ייטב לב שמות שפח

או המעשה מיד ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שרפו ידיהם היינו כלי המעשה מן התורה אם שהי' ד' בקרב לבבם עכ"ז רפו ידיהם מלהוציא מחשבתם אל הפועל וע"ז אמר והי' כאשר ירים משה ידו היינו כלי המעשה אז וגבר ישראל, וז"ש במתני' במס' ר"ה בזמן שישראל מסתכלין כו' ומשעבדין את לבם היינו בחי' שעבוד של עבד שדרכו לעבוד במעשה לאביהן שבשמים בחי' בן לאב שעיקר עבודתו בלב ובאהבה אז מתגברין והבן זה: א"י ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין גם מ"ש ברפידים שרפו ידיהם כו' ויהי ידיו אמונה וגו' ויהי לבו אמונה הו"לל (עי' תרגום) בהקדם מה שכ' הרמ"ע בעש"מ לפרש כי האדם יראה לעינים וגו' כי אדם הראשון קודם החטא היה לבוש כתנות או"ר בא' והי' כלו ספירי מאיר ותבהיק מזיו השגת גדולתו ואמונתו של יוצר בראשית וז"ש תפות עקבו שהוא התחתית של אדה"ר הי' מכהה גלגל חמה כלו' מפני שהוא היה משיג בתפוח עקבו יותר ממה שמשיג גלגל חמה ולכך הי' תפוח עקבו מזהיר ומבהיק עד שהי' מכהה גלגל חמה אבל אחר שאכל מעץ הדעת שנאמר בו כי תאוה הוא לעינים נתגשם ונתלבש כתנות עו"ר בעין משכא דחויא וא"א לו להשיג גדולתו של הקב"ה כ"א בלב וז"ש כי האדם קדמאה הידוע יראה לעינים רומז למ"ש תאוה הוא לעינים לכך והאלקים יראה קרי בי' יראה (רק) ללבב ולא לשאר אברים ועפ"י דבריו אמר מוזלה"ה כי לעת"ל אחר שיתוקן חטא אדה"ר וישוב הכל לאיתנו אז יקוים ומלאה הארץ דעה הארץ זה הגוף (הנקרא ארץ כמ"ש חז"ל ואל הארץ לדון עמו זה הגוף) דעה את ה' עכ"ד ז"ל והנה בצמח ריש פ' בא פי' מאמרם ז"ל לעולם ימוד אדם א"ע כאלו קדוש שרוי בתוך מעיו גם הפ' ברכי נפשי וגו' כי נפש המשכלת משכנה בלב וכשהוא כלול מרוח ונשמה השכינה שורה בתוכו ונפש הבהמיות בקרבי' ובני מעיי' וז"ש יצרא דב"נ רבו במעוהו והבני מעיי' אין להם שום הבנה ושכל רק תאוה טבעיות להערב להם וכשאדם זוכה שישרה בו בלב הנשמה הקדושה מתקדשים גם הבני מעיים עד שיודעי' בטבעם האסור והמותר וז"ש בחו"הל יהי בעיניך אכילת גזל כאכילת עכבר המאוס שהבני מעיי' לא יקבלם ע"י שמרגישים קדושת השכינה הקדושה המתפשטת גם בהם וז"ש ברכי נפשי את ה' וכל קר"בי (הבני מעיים) את שם קדשו וזהו לעשות רצונך אלקי חפצתי (בלב) ותורתך בתוך מע"י וזו כי נעים כי תשמרם בבט"נך וזה ימוד אדם א"ע כאלו קדוש שרוי אפי' בתוך מעיו דייקא עכ"ד הצמח (והארכתי בזה בפ' משפטים על הפ' ועבדתם כו' והסירותי מחלה מקרבך) והנה ישראל עם קדוש ודאי הי' לבם שלם עם ה' אך באו לנסות א"ע, וז"ש ועל נסותם (א"ע אם המה) את ה' לאמר היש ה' בקרבנו דייקא אם התפשטו' קדושתו ית' שרוי גם בקרבנו הם הבני מעיים אם אין כ"א רק בלב וזה ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שבאמת רפו ידיהם היינו כלי המעשה מהתורה אם כי שמרו מהשגת הלב אבל לא הי' עוד בבחי' זו שיהי' הידים והקרבי' מבינים השגת גדולתו ית' ומבינים האסור והמותר אבל משה שהוא לא נהנה מעץ הדעת כנודע א' ומטה האלהים ביד"י דייקא והי' כאשר ירים משה יד"ו ואז"ל בזמן שישראל מסתכלין ומשעבדי' את לבם את לרבות גם הידים והקרבים לאביהן שבשמים הם מתגברין כו' וז"ש ויד"י משה כבדים ופי' הזוהר יקירין קדישין ועי' בעט"צ שם ויהי ידי"ו אמונה לא לבו לבד כ"א אפי' ידיו היו אמונה מאמינים בה' כי הי' התפשטות האמונה שהיא למעלה מהשכל גם בהידים כמו קודם חטא אדה"ר עד בא השמש כלו' עד שהי' בקדושת ידיו והשגתם ואמונתם מכהה גלגל השמש כאלו שקעה מזריחתה נגדו והבן זה, ואפשר זה שא' חז"ל תענית ל"א עתיד הקב"ה לעשות מחול לצדיקים וכל אחד מראה עליו באצבעו שנאמר ואמר ביום ההוא הנה אלהינו זה הכוונה שאפי' באצבעו משיג ומראה גדולתו ית' ולפי"ז גם אנו נאמר שזה שא' ישראל על הים, זה אלי וגו' ואחז"ל ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל כו' היינו נמי שכל או"א מראה באצבעו זה אלי שאפי' ידיהם ואצבעותיהם הי' משיגים גדולתו ית' וכש"כ בשעת מ"ת שאז פסקה זוהמתן שאז נזדכך כל גופם וקרביהן עד שגם הארץ הוא הגוף הי' מלא דעה והשגה את השם ב"ה אמנם אח"כ בשעת אותו מעשה במדבר חזרה זוהמתן ופסקה השגה מן האברים ולא נשאר כ"א בלב וע"כ צוה ה' לתת מחצית השקל דייקא כי עתה רק חצי' לה' להשיגו והיינו בלב ולא בשאר אברים וע"ד שכ' בעל עקידה ריש פ' תשא בטעם מחצית השקל שיתקן האדם חלק החומרי שבו עיי"ש וז"ש ז"ה יתנו כל העובר על הפקודים ופי' התרגום יונתן כל דעבר על ימא דסוף כו' כל כלו' למען יבואו למדרגתם שהי' בי"ס להיות כל או"א מראה באצבעו ואומר ז"ה אלי