ייטב לב שמות שפד

במחשבה שבלב ע"כ אנובב בפה ולשון והבן כי זה נחמד ונעים: אז ישיר משה במד' הה"ד ויאמינו בדבריו ישירו תהלתו נ"ל עפמ"ש הרב הקדו' מראזלע במאמר בלקוטים פ' לך עה"פ והאמין בה' ויחשבה לו צדקה עפ"י דכתיב ברוך הגבר אשר יבטח בה' והי' ה' מבטחו ביאור הדבר אשר גם הבטחון אם שהו' תלוי בבחירה מ"מ מבלעדי רצונו לא בכח יגבר איש לבחי' בטחון כ"א אל גומר עליו לבטוח בו, וזהו והי' ה' מבטחו וזה והאמין בה' ויחשבה לו צדקה שחשב אברהם מה שהאמין בה' הוא צדקה לו מה' אשר עזרו על האמונה עכ"ד הקדושים ובזה מובן הא דכתיב למעלה ויאמן העם וישמעו ולכאור' איפכא מבעי' לי' לכתוב וישמעו כי פקד ה' וגו' ויאמן העם אך שמיעה פירושו לשון הבנה (ע"ד כי שומע יוסף כי המליץ בינותם) וז"ש ויאמן העם בזה וישמעו הבינו כי פקד ה' את ב"י וגו' ר"ל בזה עצמו סימן לפקיד' מה שעזר להם להאמין, והנה הי' קשה להמד' הא דכתיב וירא ישראל את היד הגדולה וגו' ויאמינו הלא אם ראו מה זה אמונה וגם הא דכתיב אז ישיר לשון עתיד וניחא לי' לפרש ע"ד דאי' לעיל במד' כדאי הוא האמונה שהאמינו בי שאקרע הים לפניהם והיינו זכות האמונה שהי' להם בעודם במצרים דכתיב ויאמן העם זהו שעמד להם עתה לקרע הים, ואמנם זהו עצמו נחשב להם לצדקה וחסד מאתו ית' מה שהאמינו שהרי עי"ז נקרע הים וז"ש וירא ישראל (ראי' לשון הבנה) את היד הגדולה בחי' חסד גדול אשר עשה ה' (להם גם בהיותם) במצרים מהו החסד ע"ז גמר אומר ויאמינו בה' ובמשה עבדו שהאמינו אז (כי) ישיר משה וב"י וז"ש ויאמינו בדבריו גם בהיותם במצרים כי ישירו תהלתו לעתיד והבן: אז ישיר משה ובנ"י את השירה וגו' ילקוט זש"ה קוה קויתי ד' ויט אלי וישמע שועתי וישמע אלקים את נאקתם ויעלני מבור שאון מטיט היון מטיט לבנים ויקם על סלע רגלי שנתן לי ביזת מצרים וביזת הים כונן אשורי ויתן בפי שיר חדש אז ישיר משה וגו' ובמסורה נחית בחסדך עם זו גאלת נהלת בעזך אל נוה קדשך אתה פוררת בעזך ים ה' בעזך ישמח מלך וגו' גם להבין הסמיכות אחר קי"ס הנני ממטיר לכם לחם וגו' וכל אלה באחת יבוארו כי איתא בזוהר תרומה ד' ק"ע ע"ב עה"פ דבר אל בנ"י ויסעו הוי קשי' קמי קוב"ה למעבר על דינא למקרע לישראל ימא דסוף כתיב ויהי באשמורת הבקר אשגח קוב"ה בזכותא באברהם דאקדים בצפרא למעבד רעותא דמארי' כדכתיב וישכם אברהם בבקר כדין אהדר ימא וערקו מיין קמייהו דישראל דכתיב וישב הים לפנות בקר לאיתנו כתיב הכא לאיתנו וכתיב התם משכיל לאיתן האזרחי עכ"ד וכן הוא במדרש עוד איתא במדרש שנקרע הים בזכות יוסף שנא' הים ראה וינס ארונו של יוסף ראה דכתיב בי' וינס ויצא החוצה, הרי מבואר שנקרע הים בזכות אברהם דעביד רעותא דמארי' ובזכות יוסף ובזוהר בשלח ד' נ"ב ת"ח בשעתא דשרו ישראל בימא חמו לכמה חיילין ומשריין מעילא ותתא וכולהו בכנופיא עלייהו דישראל שריאו בצלו מגו עאקו דלהון בי' שעתא אתגלי' עתיקא קדישא ואשתכח רעוא בכולהו עלמין עלאין כדין נהירו דכולא אתנהיר כדין כתיב מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא מבואר שקריעת י"ס הי' מחמת שנתגלה עתיקא קדישא דהיינו רצונו הפשוט ית' ועי' שם בעט"צ שפי' שם לא בסבי טעמא כלו' בסבא הוא עתיק א"צ שום טעם כ"א ברצונו ב"ה כאדם העושה בשלו עיי"ש, ונ"ל דדא ודא אתת הוא שמה שזכו שנתגלה אז רצונו ית' לבטל המסטינים ולקרוע להם הים זה עצמו הוא בזכות אברהם ויוסף כי כבר אמרו חז"ל במדה שאדם מודד מודדין לו וגם אמרו עשה רצונו כרצונך כדי שיעשה רצונך כרצונו בטל רצונך מפני רצונו כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך וכ"כ הי' כאן מפני שאברהם השכים בבקר למעבד רעותא דמארי' וכ"כ יוסף עמד בנסיון למעבד רעותא דמארי' וביטלו רצונם מפני רצון הבורא ית' ע"כ בדין הוא שיבטל הבורא את רצון אחרים המסטינים מפני רצון ישראל ויעשה רצונם כרצונו, ומזה יוצא לנו אם שנראה בהשקפה ראשונ' שקריעת י"ס לישראל הי' מכח חסדו ורצונו יתברך עכ"ז לפי האמת שורת הדין נותן שיגלה רצונו ית' ויבטל רצון אחרים מפני רצונו בזכות אברהם ויוסף שביטלו רצונם מפני רצונו ית"ש וכאמור, והנה ידוע מה שאחז"ל עה"פ צופה רשע לצדיק ומבקש וגו' ה' לא יעזבנו בידו אלמלא הקב"ה עוזרו לא הי' יכול לו הרי שצריך סיוע דלעילא לכבוש יצרו ותאותו וכמ"ש דהע"ה הטו לבי אל עדותיך היינו להטות לבי שיהיה מסור בידי לבטל רצוני מפני רצונך וזאת תורת המסורה אם שבהשקפה ראשונה נראה כי רק בתורת חסד נחית בחסדך עם זו גאלת עכ"ז נהלת בעז"ך (אין עוז אלא שורת הדין) אל נוה קדשך נוכל לומר שמרמז על אברהם ויוסף שהי'