ייטב לב שמות שפא

בי"ס לכך הוצרך לזה שליח וע"י מטה ולא הי' באפשרי ע"י דבורו של משה כי שכינה מדברת מתוך גרונו של משה ודבורו הוא דבור ה' עצמו, וזה דברי המד' הים סוער ושונא רודף וצריך להטביעו ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני שאקרענו הלא זה לא יתכן כי אז יהיה הענין נצחי א"ל משה מה עלי לעשות הלא גם ע"י מאמרי ודבורי אי אפשר כי הוא דבורך א"ל ואתה הרם את מטך באותו שעה כלו' שהבינו שמה שהוא ע"י שליח איננו נצחי א"כ גם הגאולה שהי' ע"י שלית איננו נצחי אז אמרו ה' ימלך לעולם ועד עכ"ד, וזה מאמרנו משה וב"י לך ענו שירה בהרמת קול (כמ"ש אין עני' אלא בהרמת קול) בשמחה רבה ואמרו כלם אמירה בחשאי מי כמכה באלים ה' ודרשו חז"ל מי כמוך באלמים שומע חרפתו ושותק מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה דייקא ולא ע"י מאמרו ית' מזה הבינו שמה שהוא ע"י שליח איננו נצחי ע"כ זה אלי ענו בהרמת קול ואמרו בחשאי ה' ימלוך לשון עתיד לעולם ועד, וזה בשירה קדמוך מי כמוך ה' באלים פי' באלמים כאמור שירה חדשה דייקא שבחו גאולים ולא שיר חדש לשון זכר שאז יהיה גאולה עולמית משא"כ עתה לכך אמרו שירה חדשה לשון נקבה כי ראו שעדיין יהיה זמן גלות שומע חרפתו ושותק כו' וז"ש אז ישיר וגו' את השירה הזאת לשון נקבה כי ויאמרו מה שראוי לאמר והוא הנאמר להלן מי כמכה באלים היינו באלמים ה' ימלך לעתיד לע"ו: אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר וגו' עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוהו וגו' והנה אז ישיר וגו' פרש"י עלה בלבו שישיר ויש להבין א) פשיטא דהכי הוא דסוף מעשה במחשבה תחלה ב) ויאמרו לאמר כפל ל"ל ובמד' אז ישיר הה"ד פי' פתחה בחכמה וגו' מיום שברא הקב"ה את העולם עד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה ברא אדם הראשון ולא אמר שירה וגו' כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקב"ה והקשה הבי"לע הא איתא בתרגום שה"ש ובמדרש כי אדם הראשון א' שירה כשנכנס יום השבת והגין עליו שנאמר מזמור שיר ליום השבת ומסתמא גם אברהם אבינו כשניצול מכבשן האש ויצחק מן המאכלת אמרו שירה וכן כולם שחשב שם במד' ומפרש הוא ז"ל הכוונה בזה כי אדם וכן כולם א' שירה בשביל הושוע' שעשה להם השי"ת אבל ישראל לא הי' תכלית כוונתם בשביל שעשה להם ישועה כ"א בעבור כבוד שמו שעשה נס ופלא טוב לישראל ורע למצרי' בפעם א' שנתגדל ונתקדש שמו הגדול ב"ה בכל העולם עי"ז וזה שאמר המד' לא היה אדם שא' שירה להקב"ה דייקא ר"ל בשביל הנוגע אליו ית' כ"א בעבור טובת עצמם שקבלו אבל ישראל א' שירה לפני הקב"ה דייקא ר"ל בשביל הנוגע אליו ית' הה"ד אז ישיר משה ובני ישראל את השירה הזאת לה' היינו על הנוגע אליו ית' ויאמרו לאמר בלשון זה אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים ר"ל הרע לפרעה עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ר"ל גם הטיב לי, הרי שעשה נס ופלא טוב ורע בנושא א' עכ"ד, הנך רואה כי הרגיש בעצמו שמה שא' עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה משמע שא' שירה בשביל שהי' להם לישועה זה סתירת דבריו לכאורה ולזה תירץ שהכוונה שהי' ב' הפכי' כמבואר בדבריו באורך, ולי נראה להוסיף תבלין ולפרש הענין דתה שא' ויהי לי לישועה וגו' הוא בשביל כוונה עמוקה שהי' להם בזה דהנה כתבתי בפ' תרומה לפרש מאמרם ז"ל בסוכה מ"ט ומכות כ"ג מה דאר"א מה דכתי' הגיד לך אדם מה טוב ומה ה' דורש ממך כ"א עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך עשות משפט זה הדין ואהבת חסד זה גמילת חסדי' והצנע לכת זה הוצאת המת והכנסת כלה והדברי' ק"ו מה דברים שדרכן לעשות בפרהסי' א' תורה והצנע לכת דברי' שדרכן לעשות בצנעה עאכו"כ וקשה כיון שדרכן לעשותן בפרהסי' איך אפשר לו לעשותן בצנעה הלא כשהולך ללוי' לגמול חסד של אמת ולהכניס כלה לחופה הכל רואין ויודעי' מזה ועיי"ש במהרש"א בח"א, ופירשנו כי ענין המשפט וגמ"ח ולוי' והכנסת כלה הוא מבחי' משפטי' שהשכל מחייב לעשותן מפני שיש בהן קיום העולם ובמקצתן מפני שיש להשיב גמולו בראשו כאשר יצטרך לזה וכפרש"י קהלת זיי"ן עה"פ באשר הוא סוף וכו' והחי יתן אל לבו עיי"ש אבל אין זה עבודה שלימה כשמכוון לתועלת עצמו אלא צריך שלא יעשה בשביל טובת עצמו ותועלת שלו או בשביל קיום העולם אלא שיכוון למען שמו ית' למלא רצונו שיש בזה נ"ר אליו ית' וע"ד שא' והלכת בדרכיו מה הוא חנון אף אתה חנון מה הוא רחום וכו' ופירשו המפו' דר"ל מה הוא חנון ורחום לא בשביל עצמו להשיב לו גמול חלילה כ"א חפץ להטיב כ"כ אתה תהא חנון ומרחם לא לתועלת עצמך אלא בשביל שבזה חפץ ה' לעשות