ייטב לב שמות שצב

מפני שהי' חותן משה ונדבק בו ונכנס לחנותו של בושם רוח טוב קלט והוציא עמו כח הקדושה עד שדי לו בקבלה ושמיעה לבד דמוקמינין לי' אחזקה כמו ישראל והן הדברי' הנאמרים בפירוש בפסוק וישמע יתרו אם היותו כהן מדין ומדוע די בשמיעה לבד בלי עשי' ע"ז מתרץ חותן משה: ועפי"ז יתבאר המד' וישמע יתרו הה"ד ה' עזי ומעזי וגו' אליך גוים יבואו בא יתרו ונתגייר, ולדרכנו יאמר ויקושר עפי"מ שפי' מוזלה"ה מקרא קודש הזה עפ"י המד' וידר יעקב נדר לאמר לישראל שיהי' נודרין בעת צרה והיינו כי אז אין הזמ"ג לעשי' ממש רק לנדור נדר ולקבל עליו קבלה בלבד והיינו בישראל אבל באומות לא מהני זה וכדמצינו בנינוה משמרים הבלי שוא חסדם יעזובו וז"ש ה' עזי ומעזי ומנוסי ביום צרה דייקא והיינו עזי ומעזי דייקא בישראל מהני אפי' ביום צרה אבל אליך גוים יבואו וגו' (בעת צרה) ויאמרו אך שקר נחלו אבותינו (לא מהני והיינו דמסיים כי אמירתם) הבל ואין בם מועיל עכ"ד וז"ש המד' לתרץ מה דקאמר חותן משה עז"א ה' עזי ומעזי כו' אבל אליך גוים יבואו ויאמרו כו' הבל ואין בם מועיל ומה דמהני כאן ביתרו היינו מפני היותו חותן משה וכאמור והבן: ד' וישמע יתרו וגו' את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה' את ישראל ממצרים וגו' ויבא וגו' אל המדבר וגו' ויאמר וגו' אני חותנך יתרו וגו' יל"ד מה זה דכפל אשר עשה וגו' כי הוציא ה' את ישראל וגם למה אמר אל המדבר הלא ידענו מקומו של משה אי' איפוא הי' וגם אומר אני מיותר לכאורה, והנ"ל בהקדם לפרש הא דאי' להלן ויחנו במדבר ויחן שם ישראל נגד ההר פרש"י ויחן כאיש אחד בלב אחד ביאור הדבר נ"ל עפ"י דכתיב פ' שמיני זה הדבר אשר צוה ה' תעשו ואי' במד' אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם ותהי' כלכם ביראה אחת ובעצה אחת לשרת לפני המקום כשם שהו' יחידי בעולם כך תהי' עבודתכם מיוחדת לפניו ואם תעשו כן אז וירא אליכם כבוד ה' ופי' המפו' תכלית כוונת המאמר כי ודאי אין דומה יחיד העושה למרובים העושים מצוה כי לפי מרבית אסיפתם כן תהי' גדולת חשיבתם ויקרת קדושתם ועילת הדבר כשנבין הא דכתיב עדת חנף גלמוד כי ידענו גם בענין עוה"ז הנעשה באסיפה בהסכמת רבים יותר מקובל אבל זה רק באם הנאספים אין כוונתם לטובת עצמם רק להעמיק באמיתת תכלית הענין משא"כ אם המה בהסכמתם על הדבר כוונו כל אחד לפי ענינו הטמון בחבו לתועלת עצמו לא ראי זה כראי זה ע"ז נאמר עדת חנף גלמוד כלו' בשגם יהי' עדה גדולה אינם חשובים רק כיחידים כי כל או"א מובדל ומרוחק בלבו בטעם הסכמתו מהסכמת זולתו וכ"כ בענין השמים ומצות ומעש"ט אל כביר לא ימאס לאשר עם רב אסיפתם יוסיפו ביקרם בעיני ה' אך זהו אם המה מצומדים איש אל אחיו בעצ' אחת ומחשבה אחת בלתי לה' לבדו אבל אם כל אחד כוונתו לתועלת עצמו ולא לה' זה להתפאר וזה מאהבת שכר וזה מיראת עונש וכדומה כל אחד לדרכו פונה הרי אין עבודתם מתאחד לפניו ואם כי נראים רבים אבל באמת יחידים הם איש איש לדרכו פונה וזה שהזהיר משה אותו יצה"ר תעבירו מלבבכם שתהי' עבודתכם מיוחדת לפניו דייקא ביראה ועצה אחת לשרת לפני המקו' דייקא כלו' אך למען שמו ית' למלאות רצונו אז וירא אליכם כבוד ד' עכ"ד עי' בס' אה"י פ' וישב בארוכה והנה לבלי חשוב עשות לטובת עצמו זה אי אפשר רק אם מפקיר א"ע שלא יחשוב א"ע ואת טובתו כלל וע"ז אמרו ז"ל אין התורה מתקיימת אלא במי שמשים עצמו כמדבר שהוא מקום הפקר כ"כ מפקיר עצמו והונו ורכושו וכבודו וכל אשר לו בשבי' רצונו ית' וז"ש חז"ל עבד' בהפקיר' ניחא לי' כדאי' בספה"ק וז"ש כאן ויסעו מרפידים ויחנו במדבר פי' בחי' מדבר שהוא הפקר ולא הי' כוונתם לתועלת עצמם רק למען שמו ית' לשרתו ולכך ויחן שם ישראל כאיש אחד בלב אחד דייקא שכלם הי' בלב אחד לאביהם שבשמים ולא במחשבות שונות ונפרדות זה מזה ומהיכן זכו לבחי' זו לזה אמר נגד ההר וקדושתו עליהם וע"כ זכו להתגלות השכינה כי אז וירא אליכם כבוד ה' והטעם בכ"ז כדכתיב אני לדודי ודודי לי כמו שבאמת הי' כביכול שכינתו עמנו בגלות כדכתיב אנכי ארד עמך וגו' וכדכתיב אשר הלך לפדות גוי ואלקיו עכ"ז לא היה עיקר כוונתו ית' למענו כ"א למענינו והוא שאמר למעל' ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים כי עיקר ראי' שלי הי' ע"ד עני עמי ואת צעקתם שמעתי כי ידעתי את מכאוביו שעיקר צעקתם היה מה שידעתי את מכאוביו היינו מה שאני מרגיש ויודע בצערן ומכאובן והארכתי בזה במקו"א, וז"ש להלן אנכי י"א אשר הוצאתיך דייקא מארץ מצרים ע"כ לא יהיה לך אלקים אחרים (בעומדך) על פני לבלי לעבוד עבודת חנף רק למלאות רצונו כמו שאני היה כוונתי לטובתך להוציאך ממצרים וז"ש