומחר וגו' יתבאר ע"פ דכתי' ביהושע סי' ב' שא' רחב כי שמענו את אשר הוביש וגו' ונשמע וימס לבבנו ונא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי י"א הוא אלקים וגו' ועתה השבעו וגו' ונתתם לי אות אמת וגו' נראה פירושו כי כתיב שמעו עמים ורגז] היינו מהשמיעה לבד וכתיב ורגזו וחלו מפניך ופי' האלשיך מראות פניך היינו צלם אלקים שעל פניהם וכדכתיב וראו כל ע"ה וגו' ויראו ממך וז"ש ונשמע וימס לבבנו (מקול השמיעה) ולא קמה עוד (פי' נוסף ע"ז) רוח באיש מפניכם דייקא מראות פניכם אך חששה אולי כ"ז אינו אלא לשעה ואח"ז תחזור למעשים ראשוני' ולזה בקשה ונתתם לי אות אמת היינו שבאותו מדרגה שהיא עתה שנמס לבה מפחד ה' ומהדר גאונו תהא עומדת מהיום והלאה וזה בחי' אמת ע"ד קושטא קאי אבל דבר הנפסק הוא דבר שקר וכזב כדכתי' אל תכזב בשפחתך בדבר הנפסק שהוא כזב והבטיחו לה וא' ועשינו עמך חסד ואמת וזה שנאמר כאן כי ישראל אמרו כל אשר דבר ה' נעשה וזה הי' מכח שעמדו על הר סיני ופסקה זוהמתן וחש ה' לבל יחזרו למחר לכן ויאמר ה' וגו' לך אל העם וקדשתם היו"ם ומח"ר כלו' לאח"ז גם אחר שילכו וישובו לאהליהם ולזה צריך וכבסו שמלותם כנוי לגוף לבוש הנשמה מכל זוהמא והיו נכונים ליום השלישי זה מדת אמת כי ביום השלישי בשביל יום השלישי זה מדת אמת והקיים לעד ירד ה' וגו' ולא בשביל דבר הנכזב ונפסק כאמור: וישב משה וגו' עפ"י דברי הביל"ע דרוש א' לשבועות לפרש מאמרם ז"ל מה דכתיב כתפוח בעצי היער למה נמשלו ישראל לתפוח מה תפוח פריו קודם לעלו כ"כ ישראל הקדימו נעשה לנשמע ענינו כי הרגישו איך האומה המשילו את תשוקת הבורא ית' לתפוח הלא מצאנו שהמשיל הוא את ישראל לתפוח ועז"א אל תתמה בזה כי סיבת המשל ישראל לתפוח במה שהקדימו נעשו לנשמע לומר שיראת חטאם שהוא המעשה והפרי קודם לחכמתם שהיא השמיעה שהוא בחי' העלין א"כ גם בו ית' יצדק המשל זה על נכון כי אם היות מדרך העולם העבד יקדים מעשה העבודה קודם לתשלומין אצלו ית' הוא להיפך שיקדים התשלומין שהוא הפרי קודם להעבודה כמאמרם ז"ל כלום עשית ציצית עד שלא נתתי לך טלית כלו' מלת עד שלא נתתי לך בן באופן שיש לנו פרי התשלומין קודם חנטת העלין עכ"ד וז"ש למה שא' נעשה קודם ששמעו שהקדימו הפרי קודם להעלין כ"כ וישב משה החזיר משה את דברי העם אל ה' שגם הוא יהיה נוהג עמהם חדה כנגד מדה להקדים ההטב' שהוא הפרי קודם להתעש' שהוא חנטת העלין כנ"ל: ויאמר ה' אל משה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עתך וגו' ולהלן נאמר ויאמר ה' אל משה רד העד בעם פן יהרסו אל ה' לראו' ונפל ממנו רב אמר ונפל לשון יחיד וסיים רב ועי' רש"י וע"ד פשוט י"ל עפמ"ש הרמב"ם במורה פ' ל"א דע כי לשכל האנושי השגות בכחו שישיגם ויש ענינים שאין יד שכלו מגיע להשיגם ושם בפ' ל"ב מבואר שיקרה בהשגה שכליו' כמו בהשג' חושיו' כמו כשתכרי' עיניך לעיין על רוחק גדול יותר ממה שבכחך או תסתכל בכתיבה דקה מהדקה לא יחלש ראות' ע"ז בלבד אבל יחלש ג"כ על מה שבכחך לראותו כ"כ בהשגה שכליות שאם תשתדל להשיג למעלה מהשגתך אז תתחדש לך תגבורת הדמיונים והדעות הרעות להכבו' אור השכל כמו אלישע אחר וע"ז נאמר דבש מצאת אכול דייך פן תשבענו והקאתו לא אמר ותקוץ בו אלא והקאתו כלומר תאבד הכל עי"ש וז"ש פן יהרסו אל ה' לראות יותר ממה שעין שכלו רואה ונפל ממנו רב כלו' יפול ממנו הרבה אפי' ממה שהי' שכלו רואה והבן: