ייטב לב שמות שפז

לבותם כי שלימים הם בפנימיות לבבם עם ה' וע"כ ויחלוש יהושע את עמלק וגו' ויאמר ה' אל משה כתוב זאת עצמו מה שעמלק מצא מקום לקטרג ולהלחם בישראל ע"י חיצונותם שעשו מתוך אונס ואינו אלא לפנים זכרון בספר מ"ש במגילה כמ"ש חז"ל כי גם המן יקטרג על ישראל בשביל השתחוי' שאינו אלא לפנים כי מחה עתה אמחה לעתיד בימי המן את זכר עמלק מתחת השמים מה שעמלק מזכיר המעשה החיצוניות שהוא רק מתחת השמים ולא מחשבה הצפונה בלב שהוא גלוי מעל השמים וז"ש והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך שמקטרגים מסביב מכח המעשה החיצונית של בשר אדם שהוא סביב לב האדם עצמו אז תמחה את זכר עמלק מתחת השמים כאמור: או ירמוז והי' בהניח וגו' מכל אויביך מסביב עפ"י דברי האריז"ל כי המן הי' רוצה להוסיף כח בגבורות שמספרם פ"ר לסבב הארת יסוד אבא המתפשט בז"א הנקרא וא"ו להכניעו ולבטלו ולפיכך פו"ר שהם אותיות פ"ר הסובבים הוא"ו שבאמצע והשי"ת הפר עצתו ע"י שני מילואי אהי' קמ"ג שמספרם פו"ר עיי"ש וזהו בהניח וגו' מכל אויביך הפ"ר דינים מסביב של הוא"ו: עוד ירמוז כי הקב"ה הקדים הרפואה למכה כי אחר הדברים האלה שהרג את ושתי גדל את המן הענין כי אלמלא היתה ושתי חי' והסכימה לעצתו של המן ואחשורש שרצה בזה כמאמרם משל לבעל התל ובעל החריץ לא היתה תקומה ח"ו כי הי' ב"ד של שלשה בעצה אחד לעורר ג' אלקים גימ' חר"ן ולזה עשה ה' ככה כי יתפרדו כל פועלי און ותחת הסרפד יעלה הדס זה אסתר היא הפירה לעצתו של המן וזה יש לרמוז בפסוק כי רג"ע עולה ג"פ אלקים עם ט"ו אותיותיהם כמ"ש בסידור אמנם אם רק באפו ב' אפ"ו ב"פ אלקים עם כללותם אז חיים ברצונו רק בערב וגו' ולבקר רנה וכאשר היה בימי אחשורוש אחר שנהרגה ושתי וזה ונהפוך ה"וא ר"ת "התן "ושתי "אחשורוש ועי"ז אשר ישלטו וגו' והנה אסתר אמרה איש צר ואויב ומלא בוא"ו) המן ועת נתפרדו פועלי און אז נעשה מאוי"ב ר"ת "והי' "בהניח "יי "אלקיך וזה מכל אוביך ואיב (בלא וא"ו) ר"ת "בהניח "יי "אלקיך: עוד ירמוז והי' בהניח וגו' מסביב עפ"י המבואר בפע"ח כי נ"ד פעמים נאמר המן במגילה וכן יש נ"ד אותיות בעשרת בני המן וזה סוד וגם את הגוי אשר יעבודו ד"ן אנכי וז"ס שהצילני "נא "מיד ר"ת המן מי"ד גימ' דן עכ"ל, וז"ש ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפי"דם ר"ל בפ"ר ד"ן ולזה מרמז שם אד' שאמצעו אותיות ד"ן ותחלתו אותיות א' של אהי' ושל אלקים וסופו יו"ד של הוי' ממתיק הפ"ר ד"ן וז"ש והי' בהניח יי "אלקיך ר"ת י"א של שם אד' מכל אויביך ד"ן מסביב מכח שמסבב אותיות ד"ן אז תמחה וגו': א"י ועל נסותם וגו' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים בשביל שרפו ידיהם מהתורה, הענין בהקדם מאמרם ז"ל שכפה עליהם ההר כגיגית כו' והקשו תוס' הלא א' נעשה ונשמע ותירצו דאח"ז שמא ע"י האש הגדולה יחזרו ותמהו כלם מדוע עשה ה' ככה הלא יותר טוב שהי' עומדים בקבלתם הראשונה אבל נ"ל כי כל איש אשר בשם ישראל יכונה ודאי רצונו ומאויו וחשקו באמת בלבבו לעבוד בוראו במס"הנ ממש ועכ"ז אני מבקשים אל תביאנו לידי נסיון כי לא המדרש היינו הדרישה בלב העיקר כ"א המעשה להוציא מחשבתו מכח אל הפועל להביא הרצון לידי מעשה גמור ויכול ח"ו להתרשל במעשה בעת הנסיון ר"ל לזה מבקשין אל תביאנו כו' ולכן אם כי תחל' אמרו נעשה ונשמע כי פסקה זוהמתן רצה הקב"ה לנסותן להביא מחשבתן לידי מעשה לזה עשה שע"י האש אולי יחזרו ועכ"ז כפה עליהם כו' להביא מחשבתם הראשונה לידי מעשה ע"י שכפו את לבם להראות להם אם כי הרצון הוא מסתמא בלב הישראלי לעשות רצונו של מקום עכ"ז העיקר בעת יגיע למעשה יכוף עצמי להוציא מחשבתו מכח אל הפועל וז"ש במגיל' אל תדמי בנפשך היינו ברצונך (כי נפש לשון רצון כדאי' בחולין ד' ק"כ ברש"י) להמלט בית המלך מכל היהודי' שיש להם רצון אבל העיקר למסור נפשו עבור ישראל במעשה ממש לכן לא עת לחשות כ"א לילך לבוא אל המלך לבקש מלפניו אם שהוא שלא כדת כי אם החרש תחרישי כו' וז"ש בפ' תצוה ונשא אהרן את משפט ב"י ר"ל אותו המשפט של בני ישראל מה שעל לבו לפני ה' תמיד אבל אינו מביאו אותו שבלבו לידי מעשה כ"א שרוצה לעשות רצונו ית' בלב אבל אינו מביא לידי מעשה לשבר תאותו הגופניות ולשעבד כחו ואבריו בעול העבודה במסירת נפש במעשה ממש והבן זה, וז"ש ועל נסותם את ה' לאמר היש ה' בקרבנו ע"י הרצון שבקרבנו לבד בלא מעשה אם אין ר"ל אם המחשבה לבד עיקר