ייטב לב שמות שצה

יתרו וגו' את כ"ל (ר"ל בחי' כל) אשר עשה אלקים למשה ולישראל עמו ר"ל שמשה כלל ישראל וישראל כלל העולם כי הוציא ה' את ישראל ממצרי' אז באו לבחי' כ"ל ע"כ ויבא יתרו וגו' אל משה כי הענף והחלק משתוקק להתאחד עם הכלל זה משה וישראל ויספר משה לחותנו את כל ר"ל בחי' כלל אשר עשה ה' לפרע' ולמצרי' על אודות ישראל (למען ירדו שמה ללקט משם נה"ק ולהעלותן כידוע) את כל התלאה אשר מצאתם בדרך מעמלק שהוא כלל של בחי' הרע כידוע ויצילם ה' ע"כ ויחד יתרו על כ"ל הטובה אשר עשה ה' לישראל ר"ל כי פרעה ומצרי' ועמלק הי' כלל הרע שבעולם ויחד יתרו ר"ל שנתיחד עמנו בשביל כ"ל הטובה דייקא אשר עשה ה' לישראל ר"ל שהם כלל הטובה שבעולם אשר הצילו מיד מצרי' בחי' כ"ל הרע והעלה אותן לבחי' כ"ל הטוב כאמור: וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה וגו' פרש"י קריעת י"ס ומלחמת עמלק ויבא יתרו וגו' אל משה אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלקי', ובמסורה חנה תרין דין ואידך חנה מלאך ה' סביב ליריאיו ויחלצם נ"ל ביאור הדברי' כי איתא במשנה באבות אל תהי' כעבדי' המשמשי' את הרב עמ"ל פרס כו' ויהי מורא שמי' עליכם ופי' התוס' יו"ט לא שהוא רוצה לומר שהעבודה עמ"ל פרס אסורה שהרי מכ"מ עובד ה' הוא ומפני כך לא מנע' התורה מלכתוב שכר ועונש ואמרו חכמי' האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור אלא ר"ל שאם עובד מכח שכר ועונש הרי תכלית כוונתו לעצמו ולזה בא התנא להורות הדרך ילכו בה לעבדו מאהבה וכ"כ לא מיראת עונש כ"א ממורא שמי' דהיינו יראת רוממותו יתעלה עכ"ד, ושמעתי מפי מוזלה"ה שהחילוק בין העובד מכת שכר ועונש להעובד מאהבה ומיראת רוממותו ית' כי העובד מכח שכר ועונש הוא עובד מכח סבה אמצעית מאהבת שכר ויראת עונש וע"כ גם הוא מושגח מאתו ית' ע"י סבה אמצעית והוא מלאך ה' אבל העובד מאהבה ומיראת רוממותו ית' הוא מושגת מאתו ית' לבד בלא אמצעי כלל ובזה פירש הכתוב חנה מלאך ה' סביב ליריאיו ר"ל אותן שיראי' מעונש שהכוונ' ויחלצם למען יחלצם הם תחת מלא"ך ה' אבל טעמו וראו כי טוב ה' ר"ל שיטעמו מתיקת עבודה מאהבה כי טוב ה' אשרי הגבר (הבא לבחי' זו) יחסה בו דייקא בלי סבה אמצעית עכ"ד: וז"ש וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה וגו' פרש"י קריעת י"ס ומלחמת עמלק ר"ל שהמצרי' נטבעו בים הרי עונש עבירה וישראל ניצולו הרי שכר מצו' שנתן להם פסח ומילה וקיימו ובמלחמת עמלק כתיב והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק ואמרו חכמי' במשנה בר"ה בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין לבן לאביהם שבשמי' הם מתגברין וכו' ומזה למד לעבוד את ה' מכח שכר ועונש והי' מושגח ע"י מלאך אבל עוד לא הי' במדרגה שלמעלה חזה לעבדו ית' מאהבה ומיראה לבד ע"כ ויבא יתרו וגו' אל משה (שהוא העובד מאהבה ומיראת הרוממות) אל המדבר אשר הוא חנה שם הר האלקי' דייקא ר"ל מושגת מאלקי' לבד וזאת תורת המסורה דהיינו דכתיב חנה מלאך ה' דייקא סביב ליראיו ויחלצם אבל טעמו וראו כי טוב ה' אשרי הגבר יחסה בו דייקא וכפי' מוזלה"ה, ויאמר אל משה אנ"י חתנך יתרו בא אליך ר"ל בשביל שתכלית כוונתי מדרגת אנ"י ר"ל עובד בשביל עצמי ע"כ בא אליך ללמוד סדר העבודה שלא לעצמי עמל"פ ולא מיראת עונש כ"א מאהבה ויראה אמיתית ע"כ ויספר משה לחתנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרי' על אודות ישראל דקשה תרתי חדא מה הוסיף לספר לו הא שמע הכל קודם לזה ותו דלעיל נאמר את כל אשר עשה וגו' ולישראל וכאן כתיב על אודות ישראל אלא הכוונה שסיפר לו דבר חדש שכל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרי' הי' הכל על אודות ישראל כלו' בשביל ישראל לא למענו ית' וכדכתיב אם חטאת מה תפעל בו וגו' אם צדקת מה תתן לו וע"כ השכל גוזר שכ"כ אנחנו חייבים לעשות רצונו ולעבדו למענו לעשות לו נחת רוח לא למען עצמינו מכח שכר ועונש ע"כ ויחד יתרו ר"ל שיחד לבו ע"ד דאיתא במדרש ילקוט שמיני זה הדבר וגו' אותו יצה"ר תעבירו מלבכם (ר"ל בשביל קבלת פרס) אלא תהא עבודתכם מיוחדת לפניו דייקא: וישמע יתרו במד' זש"ה רעך ורע אביך אל תעזוב נתבאר בריש פ' לך: ושם האחד אליעזר כי אלקי אבי בעזרי וגו' יתבאר עפמ"ש חז"ל כל התולה בזכות אבות תולין לו בזכות עצמו וז"ש ושם האחד אליעזר אותיות אל"י עז"ר (כמבואר בהקדמה של ז' מהרש"א בחדושי אגדות עיי"ש) היינו שנעזרתי בזכות עצמי והטעם כי (בלבי אמרתי) אלקי אבי בעזרי ע"כ תלו לי בזכות עצמי להיות נקרא א"לי