ייטב לב שמות שפ

ונראה למאי דאי' בזוהר ר"י שאל דלמעלה כתי' לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם וכאן כתיב וירא ישראל את מצרים מת כו' אלא כתיב מן העולם ועד העולם ותנינן עולם דלעילא ועולם דלתתא עולם דלעילא מתמן שירותא כו' עולם דלתתא הוא סיומא ומהאי עולם מתערין גבורן לתתאי ובהאי עולם עביד קב"ה נסין לישראל וע"ד כתיב לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם דיתער האי עלמא וכיון דאתמסרו בי' למתדן כדין וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים ע"כ, ולהבין דבריו עפ"י פשוט נראה עפמ"ש הזוהר לעיל פ' וארא עה"פ ואני ערל שפתים והא בקדמיתא א"ל ואנכי אהי' עם פיך אלא רזא איהי משה קלא ודבור דאיהו מלה דילי' הוה בגלותא והוה אטים לפרשא מלין לכך אמר ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים בעוד דמלה דילי בגלותא וע"ד שיתף קב"ה לאהרן בהדי' ת"ח כ"ז דדבור הוה בגלותא קלא אסתלק כד אתא משה אתא קול בלא מלה בגין דהוה בגלותא עד דקריבו לטורא דסיני אתחבר קלא בדבור הה"ד וידבר אלקים את כל הדברים האלה כו' עכ"ד, עוד אי' בזוהר בשלח אז ישיר וגו' את השירה הזאת לה' שירתא דמטרוניתא לקב"ה כו' לה' בגין דאנהיר לה מלכא אנפאה ונהיר אנפוי מלכא לקבלה עכ"ד ואני מאמין באמונה שלימה שיש בכ"ז רזא דרזין טמירא דטמירין הנסתרות לה' אלקינו והנגלות לנו לפי קוצר שכלנו ודלותנו להבין ענין קיל ודיבור למעלה הוא הענין כשאדם צועק בקול הנה נראה שמבקש דבר ובלתי נודע מה ומחשבתו נעלם וטמיר ואמנם כשמדבר מחשבתו נגלית כ"כ ע"ד משל לשבר את האוזן בחי' הוי' המורה על עצמותו הוא טמיר ונעלם זה שמי לעלם וכביכול הוא נגלה ע"י שם אד' ובחי' מלכותו בכל משלה לכך נכתב אני בהוי' ונקרא באד', ולכך נקרא מלכות פה כי כמו שהפה מגלה הטמיר ונעלם וצפון בלבו של אדם כ"כ מדת מלכות מגלה כביכול בחי' הטמיר ונעלם בעצמותו ית' כי הוא נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו הנעשה ע"י בחי' מלכות בכל משלה כידוע והנה משה שושבינא דמלכא ואהרן שושבינא דמטרניתא לכך כתי' בפ' שמות והוא יהיה לך והבן ובזמן הגלות שאין פעולותיו ניכרין וב עזך יכחשו וגו' ושכינתא עמנו בגלותא א"כ כד אתא משה הוה קול בלא דיבור כי בחי' מלכות פה בחי' דבור הוה בגלותא כי אין כבודו ית' בהתגלות אבל בזמן הגאולה ונגלין ועת צאתנו לחירות אז נאמר ונגלה כבוד ה' וראו וכו' כי פי ה' בחי' מלכות פה דבר והבן לכך שיתף קב"ה לאהרן שושבינא דמטרנותא בחי' פה בהדי' והיינו דכתיב התיצבו וראו את ישועת הוי' דייקא בחינת קול באתכסי' אשר יעשה לכם היום דייקא היינו להפיל ולהשפיל השר שלהם למעלה שזה הי' באתכסי' ולא נגלה לעיני בשר ולכן אמר כי אשר ראיתם וגו' לא תוסיפו לראותם עוד כי הדבר נעשה בהעלם עד עולם עד דיתער האי עלמא היינו סיומא דכולא בחי' אד' בחי' מלכות פה העושה התגלות כבודו ית' בפעולותיו כדין כתיב וירא ישראל את מצרים דלמטה מת, וזה שסיים הזוהר על שפת הים ולכאורה זה שפת יתר בזוהר דהי' סגי כדין כתיב וירא ישראל את מצרים מת אבל כיון הזוהר בזה לפרש קרא גופי' דלא אמר מת על קצה הים כ"א ע"ש הים לומר דלכך כתי' וירא ישראל את מצרים מת הטעם על שפת הים כי הי' בחי' שפתים לבחי' ים בחי' מלכות המכונה ים כנודע בחי' דיבור המגלה הנעלם לכך למעלה כתיב הוי' בחי' קול ילחם לכם ואתם תחרישון אבל כאן וירא ישראל כי אתחבר קלא בדבור ונגלה כבודו ית' לעין כל ומפני כך אז ישיר עלה בלבו שישיר אמנם השירה הזאת לה' שירתא דמטרוניתא לקב"ה דאנהיר אנפאה ואנהיר אנפוי לקבלה ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר לכך ויאמרו לאמר בפה: טו עוד יתבאר אז ישיר וגו' ויאמרו לאמר גם הפייט של ז' של פסח ידידים ירוממוך בשירה קדמוך מי כמוך ה' באלים שירה חדשה שבחו גאולים גם מאמרנו בתפלת ערבית משה וב"י לך ענו שירה בשמח' רבה ואמרי כלם מי כמכה מה זה שכפל ענו ואמרו מלכותך ראו בניך בוקע ים לפני משה זה אלי ענו ואמרו ה' ימלוך לעולם ועד מה זה דדייק בוקע ים לפני משה וגם הכפל ענו ואמרו והנ"ל בכ"ז עפמ"ש מוזלה"ה בספרו ישמח משה על המד' אמר הקב"ה למשה הים סוער והשונא רודף ואתה עומד ומרבה בתפלה לפני א"ל משה מה עלי לעשות א"ל ואתה הרם את מטך באותו שעה אמרו ישראל ה' ימלוך וגו' הענין דמטה למה ומשה למה הי' ראוי להיות הים נקרע לפניו במאמרו ית' לבד והתירוץ לזה דכל מעשיו ית' ראוי' להיות נצחי' כמוהו ופעולה שאיננה נצחי צריך להיות ע"י שליח וכאן הי' בקיעת י"ס רק לפי שעה ואח"כ הוצרך לשוב לאיתנו למען לנער פרעה וחילו