ייטב לב שמות שפג

שהקב"ה שבת מדיבור שהרי בדבר ה' שמים נעשו ומזה שבת כ"כ תשמרו גם אתם שביתה מדיבור וזה שאמר שבתתי דייקא עכ"ד, וקשה מה דמות תערכו לו ית' שדבורו חשוב מעשה ע"כ שבת ממנו משא"כ דבור של אדם, וע"כ אנו מדמין צורה ליוצרה דגם דבור של אדם חשוב מעשה וכ"כ אנו מדמין לענין מחשבה ועוד טעם לשבח לאשר ישראל עלו במחשבה ומכח המחשבה נוצרו ע"כ שדי נופו בתר עיקרו וכח המחשבה מהני בהו כמעשה ממש וזה נכון: והנה ישראל עלה בלבם לומר שירה אבל בושו ונכלמו לפתוח פה ע"ד שאומרים קודם התפלה מי אנכי שאזכה להתפלל לפני מלך גדול ונורא ואנכי איש חוטא וכו' כש"כ ישראל בצאתם ממצרים ונתערבו בגוי' ולמדו ממעשיהם עד שקיטרג השר של ים ואמר מה נשתנו אלו מאלו ואיך יפצו פה ולשון להודות ולהלל למי שעשה להם הנסי' האלה, אלא שמאז שנאמר וירא ישראל וגו' ויראו העם את ה' ויאמינו וגו' קבלו עליהם לשמור ולעשות ככל אשר יצוה אותם ה' ונחשב זה כאלו קיימו בפועל ממש כמ"ש חכמים מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה והיינו מטעם דאזלינן בתר מחשבה והביאו לזה ראי' ממה שנקרע הים לפניהם ע"כ משום שישראל עלו במחשבה של יוצר תחלה וכ"כ גם בדידן אזלי' בתר מחשבה ע"כ פתחו פיהם ואמרו שירה וז"ש המעביר בניו בין גזרי י"ס וגו' לא אמר עמו אלא בניו להורות כי יש להם תואר בן הנוצר מכח מחשבתו ורצונו של אב וראו בני"ו גבורתו שבחו והודו לשמו היינו לרצונו כי שמ"ו בגימ' רצו"ן כידוע ר"ל שעלו ברצונו תחלה (וכמו שפירש השל"ה במאמר בית ה' קודם שנברא העולם הו' הוא ושמו אחד ר"ל רצונו עיי"ש) ומזה מוכח כי אזלי' בתר מחשבה ורצון ומלכותו ברצו"ן קבלו עליהם משה ובני ישראל (ע"כ) לך ענו שירה בשמחה רבה (בשמק"ה אותיות מחשב"ה ירמוז שמחשבה היא רבה וגדולה) ואמרו כולם מי כמכה וגו', וזה שגמר ואמר מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה אף שהים הי' לו טענה אני קשיש ממך ע"כ משום שישראל עלו תחלה במחשבה א"כ כמו שאצלו מחשבה עיקר כ"כ אצלינו כי מדמין צורה ליוצרה וגם מה"ט שנוצרו ממחשבה מחשבה מהני בהו א"כ סגי בקבלה ורצון שבלב לעבדו ע"כ זה אלי ענו ואמרו ר"ל שענו ואמרו זה אלי שמחשבתו עיקר כ"כ ואנוהו אני והוא ר"ל שאני דומה לו שגם אצלינו מחשבה עיקר וכמ"ש אבא שאול ואנוהו הוי דומה לו וכפרש"י ואנוה"ו אנ"י והו"א ירצה אני עליתי במחשבתו קודם לכל בזמן שלא הי' כ"א אני והוא, ויותר יומתק למ"ש השל"ה שם הו"א ר"ת "הוא "ושמו "אחד שמו זה רצונו ע"כ סגי במחשבה: וזש"ה וירא ישראל וגו' ויראו העם וגו' ויאמינו בה' א"כ מלכותו ברצון קבלו ע"כ אז ישיר משה ובני ישראל שעלה בלבו שישיר וכ"כ בלב ב"י ויאמרו לאמר ר"ל גם בפה אשירה לה' כי גאה גאה וגו' ר"ל אף שהוא גאה גאה (וכמו שפי' כי קרוב הוא עי' ראב"ע) ומי אנכי שאזכה לומר לפניו שירה עז"א עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל שהוא ית' יתן לי מהיום עוז וגבורה לכבוש יצרי ולזמר הקוצי' והחוחי' הסובבי' את השושנה כי הבא לטהר מסייעין אותו אם כי עדיין לא עשיתי מעשה כ"א קבלה בלב עז"א זה אלי ואנוהו אני והוא שעליתי במחשבתו בעת אני והיא לבד ע"כ אני דומה לו בזה דאזלי' בתר מחשבה אלהי אבי זה אברהם שהרי אמרו קיים אברהם אבינו כל התורה כולה אף שלא ניתנה ולא בא לידי מעשה בכמה מצו' ע"כ דאזלי' בתר מחשבה שקבל עליו לעשות מצו' ה' והיינו דכתי' עקב אשר שמע אברהם בקולי ר"ל שמע קבל בלב וישמר משמרתי כ"כ אצלי המחשבה כמעשה ע"כ וארוממנהו ר"ל בפה ולשון: ואפשר לומר שזה שיסד הפייטן ליום א' דסוכות אנובב בפה ולשון הלל ביום ראשון להעריץ לאל אחרון וראשון דהאי אחרון וראשון לכאורה שפת יתר מי לא ידע שהוא ית' אחרון וראשון גם הי' לו לומר ראשון ואחרון ובודאי יש בזה כוונה מיוחדת מלבד הפשוט לסיים בראשון ולדרכנו יאמר כי לכאורה איככה נפצה פה ולשון להללו אחרי אשר כל איש ואיש יודע נגעי לבבו מעודו אלא בשביל שבימי' הנוראי' האלה בר"ה ויוה"כ עשינו מה שגזר עלינו בתשובה וידוי וקבלה בלב וסגי במחשבה מטעם דישראל עלו במחשבה תחל' ע"כ כח המחשבה מהני בהו וז"ש אנובב בפה ולשון הלל ביום ראשון (ר"ל ראשון לחשבון עונות כי מקודם הכל מחול לך וכדאי' במדרש) להעריץ לאל אחרון וראשון כלו' בשביל שאני אחרון במעשה וראשון במחשבה וכדכתי' אחור וקדם צרתני (ואי' במדרש תזריע זכה א"ל אתה קדמת לכל מעשה בראשית ר"ל במחשבה, לא זכה א"ל יתוש קדמך ר"ל במעשה עיי"ש) ולכן סגי