ייטב לב שמות שצח

לעולם שזה היראה עצמיות מוריש לבניו אחריו משא"כ יראת העונש שאיננה אלא יראה חיצונית עיי"ש וכמבואר בדברינו ר"פ נח. וז"ש תנ"ה שדה היינו האדם (ע"ד על שדה איש וגו') שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמס' ר"ל שאין להסט"א חלק בה לחטוף התורה והמצו' ח"ו ולא די בזה לעצמו אלא אפי' ופירותי' היינו צאצאיו משתמרין והבן, והנה מבואר בחו"ה שם כי היראה שמצד השכל הוא כמעיין הנובע ומוסיף והולך משא"כ הבא מצד הערת התורה עי"ש וזהו אומרו מדוע אתה יושב לבדך וכל העם נצב עליך וגו' היינו במדרגה אחת (ע"ד ונתתי לך מהלכים בין העומדי' שהצדיק נקרא הולך משא"כ המלאך נקרא עומד כידוע) והשיב לו משה הטעם כי אני מוטרד בדברי ריבות ומשפטים כי יבא אלי העם וגו' והודעתי את חק"י האלקים ואת תורותיו בבחי' חק בלא טעמי המצות להבינם עפ"י שכל וע"כ הם נצבים בבחי' א' ואז א"ל יתרו לא טוב הדבר וגו' נבל תבול גם אתה גם העם הזה אשר עמך וגו' כי עבודה שאינה תקועה מכח השכל אלא מכח הערת התורה בקל יפול ממנה וזו לא תוכל עשוהו לבדך ר"ל לא תוכל לתקן את העם לבדך (עשי' לשון תיקון) ע"כ איעצך וגו' והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות ולא די בזה לבד כ"א והודעת להם את הדרך היינו טעמי מצות ילכו בה ואת המעשה אשר יעשון ר"ל שיהי' הולכים ועושים ולא עושה ואינו הולך ממדרגה למדרגה שרק שכר מעשה בידו וכפי מה שפי' הנוע"מג או ילכו בה יתפרש לשון השגה ע"ד שא' תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל ולענין המשפט ואתה תחזה וגו' ואז וגם כל העם הזה על מקומו (המיוחד לו) יבא בשלום ולזה רומז המסורה והתבוננת על מקומו ואיננו ר"ל שאינו חשוב בעיני עצמו כי הכל פרחת לעילא ע"ד שפירשתי סוף בראשית ויתהלך חנוך וגו' ואיננו כי לקח אותו אלקים עי"ש. עוד פי' על המסורה נתבאר לעיל פ' בא בפ' החדש הזה לכם: מדוע אתה יושב וגו' עד סוף הענין יתבאר עפ"י שיש בחי' עבודה תור' ותפלה ובחי' המביא לידי עבוד' כמו אכילה ושתי' ושינה ומשגל ומו"מ וכדומה וע"ז נאמר בכל דרכך דעהו וכדאי' באו"ח סימן רל"א עיי"ש והנה משה אמר והודעתי את חקי האלהים ואת תורותיו היינו מה שהוא עבודה עצמה וע"ז א"ל יתרו לא טוב הדבר כי לית נהורא אלא דנפיק מגו חשוכא היינו בעת עסקו בגשמיות עכ"ז מחשבתו דבוק בה' וכמ"ש בברכות הנהג בהן (דייקא) מנהג ד"א וכשאינו עובד ה' רק בעת עסקו בתורה ותפלה ואח"כ כשיוצא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו על פיו ולבו שוכח אז מעסקי עבודה אין כאן אור מתוך החושך וכתיב וירא אלקים את האור כי טוב ובהיות כן לא טוב הדבר וגו' נבול תבול וגו' גם העם הזה אשר עמך כי כמעשהו בחוץ כך מעשהו בפנים ע"ד שפי' באוה"מ כמעשהו בדברים החיצונים היינו עניני גשמי' כך מעשהו בדברי' הפנימים בתורה ותפלה וכיון שבעסקו בגשמיות אינו בבחי' עובד ממילא יהי' עיף ויגע כו' ולזה אמר והזהרתה אתהם וגו' והודעת להם ואז"ל זה בית חייהם פרש"י ללמדו אומנות ומו"מ להתפרנס שגם זה יהי' בבחי' דעת את אלקים, וז"ש את הדרך ילכו בה שהעוסק בעניני גשמיות לש"ש הוא המביא ללימוד התורה ע"ד שפרש"י כך הוא דרכה של תורה כי ודאי עיקר המכוון הוא לימוד התורה ועשות מעש"ט אבל א"י לעשות זה מבלעדי אכילה ושתי' ושינה או מו"מ וכדומה נמצא כשעוסק בעניני עוה"ז וכוונתו למען יוכל בכח זה לעבוד את ה' ולעסוק בתורתו ה"ה בדרך ללכת למחוז חפצו וז"ש את הדרך ילכו בה ואת המעשה וגו' אולם נודע מ"ש בס' אהל יעקב פ' נח כי לא יוכל להוכיח רק מי שדומה לחברו וז"ש הוכח תוכיח את עמיתך דייקא והלל דייקא מחייב עני' וראב"ח עשירים עי"ש א"כ משה שהי' כלו רוחני וגוף שלו היה בחי' מלאך והראי' שהיה ארבעים יום בהר בלא אכילה ושתי' וכל עניני עוה"ז הי' נבזה בעיניו ונמאס א"כ מי ישמע לקולו באמרו תוכחה בעסק גשמיות שהוא איננו בגדר זה כלל לזה אמר ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל וגו' פרש"י עשירים הרי שיודעים בעניני גשמיות ועכ"ז הם שונאין בצע וכו' והי' כל הדבר הגדול ר"ל ע"ד שפירשו דבר גדול זה מעשה מרכבה שמדבר מגדול ה' ומהולל ודבר קטן הויות דאו"ר שמדבר מקטן עי' בנוע"ת פ' בראשית וכן הפי' בכאן והי' כל הדבר הגדול ר"ל דבריו של גדול ה' ומהולל היינו תורה ותפלה ומעשה מרכבה מי שצריך לשאול בזה איזה ענין יביאו אליך וכל הדבר הקטן היינו עסקי גשמיות שהם דבריו של קטן ישפטו הם להדריך העם איך יתנהגו בזה כי הם הדומין להם בענינים אלו וזהו ושפטו את העם בכל עת אפי' בעת עסקי הגשמיו' או ירמוז למ"ש עושה צדקה בכל עת זה הזן כו' והבן: וילך לו אל ארצו פרש"י לגייר בני משפחתו יבואר עפ"י האמור בחוה"ל דמה שאדם עושה מצו'