ייטב לב שמות שצו

עז"ר והבן ועי' בזוהר אחרי ד' ע"ה ע"ב בענין שם אלעזר: ויצילני מחרב פרעה פרש"י שנעשה צוארו כעמוד של שיש ירמוז למ"ש רבינו בעט"צ בזוהר בראשית ד' כ"ו ע"ב בסוד אבני שיש טהור כי בכתוב נאמר להנחיל אוהבי י"ש והתנא אומר שלש מאות ועשר ש"י הענין כי חכמה נקרא י"ש וחכמה זעירא נקרא ש"י בדרך אור חוזר ממטה למעלה הבן בחכמה והשי"ן שורקת סוד הבינה נכלל ביו"ד בסוד חכמה וזה לך יובילו מלכים ש"י מצד היובל בינה גוברת ומצד החכמה אור ישר בסוד חכם בבינה ושניהם בצירוף שי"ש ש"י י"ש כי היו"ד משמשת לכאן ולכאן והם חו"ב דמנהון מיין דכיין נפקין ושורש ש"י י"ש נובע מיו"ד פעמים אל כמבואר בכוונת ספירת עת"ר שורש חו"ג מעילא לתתא ומתתא לעילא עכ"ד שם, וז"ש ושם האחד אל"י עזר ירמוז יו"ד פעמים א"ל עזר והוא ש"י י"ש הנובע משם אל והם חו"ב והיינו כי אלקי ירמוז לבינה אבי ירמוז לאבא חכמה (ועי' בכוונת אלקינו ואלקי אבותינו) בעזרי ויצילני מחרב פרעה וזה שפרש"י שנעשה צוארו כעמוד של שיש ש"י י"ש והבן: ויבא יתרו וגו' ולהלן נאמר וישלח וגו' וילך וגו' ולכאור' כפי דרך ארץ הי' ראוי שיאמר כאן ויקח יתרו וגו' וילך אל משה ולהלן ויבא אל ארצו אבל ביאור הדבר עפ"י הידוע דזריחת השמש נקרא יציאה דכתיב השמש יצא על הארץ ושקיעתה נקרא ביאה דכתיב כי בא השמש כמבואר ברפ"ק דברכות ובתוס' שם וטעם הדבר שמעתי ממוזלה"ה עפ"י שא' למה חמה יוצאת במזרח ושוקעת במערב כדי ליתן שלום לקונה ועל כן הזריחה נקרא יציאה ממקומו והשקיעה נקרא ביאה כי בא למקומו ליוצרו וקונו וזש"ה וזרח השמש במזרח ובא השמש במערב וגמר ואמר הטעם שנקרא בא כי ואל מקומו שואף זורח הוא [ית'] שם ע"כ זהו שיבה ששב למקומו וזהו ביאה עכ"ד וש"י, וז"ש כאן ויבא יתרו וגו' אל משה אל המדבר עם היותו מדבר עכ"ז יכונה ביאה הטעם אשר הוא חונה שם הר האלקים משכן כבודו אבל להלן וילך לו נקרא הליכה אפי' אל ארצו כי מקומו של אדם במקום שכינה והבן: ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם מיד מצרים וגו' אשר הציל את העם מתח"י מצרים עיין תרגום שפי' מיד מצרים מידא דמצראי ועל מתח"י מצרי' פי' מתחות מרות מצראי, להבין הכוונה בזה, גם מ"ש עתה ידעתי כי גדול הוי' מכל האלקים וגו' נ"ל ביאור הענין עפ"י המד' שאמר פרעה למה משה ואהרן תפריעו את העם ממעשיו אתם למה ודבריכם למה ופי' הפר"ד דאי' במד' ראה ראיתי זו ראי' מעשה העגל אעפ"כ וארד להצילו כו' וידוע שא' ה' למשה בהוציאך את העם ממצרים תעבדון וגו' שבזכות שעתידין לקבל התורה יצאו ממצרים הרי שדן ע"ש סופו אבל התירוץ כי זה מחסדו ית' לצרף הטוב העתיד ולא רע העתיד והנה שבט לוי לא נשתעבדו במצרים כלל משום שעתיד להיות שבט זה נבחר לעבודת ביה"מ, וז"ש פרעה אתם למה כלו' למה אתם פנוים מעבודה ע"כ ע"ש העתיד א"כ דבריכם להוציא את ישראל למה הרי עתידין לעשות העגל ואינם ראוים להגאל כי מהדין ראוי להיות ב' הנושאים שוה אם מצרף טוב העתיד כ"כ הרע והוא לא ידע כי הקב"ה מנהג עולמו בחסד מסתכל בטוב העתיד ולא ברע ענ"ד ועמש"ל ר"פ בא בזה, וז"ש יתרו ברוך ה' אשר הציל אתכם (שבט לוי) מיד מצרים שלא נשתעבדו כלל והיינו ע"ש העתיד אשר הציל את העם מתח"י מצרי' פי' התרגו' מרות מצראי היינו עול השעבוד הגם שעתידין לאותו מעשה במדבר והוי שני הפכים לזה אמר עתה ידעתי כי גדול הוי' מקור הרחמים מכל האלקים כלו' שלפי מדה"ד הי' ראוי להסתכל גם ברע העתיד ע"כ הו' נוהג בחסד וברחמים לצרף הטוב ולא הרע כי בדבר אשר זדו כלומר שהם חשבו שבשביל שעתידין לחטוא במדבר ישתעבדו בהם זו עליהם שאדרבה בשביל הטוב שעתידין לקבל התורה נגאלו והם נאבדו, וז"ש וארשתיך לי בצדק ובמשפט בחסד וברחמי' וארשתיך לי באמונה לשון אמנה והקפה וידעת את ה' אח"כ כדכתיב והוצאתי אתכם וגו' וידעתם כי אני ה': ויקח יתרו וגו' עולה וזבחים וגו' בהקדם דכתי' בפ' ויצא וידר יעקב וגו' אם יהי' אלקים עמדי וגו' ונתן לי לחם לאכל ובגד ללבוש ואי' במד' עקולם הגר נכנס אצל ר"א אמר הרי כל שבחו של גר שאמר ואוהב גר לתת לו לחם ושמלה כו' עד לחם זה לחם הפנים ושמלה אלו בגדי כהונה והוא תמו' ומשולל הבנה מה בעי בזה ופירוש אין לו ונ"ל עפ"מ שפירשתי ונתת על השלחן לחם פנים לפני תמיד עי' פרש"י ואני אמרתי טעם שנקרא לחם הפנים כי גלוי וידוע שהאדם צריך לעבוד את בוראו בכ"ע ובכל שעה אפי' בעת אכילתו ושתיתו יהי' כוונתו לשמים ולבו יהי' דבוק בו ית' וזו