ייטב לב שמות שעט

עצמם והלא השר קיטרג מה נשתנו כו' עז"א הטעם ומלכותו ברצון קבלו עליהם מהיום והלאה ע"כ משה וב"י לך ענו שירה כו' מי כמוכה באלים הוי' הנוהג בחסדו לצרף מחשבה טובה למעשה לפנים משוה"ד מי כמוך נאדר בקדש שהוא נאדר בבחי' קדש דמהני בהקדש גמר בלבו בלי ביטוי שפתים כדאי' בשבועו' דף כ"ו ע"ב דאמר שמואל גמר בלבו צריך שיוציא בשפתיו ופריך הא כתיב מוצא שפתיך תשמור אין לי אלא הוציא בשפתיו גמר בלבו מנין ת"ל כל נדיב לב כו' עד דמסיק חולין מקדשים לא גמרינן והיינו דכתי' לגוזר י"ס לגזרים כ"ל חסדו שהי' ע"י חסדו שצירף מחשבה טובה למעשה וכ"כ נותן לחם לכל בשר כ"ל חסדו כי מ"ש קשה מזונותיו של אדם כקרי"ס הוא מחמת שאז"ל הרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי ואמנם כשמקבל עליו ברצון לשמור חקיו ית' מהיום והלאה שוב הקב"ה נוהג בחסדו לצרפו למעשה לזונו ולפרנסו וכדכתיב פותח את ידך ומשביע לכל ח"י רצון (ע"י) רצון היינו הרצון שמקבל עליו עמ"ש מעתה לעתיד וכאמור והיינו דכתיב להלן הנני ממטיר לכם לחם מן השמים וגו' למען אנסנו הילך בתורתי אם לא הכוונה שלא אשגיח על העבר אם כבר הלך בתורתי נ"א אנסנו הילך בתורתי אם בדעתו לילך מהיום והלאה בתורתי אז אפרנסנו ויצא ולקטו וגו': יב אז ישיר משה וגו' הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' כפל לשון גם להבין פרש"י עלה בלבו שישיר מה קמ"ל פשיטא דכיון ששר ע"כ עלה בלבו תחל' שישיר, והנ"ל עפ"י דברי רבינו הקדוש ר' זיסא ז"ל להבין דברי חכמים העונה אמן אל יגביה קולו יותר מהמברך כי עיקר המברך הוא הלב והפה והלשון הם המספרים השבח המצויר בלב וכן מבואר במורה וצריך שיהי' פיו ולבו שוין וכבר אמרו אין עני' אלא לשון הרמת קול שנאמר וענית ואמרת וגו' וז"ש העונה בקול אמן לא יגביה קולו יותר מהמברך היינו הלב עכ"ד פ"חח וז"ש וענית (בקול) ואמרת אמירה בלב כדכתי' ויאמר וגו' בלבו אמירה בחשאי לפני ה' אלקיך החוקר לב וגו' ולא מאותם שנאמר ובשפתיו כבדוני ולבם רחק ובזה פירשתי קול צופיך נשאו קול ודקדק הזוהר ישאו קול מבעי' לי' ולדרכנו יאמר עד עתה נשאו קול יותר מהמברך בלב ולעתיד יחדיו בפה ולב בשוה ירננו כי עין בעין יראו וגו' וז"ש כאן אז ישיר משה וב"י כמו שעלה בלבם לשיר השירה הזאת לה' כ"כ ויאמרו לאמר לא יותר מהלב רק בשוה כפי המצטייר בלב כי אשירה לה' החוקר לב ואינו משגיח על שיח שפתים לבד כ"א לבא בעי ולזה אמרו בלשון יחיד אשירה ולא נשירה כ"א אמנם בפה ולשון אמרו יחד כאחד אבל אין דעות בני אדם והלבבות שוות ולא ראי זה כראי זה כ"א כאו"א כפי אשר השיג בגדולת הבורא ב"ה באותו מעמד מאשר ראו עיניו הישועה הגדולה כ"כ אמרו שירה בפה, וז"ש ויאמרו לאמר אשירה לה' (ולא לומר נשירה) כי גאה גאה יש בזה כמה בחינות גאות מה שסוס ורוכבו רמה בים כלו' כאו"א משיג גאותו ית' מזה לפי שכלו יש מי שלמראה עיניו שלמטה ישפוט ויש מי שרואה מפלת השר ממעל וגבוה מעל גבוה, עזי וזמרת י"ה ויהי לי לישועה לפי מה שהי' לי לישועה וז"ש זה אלי כפי שאני משיג אלקותו ית' כ"כ ואנוהו כ"כ אלקי אבי כפי מה שאני יודע מקבלת אבותי וארוממנהו ולא יותר מהשגתי אשר בלבי כי לא לפניו חנף יבא כ"א תוכן לבות ה' ולפניו ית' נגלו כל תעלומו'. יג א"י אז ישיר וגו' גם להבין פרש"י הנ"ל והוא עפ"י הידוע כי עיקר תכלית בריאת העולם הי' כדי להוציא שלימות מדותיו ית' מהכח אל הפועל מדת רחים וחנין לרחם על בריותיו כמבואר בדברי האר ז"ל בע"ת וכבר אחז"ל הדבק במדותיו שצריך האדם להוציא מה שבכחו ובלבו אל הפועל להביאו לידי מעשה, אמנם ידוע כי כל עוד שהדבר בלבו של אדם וברצונו טמיר ונעלם מעין כל חי ודאי מחשבתו זכה וצלולה בלי שים התפארות ומחשבה בלתי רצוי' כי אין לו במה להתפאר כי אין שום אדם יודע את אשר בלבבו ואמנם בעת שמביא מחשבתו הטובה לידי דבור או מעשה מכח אל הפועל אז צריך להשמר ולהזהר שלא יעשה להתפאר או שלא יהי' שום ערבובי' במעשיו כי אז הדבר נגלה לעין כל ושכיח הזיקא חלילה וז"ש כאן אז ישיר משה וב"י כו' עלה בלבם לשיר השירה הזאת לה' החוקר לב ויאמרו לאמר בפה להוציא מחשבתם הטובה מכח אל הפועל ואעפ"י שהדבור נגלה לעין כל עכ"ז אשירה לה' לבדי ולח לזר אתו כי הוא יודע תעלומות לב: יד אז ישיר ופרש"י עלה בלבו שישיר ויאמרו לאמר גם להבין מפני מה למעלה נאמר ה' ילחם לכם ואתם תחרישון וכאן לא שתקו כ"א אמרו שירה וכבר עמדו ע"ז המפורשים: