ייטב לב שמות שפב

משפט ולגמול חסד והנה העושה משפט וגומל חסד והולך ללוי' ולהכניס כלה לחופה יכול להיות הכוונה במחשבתו לטובת עצמו או למלא רצונו ית', וז"ש על הכוונה שבמחשבתו והצנע לכת עם אלהיך ר"ל שלא יגלה מצפוני לבבו לומר ברבי' שעושה כך בשביל למלא רצונו יתברך אלא שיסברו שאפשר כוונתו למען עצמו ולא תגלה ותראה תעלומות לבבו שהוא לשמו ית' כ"א לו לבדו ית' החוקר לב ובוחן כליות: וזש"ה הגיד לך אדם מה טוב סרסהו ודרשהו כאלו אמר הגיד אדם מה טיב לך ר"ל לעצמך ומ"ה ה' דורש ממך ר"ל שהוא דורש ממך מ"ה ה' הוא חנון ומרחם לא לתועלת עצמו כ"א שכך רצונו אף אתה תהא כן והיינו באלו הדברי' עשות משפט ואהבת חסד ולכת למת ולחופה שיש בזה תועלת לעצמו של אדם ומצו' ה' עז"א והצנע לכת עם אלהיך אם שדרכן לעשות בפרהסי' אבל העבודה שבו במחשבה לשם ה' תהא בצנעה עיי"ש באורך וכן מצינו באברהם אבינו דכתיב בפ' וירא וה' אמר המכסה אני מאברהם אשר אני עושה פירש"י לא יפה לי לעשות זה שלא מדעתו כי ה"א כרכים הללו שלו הן וכו' ויגש אברהם ויאמר האף תספה וגו' ויאמר ה' וגו' ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל אד' ואנכי עפר ואפר ירצה בכוונתו שלכאורה יה' נרא' שבקש רחמים עליהם בשביל הנוגע לי לטובתו לזה אמר אל ה' החוקר לב הנה נא הואלתי (ר"ל במחשבתי שהוא התחלה) לדבר אל אד' דייקא ר"ל בשבילו ית' שרצונו להטיב ולא בעבור תועלת שלי כי ואנכי עפר ואפר ר"ל מה אני ומה חיי ואיני כדאי לבקש לעצמי ובזה נבא אל הביאור כי ישראל עלה בלבם לומר שירה למען שנתגדל שמו ית' לא בשביל הנאתם שהושיע להם אלא שבשביל שצריך להסתיר מחשבה זו מבני אדם שלא להתפאר בזה ע"כ פיהם פתחו בחכמה ואמרו עזי וזמרת וגו' ויהי לי לישועה ר"ל שאו' ומזמרי' בשביל טובת עצמם שהושיע להם אבל בפנימיות הלב הי' הכוונה רק בשביל הנוגע לו ית' והן הן הדברי' הניתנין באמירה כתובה במקראי קודש אלה אז ישיר משה ובני ישראל עלה בלבו שישיר את השירה הזאת לה' דייקא היינו להנוגע אליו ית' ויאמרו לאמר (בפה) אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה (על הנוגע לי אבל בלבי) זה אלי ר"ל הכוונה והמחשבה בשביל זה אלי ואנוהו ר"ל אני והוא (כפרש"י שבת קל"ג) ר"ל שזה אין יודע כ"א אני והוא ית' או ר"ל כמו שא' אבא שאול שם הוי דומה לו מה הוא חנון ורחום ר"ל לא לתועלת עצמו אף אתה וכו' כלומר כ"כ אני דומה לו בזה שאין כוונתי בהשירה לעצמי כ"א ע"ד כבוד שמו שנתגדל ונתקדש אלהי אבי וארוממנהו ר"ל כמו שאבי אברהם לא התפלל עבור תועלת עצמו כ"א למענו ית' כ"כ אני אין כוונתי בלבי לעצמי כ"א לכבודו ית' וגם כמו שא' אברהם הרמותי ידי אל ה' אל עליון ר"ל שהקדיש ידיו ומעשיו בלתי אליו ית' לכך אם מחוט וגו' ואם אקח מכל אשר לך כי לא עשה בשביל הנאת עצמו, ובזה מובן מ"ש המדרש רבה שם עשאן שירה כמה דאת אמר זה אלי ואנוהו אלהי אבי וארוממנהו ולכאורה למה הביא רישא דקרא זה אלי ואנוהו ולמ"ש ניחא שמזה משמע שבלבם אמרו בשביל זה אלי ואנוהו וכמו שפירשתי ומאברהם למדו וז"ש אלהי אבי וארוממנהו הרי מצינו שזה לשון שירה וע"ז יפה אמר המדרש עוד שם אמר משה בו בלשון שאמר אבי שירה הרמותי ידי אל ה' וגו' אני אומר שירה שנאמר אלהי אבי וארוממנהו וזה ענין נחמד למשכיל: טו"ב עוד יתבאר אז ישיר וגו' (עלה בלבו שישיר) ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עד וזמרת וגו' זה אלי ואנוהו בהקדם לפרש המעביר בניו בין גזרי י"ס וגו' וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו ומלכותו ברצון קבלו עליהם וגו' כי מצינו בגמ' פ"ק דכתובות ד' חי"ת לוי ברך חמש ר"א ברך שית מ"ס בתר מעשה אזלינן ומ"ס בתר מחשבה אזלינן וכיון דקיי"ל דמברכין שית ע"כ קיי"ל דבתר מחשבה אזלינן, ומה"ט ניחא הא דאי' במדרש שהים אמר למשה אני קשיש ממך שאני בשלישי ואתה בששי וא"ל משה אני קשיש כי ישראל עלו במחשבה תחל' ובדין נצח כי אזלי' בתר מחשבה, ובזה ניחא נמי הא דכתי' (דניאל יו"ד י"ב) אל תירא דניאל כי מן היום הראשון אשר נתת את לבך להבין ולהתענות לפני אלהיך נשמעו דבריך וגו' וכן אמרו חז"ל קידושין ד' מ"ט המקדש אשה ע"מ שאני צדיק אעפ"י שהוא רשע מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו מכלל דבקבלה בלב סגי אף שעדיין לא עשה מעשה והיינו משום דאזלי' בתר מחשבה וכ"ת איך נילף לאדם דמהני מחשבה ממה דמצינו בהקב"ה דאזלי' בתר מחשבה י"ל כי כן מצינו במד' אך את שבתת"י תשמרו מכאן לאמירה לעכו"ם שהו' שבות ופי' המפו' שר"ל כמו