ייטב לב שמות שצג

וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלקים היינו אלקים חיים מדת בינה כדאי' בזוהר למשה ולישראל עמו ר"ל רק לטובת משה וישראל עמו כי הוציא (אלקים הנזכר) הוי' את ישראל עם ישראל ממצרים כי גם הוא הוי' הנזכר הי' עמו בגלות כמו שאמר לא ידעתי את הוי' וגו' עכ"ז לא היה כוונתו ית' לצורך עצמו רק לטובתינו ומזה שפט יתרו שכ"כ צריך שתהא עבודתינו מיוחדת לפניו דייקא לבלי התכוון לשום כוונה ופני' לטובת עצמו וענין זה בא ללמוד ממשה כי זה א"א בלתי אם ישים עצמו כמדבר להפקיר א"ע כנ"ל, וז"ש ויבא יתרו וגו' אל המדבר ללמוד בחי' מדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים והמקום גורם להתבטל ולהיות כמדבר וכבר אמרו שזה דכתיב אנכי ר"ל מה שאנכי חשוב אצלי בחי' אנכי זה עומד למסך ומבדיל בין ה' וביניכם כי צריך להתבטל במציאות וכאפס ואין נגדו ית' כדי לעשות רצונו בלבב שלם כמבואר בס' תני' ובסה"ק וז"ש ויאמר וגו' אני לאשר עתה עודני בחי' אני דייקא ע"כ חותנך יתרו בא אליך, (וע"ד צחות נאמר כי להלן נקרא יתר ע"ש שיתר פרשה אחת בתורה וכאן נקרא יתרו אבל לדרכנו וישמע שהבין יתרו ר"ל אם היתר והתוס' שמוסיף הוא של עצמו לטובתו אז עודנו כהן מדין כהן של הסט"א ולא מסטרא דקדושה) וכן כתיב להלן ויספר משה לחותנו וגו' על אודות ישראל ר"ל שכל מה שעשה ה' לא הי' לטובת עצמו ית' רק על אודות ישראל וז"ש רש"י למשוך את לבו פי' שלא יהיה לצורך עצמו כ"א לקרבו לתורה כאמור: ה וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה וגו' האי כל שפת יתר לכאורה, ונראה עפ"מ שפירשתי וה' ברך א"א בכל ר"ל שהוא הי' בחי' כל והשי"ת כביכול בחי' חלק עפ"י דברי מוזלה"ה בפ' חלקי ה' אמרה נפשי ועפמ"ש הטעם שהוא יתעלה השלים המנין במצרים להודיע שהוא כביכול נחשב ביניהם לחלק והם הכל עכ"ד ז"ל וז"ש שיתרו הבין את כל אשר עשה וגו' ר"ל שעשה למשה וישראל בחי' כל כי הוציא ה' את ישראל ר"ל עם ישראל הוציא כביכול א"ע כדכתיב צדיק ונושע ואשר פדה גוי ואלקיו כי גם הוא הי' עמהם בגלות (ועי' במד' פ' משפטים) וכ"מ שגלו ישראל שכינה עמהם ע"כ ויבא יתרו וגו' אל המדבר אשר הוא חונה שם הר האלקים כי כביכול החלק רוצה לדבק בהכל ולזה במקו' שמשה וישראל שם מעון השכינה והבן: ו וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלקים וגו' כי הוציא ה' וגו' יל"ד פתת באלקים וסיים כי הוציא ה' וגם להבין פרש"י ששמע קי"ס ומלחמת עמלק ובמד' וישמע יתרו הה"ד שלח לחמך ע"פ המים וגו' על מי אמר על יתרו שנתן לחמו למשה שנא' קראן לו ויאכל לחם הוי שלח לחתך ע"פ המים זה משה שנאמר כי מן המים משיתי הו למה כי ברוב הימים תמצאנו ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם עם חותן משה לפני האלקים והקשה היפ"ת מה ענין זה אל וישמע יתרו גבי ויבא אהרן וגו' לאכל לתם איבעי' לי' לאתוי': ועפ"י פשוט י"ל שבא לפרש הפסוק כפי' האלשיך וישמע יתרו עם היותו כהן מדין כומר לע"ז אין זה כ"א להיותו חותן משה בהתחברו אליו זכה לתת לב לשמוע את כל וגו' ומהיכן זכה לדבק במשה היינו מכח שא' קראן לו ויאכל לחם ואי' במד' שמא ישא א' מכם כדכתיב כ"א הלחם אשר הוא אוכל ולכאורה הא מנ"ל דילמא כמשמעו לחם ממש אבל נ"ל כי הדרש יוצא מהפשוט ושניהם צדקו יחדיו והוא עפ"מש חז"ל גזרו על פתן משום בנותיהן הרי שזה גורם חיתון וז"ש ויאכל לחם כמשמעו עי"ז יבא להתחתן וישא אחת מכם, וז"ש המד' זש"ה שלח לחמך ע"פ המים זה תשה שנאמר כי מן המים משיתיהו הנה מכנה אותו כאן בשם מים לומר כמו שמים מצמיח ומגדל כל דבר להוציא פירותיו כ"כ משה הי' מצמיח ומגדל את האדם עץ השדה להוציא פירותיו מצו' ומעש"ט או ע"ד דכתיב כמים הפנים לפנים כן לב האדם לאדם כמו שיתרו קירב את משה אליו להאכילו מלחמו כ"כ משה קרבו להאכילו מלחמה של תורה כי ברוב הימים תמצאנו שנאמר ויבא אהרן וכל זקני ישראל לאכל לחם כמשמעו עם חותן משה למען לקרבו אל עבודת אלקים כי אין הסתה אלא מכח אכילה ושתי': אבל עוד נ"ל ע"ד הרמז עפ"מ שפירשתי לעיל בפ' בשלח התיצבו וראו את ישועת ה' אשר יעשה לכם היו' וגו' ה' ולחם לכם וגו' עפ"י דברי רבינו הק' בס' עט"צ על הזוהר בשלח חד איילתא והקב"ה זמין לה חד נחש ונשיך לה וכו' כי שרשי הדינים שבמלכות הם פ"ר דינים ה"ג מנצפ"ך "מלך "מלך "ימלך עולה פ"ר וכאשר עלה ברצונו ית"ש להמתיק הדינים ולקרוע הי"ס אז נתגלה רצון עתיקא וירד טפת חסד וכל טפה הוא יו"ד וכלילא מתלת טפין דאזדריקו ממותא עלאה והם ג' יוד"ין שורש ג' הוי"ות והם יסוד מזלא הארת הדיקנא ונעשית המלכות