ייטב לב שמות שעז

שרתה רוה"ק לרע"ק ור"א על משה, ולר' נחמי' על כלם רוח ה' דיבר בם ומלתו על לשונם ומה ששם ה' בפיהם אותו שמרו לדבר שזה אות ומופת שזה חשוב וחביב בעיניו ית' לקבלו באהבה וזש"ה אז ישיר משה וב"י כי עלה בלבן לשיר אלא שלא ידעו איך ועכ"ז בטחו בה' שישרה עליהם רוה"ק להורותם מה שיאמרו ע"כ ויאמרו לאמר אשירה לה' כי גאה גאה וגו' עזי וזמרת י"ה ר"ל עזי וזמרת שאני מזמר לו ית' איננו משלי כ"א ויהי לי לישועה כי רוח ה' דבר בנו ומלתו על לשון משה לר"עק ור"א או על כלם לר' נחמי' וזה עצמו ויהי לי לישועה שהוא יושיע לנו לשיר ולזמר השירה הזאת זה אלי ואנוהו וגו' כלו' מה שאנוהו בשירות ותשבחות האלו אינו משל עצמי אמרי פי כ"א משל אלי הנותן בפי אמרי שפר אלקי אבי בזכות אבותי מה שארוממנהו בשירה הזאת וכאמור, וע"ז א' המד' זש"ה פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה ר"ל שתחלה פיה פתחה בחכמה היינו שפתחו פיהם לומר אם שלא ידעו מה לאמר בפה ולשון ואח"כ הי' תורת חסד מאתו ית' להורות להם בחסדו מה שיהי' על לשונה היינו מה שיאמרו וכאמור: גם יש לפרש הך קרא פיה פתחה וגו' עד"ז עפי"מ שפי' מוזלה"ה בשרתי צדק בקהל רב להוכיחם במוסר וא"י מה שצריך להם הכלל בזה הנה שפתי לא אכלא והדבר אשר ישים ה' בפי אותו אשמור לדבר כי ה' אתה ידעת הנחוץ לומר וכמו שפי' הנוע"מג ה' יתן אומר המבשרות צבא רב עכ"ד, וידוע מאמר חז"ל בסוכה סו"פ לולב וערבה התורה שמלמדה לאחרים זהו תורת חסד וז"ש פיה פתחה בחכמה ותורת חסד היינו מה שצריך ללמד לאחרים ממילא בא מה' על לשונה והבן ועמ"ש ריש פ' מטות בעז"ה: ח כי זה לשון המד' אז ישיר וגו' הה"ד פיה פתחה בחכמה וגו' מיום שנברא העולם לא הי' אדם שא' שירה כו' עד שבאו ישראל וא' שירה הוי פיה פתחה בחכמה ויש להבין מדוע אבותינו אדם ואברהם יצחק ויעקב לא א' שירה כשנעשה להם נס, עוד אי' במד' הה"ד נופת תטופנה שפתותיך כלה כו' אמר משה באז חטאתי לפניך שנא' ומאז באתי וגו' באז אני מקלסך צדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצים עיי"ש והנראה בכוונת הדברי' עפ"י המבואר במורה כי עצם השבת הוא הציור המצטייר בלב והדבור הוא רק סיפור השבח המצויר בלב, ועפי"ז פי' מוז"להה בס' ישמח משה שזה שא' הכתוב כבוד מלכותך יאמרו היינו בלב וגבורתך ידברו בפה הוא למען להודיע לבני האדם גבורותיו וז"ש ויאמינו בה' וגו' אז ישיר פי' כבר שר משה וב"י את השירה הזאת לה' החוקר לב ויאמרו רק לאמר לזולתם עכ"ד וש"י עיי"ש ול"נ לומר הטעם שהוצרכו לאמר בפה דייקא הוא מפני שחטאו בפיהם לומר הבאשתם את ריחנו וגו' וגם משה אמר ומאז באתי וצדיקים באותו דבר שחוטאים בו מתרצי' ע"כ אמרו השירה בפה לתקן המקולקל וזה כוונת המד' נופת תטופנה שפתותיך דייקא אם כי הי' סגי בהמצטייר בלב אלא אמר משה באז חטאתי בפה ובאז אני מקלסך בפה כי באותו דבר שחטאו בו מתרצים ולפי"ז ניחא שהאבות שלא קלקלו בפה לא הוצרכו לתקן והי' די בעצם השבח המצויר בלב ומש"ה לא אמרו שירה בפה אבל בלב בודאי שבחו והודו לו ית' החוקר לב ובוחן כליות, וזש"ה אז ר"ל בשביל שאמר משה ומאז באתי ע"כ אם כי ישיר משה וב"י היינו בלב והי' די בציור המצטייר בלב עכ"ז ויאמרו לאמר בפה דייקא לתקן מה שאמרו אז והבן, וא"כ ענין שא' השירה בפה אם כי הי' די בלב היינו שגמלו חסד עם הפה לדבר השירה כדי שיתוקן מה שקלקלו כבר, וזש"ה פיה (דייקא) פתחה בחכמה אם כי הי' די בלב אין זה כ"א ותורת חסד על לשונה שגמלו חסד על לשונה לתקן המקולקל בפה ולשון וע"ז גמר אומר דמה"ט מיום שנברא העולם לא הי' אדם שא' שירה היינו בפה דייקא לפני הקב"ה כי א"צ כי די בלב כי הוא חוקר לב עד שבאו ישראל לתקן המקולקל ואמרו שירה כפה דייקא וא' הקב"ה לאלו הייתי מצפה כו' כדי שיתקנו מה שקלקלו ואין אז אלא שמחה כו' כי במקום שבע"ת עומדי' כו': ט עפ"י מה שפירשתי בפ' ויצא ותאמר הפעם אודה את ה' וגו' עפ"י דברי החוה"ל כשמודה ומשבח לה' ית' על איזה טובה לא יהי' כוונתו לבקש על התמדת הטובה ולהוסיף עלי' כו' עיי"ש, וז"ש לאה הפעם (על העבר) אודה את ה' כי ותעמוד מלדת שלא חשבה כלל שתלד עוד, וז"ש ויאמרו לאמר אשירה לה' על העבר כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים כבר עזי וזמרת י"ה על ויהי מה שהי' לי כבר לישועה ואין הכוונה בשביל להוסיף וכאמור: י עפ"י דאי' במד' אז ישיר הה"ד קדמו שרים וגו' כיון שיצאו ישר אל מהים באו המלאכים להקדים שירה א"ל הקב"ה יקדמו בני תחל' שנאמר אז ישיר