ייטב לב שמות שעח

שר לא נאמר אלא ישיר משה וב"י תחל' וכן דוד אמר קדמו שרים אלו ישראל אח"כ נוגנים אלו מלאכים, והטעם מפני שהם בשר ודם יאמרו תחלה עד שלא ימות אחד מהם אבל אתם חיים וקיימים עכ"ד ומה"ט קיי"ל שלא יאמר לה' חטאת אלא חטאת לה' כידוע, ומה"ט אין להזכיר שמו ית' רק אחר איזה תיבות ולא בתחלה דיש לחוש שמא ימות חלילה אחר הזכרת השם ויהי' לבטלה ואמנם על לעתיד נאמר כל עצמותי תאמרנ' ה' מי כמוך ומפרש הזוהר פ' ואתחנן רס"ז היינו לאחר תתה"מ (ופי' הנועמ"ג דבריו עפ"י הגמרא צדיקים שעתיד הקב"ה להחיותן אין חוזרין לעפרן לכך) אז כל עצמותי תאמרנה ה' תחל' אח"כ מי כמוך לא כמו עתה שאמרו תתל' מי כמוך אח"כ ה' עכ"ד וידוע כי אז נאמר שירה חדשה כי נא הי' גאולה שלימה אבל לעתיד ונאמר לפניו שיר חדש, וז"ש אז ישיר פי' שאמר הקב"ה ישיר תחלה משה וב"י את השירה הזאת לשון נקבה כי אינו גאולה שלמה ויש חשש שמא ימות אחד מהם ולכך ויאמרו לאמר תחלה אשירה אח"כ לה' כי אין להזכיר ה' מיד בתחל' מאותו טעם וכמו שאמרו להלן תחלה מי כמוך אח"כ ה' אבל עזי וזמרת יה בזמן ויהי לעתיד לי לישועה כדאי' במד' ויהי הי' ויהי' לעתיד אז זה אלי ואנוהו תחלה ה' אח"כ איש מלחמה וגו' ובזה יש לפרש מה שאו' ביוצר של יום זיי"ן של פסח ידידים רוממוך בשירה קדמוך שהקדימו שירה קודם שא' ה' מי כמוך תחלה אח"כ ה' באלים והטעם כי שירה חדשה לשון נקבה שבחו גאולים כאמור: יא דהנה בזוהר הקשה דלעיל כתיב לא תוסיפו לראותם וגו' וכאן וירא ישראל את מצרים ובס' שמ"י סי' כ"ז מתרץ זה כי נודע מי שניצול בזכות עצמו זוכה לראות במפלת שונאיו וכדכתי' ה' לי פי' למעני בעוזרי אז ואני אראה בשונאי אבל הניצול בזכות אחרים די להפקיע א"ע ואינו רואה במפלת שונאיו כדכתי' בלוט אל תבט אחריך שלא ניצול רק בזכות אברהם, עוד יש חילוק כי הניצול בזכות עצמו אומר שירה אבל בזכות אחרים אינו אומר שירה כדרשת חז"ל שגיון לדוד אשר שר לה' ע"ד כוש כו' וא"כ תחלה הי' משה סבר שאינם כדאי' להנצל בזכות עצמם רק שעכ"ז יושיעם ה' למענו ית' כדכתיב למעני אעש' והוא שאמר להם התיצבו וראו את ישועת ה' דייקא שיושיע למענו ית' ואז אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם וגו' כי אינכם כדאי' לראות במפלתן וגם ואתם תחרישון פי' המד' תהי' שותקי' מלומר שירה אבל האמת הי' כי ניצולו בזכות עצמם בזכות אמונה ומילה לכך כתיב וירא ישראל אז ישיר ופרש"י כשראה הנס מכלל שניצולו בזכות עצמן לכך אמרו שירה עיי"ש: ואמנם הוא קצת דוחק לומר שמשה לא ידע שיש להם זכות מילה ואמונה וכבר כתי' בהיותם במצרים ויאמן העם אלא ע"כ שעכ"ז לא הי' כדאי' רק לענין היציאה ממצרים אבל אינו שוה לעשות להם נס כקריעת י"ס ובפרט שמצינו בהדי' כי השר קיטרג מה נשתנו כו' ע"כ נראה לומר שבאמת מצד העבר לא הי' כדאי' לכך אמר משה לא תוסיפו לראותם וגו' ואתם תחרישון כמ"ש ובשמעם הדבר הזה שתו אל לבם להנצל בזכות עצמם ותיד חזרו בתשובה וקבלו עליהם מהיום והלאה עול מלכותו ית' ברצון אמת ובלב ונפש חפצה לשמור חקותיו ותורותיו אשר יצוה להם בהר סיני וקיי"ל המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק אעפ"י שהוא רשע מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו הרי דבהרהור תשובה לבד נעשה צדיק ועד"ז שמעתי מאמו"ר הגאון הק' ז"ל שפירש רצון יראיו יעשה שרצונם ומחשבתם הטובה מצרפו כאלו הי' מעשה ועד"ז ואת שועתם ישמע ויושיעם בזכותם זכות הרצון וקבלה בלב עכ"ד ולכך כתיב אח"כ וירא ישראל וגו' ומזה שראו במפלת שונאים הוכיחו לעצמם שנושעים בזכות עצמם ולכך אמרו שירה, והן הדברי' הנאמרים במקראי קודש אלו אז פרש"י כשראה הנס ישיר משה וב"י ויאמרו לאמר אשירה לה' כי וגו' עזי וזמרת י"ה לשון זמיר וכריתה כפרש"י ויהי לי למעני לישועה בזכות עצמי ומה הזכות ע"ז אמר זה אלי ואנוהו לעתיד אלקי אבי וארוממנהו לעתיד היינו מכח שאני מקבל עלי אלקותו ית' ואנוהו מהיום והלאה, והיינו דאי' במד' ואני אשיר עזך בים וארנן לבקר חסדך זה בקרי של מתן תורה ירצה מה שאשיר עזך בים וארנן הוא לבקר מכח בקרו של מ"ת הכוונה בזכות מה שאני מקבל עלי לקבל התורה בהיות הבקר וע"ז גמר אומר חסדך פי' שזה חסד מאתו ית' מה שמצרף מחשבה טובה למעשה שהרי במחשבה רעה אינו כן ע"כ שורת הדין לבלי לצרף מחשבה כמעשה רק במחשבה טובה נוהג בחסדו ית' לצרפו למעשה כמבואר בנוע"מ פ' בראשית, והנה עיניך רואות כי הדברי' מפורשים בת"ע באמת ואמונה המעביר בניו וגו' את רודפיהם ואת שונאיהם בתהומות טבע וראו בניו גבורתו שבחו והודו לשמו ע"כ שהי' בזכות