ייטב לב שמות שפו

הארץ עכדפח"ח וז"ש הנני ממטיר לכם לצורככם לחם מן השמים לזכך אתכם, והנה השכל מחייב כי מדי יום ויום שאכלו מהמן המזכך נזדכך גופם ונפשם יותר ויותר והי' מוסיפים והולכים ממדרגה למדרגה וז"ש ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו שידע האדם מעמדו ומצבו הילך בתורתי אם יהי' הולך אי עומד והבחינה לזה אם לא אם הוא בעיניו בחי' לא שכשהולך ממדרגה למדרגה דבר יום ביומו אז נראה בעיניו שאתמול עוד לא עשה מאומה והי' בחוץ והיום נכנס לדרך עבודה וע"ד שפירשו במקום שבע"ת עומדין וכו' והבן זה: הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה וגו' לכם שפת יתר, לקטו ממנו איש לפי אכלו וגו' מספר נפשותיכם וגו' והוא כפל לשון לכאורה ויעשו כן וגו', והנ"ל כי עיקר האכילה למען בכח האכילה ההוא יעבוד הבורא ית' ולא למלאות תאותו הבהמיות כמבואר בש"ע או"ח סי' רל"א שיהי' כל מעשיו לש"ש ויש בזה בחי' שונות בכוונת אכילה כמבואר בספרים הקדושים כל או"א כפי השגתו גבוה על גבוה, ובזה נבין מ"ש חז"ל שהי' המן נשתנה לכמה טעמים וכל או"א טעם בו טעם אחר הוא הדבר אשר דברנו שכל או"א טעם בו טעם בחי' רוחניות כפי כוונתו בהאכילה כי הוא לחם שמלאכי השרת ניזונים ממנו וכל או"א כפי ערכו השיג ממנו בריחו וטעמו וז"ש הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לפי ערככם של כל או"א לאכלה וגו' לקטו ממנו איש לפי אכלו דוקא לפי מה שאוכל בכוונה ואחר כוונת הלב הן הן הדברים מספר נפשותיכם דוקא לפי מה שמקדש ומטהר נפשו ונשמתו איש לאשר באהלו לפי מה שהוא באהלו בעת שמתבודד בינו לבין קונו תקחו ממנו לטעום טעמו ולא לפי הנראה מבחוץ לעיני הבריות כי האדם יראה רק לעינים וה' יראה ללבב ויעשו כן וגו' וילקטו המרבה בתורה ומעש"ט והממעיט בתורה ועכ"ז ולא העדיף המרבה בתורה והממעיט בתורה לא החסיר כי אם איש לפי אכלו דוקא לקטו וכמש"א נאמר בעשיר ריח ניחוח וכ"כ בעני לומר לך א' המרבה וא' הממעיט ובלבד שיכוון לבו לשמים ו אי' באו"ח סי' א' טוב מעט בכוונה מהרבה בלא כוונה ועי' פירושו בדברי הט"ז והן הדברים הנאמרים כאן והממעיט לא החסיר כ"א איש לפי אכלו לקטו אחר כוונת הלב בעת אכילה לקטו וכאמור והבן: את אשר תאפו אפו וגו' יתבאר בפ' ויקהל: ויקרא שם המקום מסה ומריבה על ריב בני ישראל וגו' לאמר היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים וגו' להבין איך נסתפקו ישראל בזה ח"ו היש ה' בקרבם וגם להבין מאמרם ז"ל ברפידים בשביל רפיון ידים שרפו ידיהם מן התורה גם להבין כתוב זאת זכרון בספר וגו' כי מחה אמחה את זכר עמלק מתחת השמים אומרו מחה אמחה כפל לשון וגם אומרו מתחת השמים וגם בפ' זכור והי' בהניח ה' אלקיך לך מכל אויביך מסביב מה זה אומרו מסביב דשפת יתר הוא לכאורה, ויבואר עפ"י מה דאי' במד' והמים להם חמה מלמד שנתמלא חמה עליהם שר של ים להטביעם אמר מה נשתנו אלו מאלו הללו עובדי ע"ז והללו הללו מגדלי בלורית והללו א"ל הקב"ה שוטה, אתה דן שוגג כמזיד ואונס כרצון כי הללו עושין מרצון והללו עשו רק מתוך שעבוד וטירוף הדעת, הענין כי השר של ים לא הסתכל רק לפי המעשה החיצונית של ישראל וע"כ אמר מהנשתנו אבל בוחן לבות ה' הסתכל בפנימיות הלב של ישראל כי לבבם שלם עמו והם שוגגים ואנוסים ואונס רחמנא פטרי' ובזה פירשתי ויוצא ישראל מתוכם דייקא מתוך תוכיות לבם אל ה' ונער פרעה וחילו בי"ס ושמא תאמר מה נשתנו אלו מאלו ע"ז אמר והעביר ישראל בתוכו דייקא והבן, וכה"ג מצינו בפ"ק דמגילה מ"מ נתחייבו ישראל שבאותו הדור כלי' כו' א"ל מפני שהשתחוו לצלם א"ל וכי משא פנים יש בדבר א"ל הם לא עשו רק לפנים אף הוא לא עשה אלא לפנים, והנה ישראל בעצמם שידעו שבמצרים עשו כמעשיהם לא האמינו בעצמם על תוכן פנימיות לבותם אם לבבם שלם אל ה' כי אין אדם מבין על עצמו ואולי תוכם כברם ח"ו וז"ש ועל נסותם (א"ע ולבם אם הוא) את ה' וזה לאמר היש ה' בקרבנו בקרב לבבנו אם אין והשי"ת רצה לגלות להם מצפוני לבם וע"כ ויבא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים שמצא מקום לקטרג בשביל שרפו ידיהם כלי המעשה מן התורה (אבל פנימיות לבם הי' שלם עם ה') וע"כ ויאמר משה אל יהושע "בחר "לנו (ר"ת ל"ב) אנשים וצא וגו' והי' כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ואמרו חז"ל וכי ידיו של משה עושין מלחמה כו' ר"ל הקשו וכי בכח הידים כלי המעשה תלי' מלתא הלא עיקר הוא הלב ורחמנא לבא בעי וע"ז משני אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם דייקא לאביהם שבשמים החוקר לב אז הם מתגברין וגבר ישראל ומזה נתגלה תוכן