ייטב לב שמות שפה

מרכבה לשכינה כידוע וז"ש אתה פוררת בעז"ך ים בשורת הדין ה' בעז"ך ישמח מלך זה אברהם דכתי' נשיא אלקי' אתה בתוכנו שהי' מלך כדכתיב אל עמק שוה הוא עמק המלך שהמליכוהו עליהם כדאי' במדרש פ' בהעלותך עה"פ עשה לך שתי חצוצרות כסף עיי"ש, ויוסף שהיה מלך במצרים ובישועתך מה יגל מאוד תאות לבו נתת לו ר"ל בישועתך שאתה מושיע ומסרת לו תאות לבו לכבוש אותו ולעשות רצונך מה יגל מאוד וע"כ ארשת שפתיו בל מנעת סלה כי אתה מבטל רצון אחרים מפני רצונו ובזכות זה נקרע הים בעוז ושורת הדין ובזה נבין הא דכתיב פותח את ידך ומשביע וגו' כי איתא בגמ' קשין מזונותיו של אדם כקי"ס ושם בזוהר תרומה הנ"ל מקשה וכי יש קשות קמי' קוב"ה ומתרץ כי הקשות הוא למעבר על דינא להשבית כח המסטינים עיי"ש וממנו נקח כמו שקי"ס הי' ע"י גילוי רצונו ית' לבטל המסטינים כ"כ בענין הפרנסה וז"ש ומשביע לכל חי רצון כלו' שמשביע לכל חי דייקא אפי' למי שיש עליו מסטינים וזה הוא ע"י גילוי הרצון בחי' עתיק, וזה ענין הסמיכות שאחר קי"ס שנתגלה הרצון כתיב ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם וגו' וז"ש אז ישיר משה ובנ"י וגו' זש"ה קוה קויתי ה' ויט אלי ר"ל שהטה לבי אלי לכובשו ולעשות רצונו ע"כ וישמע שועתי שנא' וישמע אלקים את נאקתם וגו' ויעלני מבור שאון מטיט היון מטיט לבנים ויקם על סלע רגלי שנתן לי ביזת מצרים וביזת הים ר"ל שבזה הביזה העמידני על רגלי ע"ד שפירש"י את כל היקום אשר ברגליהם זה ממונו של אדם המעמידו על רגליו והבן: ה' איש מלחמה ה' שמו פרש"י אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו אוחז במדתו לרחם על ברואיו ולזון כו' ויש לדקדק דהי' לו לומר נלחם וממית אוחז וכו' ומחי' ורופא אבל נלחם ולזון אין זה דבר והפוכו: והנ"ל בזה ע"ד שאמרו הככר והמקל ירדו כרוכין מן השמים שאמר אם תאבו וגו' טוב הארץ תאכלו ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו ופירשתי כי השכר והעונש ממקום א' ותיבה א' יבואו אלא שחלוקין בנקודותיהן כי תאכלו הוא השכר ותאכלו הוא העונש וכ"כ נאמר כאן כי לחם לו שני פנים מתחלפים לחם המזוני וענין לחם מלחמה וחלוקין רק בנקודותיהן לחם בסג"ל הוא המזוני ולחם בקמ"ץ או בחול"ם הוא מלחמה וכתיב כי בא סוס פרעה וגו' בים (עי"ז) וב"י הלכו ביבשה כי כשזה נופל זה קם וז"ש בשעה שהוא לוחם באויביו אז נותן לחם לכל בשר וז"ש ה' איש מלחמה ה' שמו לזון בלחם את בריותיו (וביאור הדבר כי שורש לחם הוא גימ' שלשה הויו"ת בסוד מזל"א אבל או"ה ורשעים מהפכין מדה"ר לדין ונעשה מאותיות לחם לחם ולישראל לחם כמשמעו) וז"ש להלן כל המחל"ה כ' בעה"ט אותיות הלח"ם ולדרכנו יאמר כל המחלה וגו' לא אשים עליך כ"א יהפוך לטוב לאותיות הלחם כי אני ה' רפאך שאני עושה מאותיות אפר רפא או פאר וכ"כ אעשה ממחלה הלחם והיינו דסמוך לי' ויאמר ה' וגו' הנני ממטיר לכם לחם וזה הסמיכות מלחמה לה' בעמלק וגו' וישמע יתרו וגו' כלו' כי ה' לחם בעמלק וממילא נותן לחם לכל בשר ע"כ ויבא וגו' לאכול לחם וגו' והבן: אמר אויב ארדוף וגו' תמלאמו נפשי עי' רש"י נלחץ בזה ואפשר לומר עפ"י הידוע צדקה מהפכת מדה"ד למדה"ר ומצלת מן אויב ומכל דבר רע, והטעם כי בנפשו יביא לחמו ואם מפריש מהונו ולחמו הרי נותן ממה שהביא בנפשו והוא היקר בעיני ה': וז"ש אמר אויב ארדוף אשיג אז אני אחלק שלל לצדקה אשר תמלאמו נפשי לאותו שלל אריק חרבי זו תפלה ע"ד יהיב פרוטה והדר מצלי ועי"ז תורישמו ידי להאויב: כל המחלה אשר שמתי במצרים וגו' יתבאר בפ' משפטים עה"פ ועבדתם וגו' והסירותי מחלה מקרבך כו': הנני ממטיר לכם וגו' למען אנסנו הילך בתורתי וגו' הדקדוקים רבו (א) אומרו לכם נראה שפת יתר ב) אומרו אנסנו וכי נסיון הוא צריך הלא לפניו נגלו כל תעלומות ג) הילך ולא אמר הישמר תורתי, ולהבין כ"ז נ"ל עפ"י דברי מוזלה"ה לפרש הפסוק הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לאכלה וגם הפסוק ויאכלו מעבור הארץ כי עיקר האכילה לתקן המאכל להביאו מבחי' צומח או חי למדבר להודות ולהלל לשמו ית' בכח האכילה ובזה נתקן רוחנית המאכל וזה ויאכלו מעבור הארץ כלו' עבור הארץ לתקנו אבל המן הי' לצורכם לחם אבירים שמלאכי השרת ניזונים ממנו והי' כוונתו ית' בזה לזכך נפשם וגופם להיות' מוכנים ועומדים לקבל התורה וז"ש הוא הלחם אשר נתן ה' לכם לצורכם לאכלה ולא לצורך המאכל וכשפסק המן כתי' ויאכלו מעבור הארץ לטובת