ייטב לב שמות שצז

אחת מעבודות הקשות ולאו כל מוחא סביל דא אמנם לחם הקדוש הנערך על השלחן הטהור בביהמ"ק נתקדש בקדושה של מעלה עד שהי' נקל על האדם לאכלו בקדושה לשם ה' לא למלאות תאותו ח"ו נמצא בעת אכלו הי' לאותו לחם ב' פנים גשמי ורוחני וז"ש לחם פנים שיהי' לו שני פנים כי תהי' לפני תמיד אפי' בעת אכילתך ע"ד שויתי ה' לנגדי תמיד ובזה מובן הטעם שנאסר בשר תאוה במדבר אליבא דר' ישמעאל ופרש"י שלא הי' רשאי' לאכול אלא שלמים ואם הי' שוחטים בלא קרבן ענוש כרת הענין כי לא הי' יכולים לאכול ולהיות דבוק בו ית' כ"א ע"י שהקדישו קרבן ונקרב החלב והדם וחזה ושוק ניתן לכהנים ואכילת קדשים גופי' מצו' עי"ז הי' בכחן לאכל לפני ה' ע"ד דכתיב ויחזו את האלקי' (בעת) ויאכלו וישתו, אבל בכניסתן לארץ אוירא דא"י מחכים לאכול ולשתות לצורך עבודתו ית' ע"כ הותר להם בשר תאוה כי גם בזה ידעו לעבוד את ה', ולפי"ז שפיר קאמר רבה עכשיו שגלו יכול יחזרו לאיסורן כי חסרנו הדעת שקנינו בא"י לאכול בשר תאוה לשם ה' לכך שנינו לעולם שוחטין ומתורץ אתקפתא דר"י עיי"ש, וזה עצמו שחש יעקב דודאי בהיותו בא"י בינה יתרה נודעת לו לעבוד את ה' אפי' בעסקו בעניני גשמי' אבל בהיותו הולך לחו"ל אויר ארץ העמים מי יתן והי' לבבו זה לו לישב לפני ה' תמיד אפי' בעת אכלו וכדומה ע"כ אמר אם יהי' אלקים עמדי ושמרני בדרך הזה וגו' ונתן לי לחם לאכל זה לחם הפנים שיש לו שני פנים גשמי ורוחני ובגד ללבוש אלו בגדי כהונה כי אם אמנם הי' לכבוד ולתפארת לא נתכוון אהרן להנאתו כ"א לקיים מצו' ה' והיינו דכתיב פ' תצוה ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו לא אמר מלאתים אלא מלאתיו את אהרן רוח חכמה ועשו את בגדי אהרן כי יהי' כוונתו לקדשו לכהנו לי לא לשם כבוד ותפארת כ"כ יהי' כוונתי בעת אכלי לחם ובגד ללבוש לשם ה' ושבתי בשלום וגו' כי אז יהי' שלום בין הגוף והנפש כי יבאו אל עמק השוה להטות שכמם לסבול עול מ"ש וזה כוונת המדרש שהביא המעשה ומפרש לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה הרי במקדש ובגבולין לחם זה חלה ושמלה זה ראשית הגז והכוונה בזה שע"י שנותני' חלה וראשית הגז לכהנים שכל מעשיהם לש"ש עי"ז נתקדש הלחם והמלבוש להתכוון בו לשמו ית', וז"ש ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה לעבוד בו את ה' בבחי' לחה"פ ובגדי כהונה ובבחי' חלה וראשית הגז, ובזה מובן מה שאמר יעקב לחם לאכל ובגד ללבוש ג"כ עד"ז כמ"ש, נחזור לעניננו כי יתרו גמר בדעתו ורצונו לעבוד את ה' תמיד אפי' בעת אכילתו וע"כ ויקח יתרו וגו' עולה (כליל) וזבחים (שלמים) לאלקים שע"י קדושת הקרבן נתוסף בו דעה והשכל לאכלו לפני ה' אבל לאכול לחם גשמי שאיננו קרבן לפני ה' לא הי' שכלו משיג, והיינו בהיותו לבדו אבל ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה (תוך כינוס צדיקים) לפני האלקים כלומר לאכל לחם גשמי ג"כ לפני ה' והבן: ויהי ממחרת וישב משה לשפוט וגו' והזהרתה אתהם וגו' והודעת להם את הדרך וגו' עד וגם כל העם הזה על מקומו יבא בשלום הדקדוקי' רבו לפורט' ויבוארו מתוך דברינו ונקדים הא דאי' בפ"ב דביצה הרוצה שיתקיימו נכסיו יטע בהן אדר שנאמר אדיר במרום ה' א"ד אדרא כשמי' דקיימא לדרי דרי תניא נ"ה שדה שיש בה אדר אינה נגזלת ואינה נחמסת ופירותי' משתמרין עי' רש"י נלחץ בזה והנ"ל בדרך רמז מוסר עפ"י החוה"ל שער עבודת האלקים ההפרש שבין העבודה הבאה מצד השכל להבאה רק מצד הערת התורה כי עבודה מצד הערת התורה אפשר שיתערב בה הנאת עצמו מכח שכר ועונש אבל עבודה שמצד השכל לא תהי' כ"א זכה וצלול' לה' בנדיבת הנפש לשמו ית' וע"כ עבודה שמצד הערת התורה איננו בטוח שלא יכשל בה ולא יפול ממנה כי כח התאוה שבלבו אורב לו אבל העבודה שמצד השכל בטוח שתתקיים בידו עדי עד כי הנפש אינה נמשכת אליו אלא לאחר המית תאוות הגופניות והגברת השכל עיי"ש, וידוע כי נכסיו היינו התורה והמצו' שאדם עושה שזה נכסי עצמו של רוחו ונשמתו אבל הונו ורכושו הן רק של הגוף בשר אדם עי' בחוה"ל סוף שער הבחי' משל לשני אחים ועפי"ז פי' בסדש"ש ואיש את קדשיו (מצות ומעש"ט) לו יהי' וזה שאומרים סרנו ממצותיך וממשפטיך הטובי' ולא שוה לנו עיי"ש וז"ש הרוצה שיתקיימו נכסיו לבל יפול ממדרגתו ועבודתו יטע בהן אדר כו' ר"ל שיהי' כוונתו לשם ה' ית' ולא ע"מ שיהי' עשיר או עמל"פ וכדומה או ירמוז יטע בהן אדר ע"ד שכ' כי אד"ר ר"ת "ראש "דברך "אמת ועי' ביאורו בפתיחה של מוזלה"ה ור"ל שיעבוד באמת ואז יתקיימו נכסיו כדכתיב שפת אמת תכון לעד וגו' וזהו דקיימא לדרי דרי והבן ויובן עפמ"ש העקידה לפרש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי דייקא היינו יראת רוממותו למען ייטב להם ולבניהם