ייטב לב שמות שעו

שהם רשאים ע"כ מכח ענותנותו א"כ כ"כ ברכי נפשי את ה' ועד"ז מפרש בנו"עמ ברכי נפשי את ה' (כי) ה' אלקי גדלת מאוד בלי שיעור ואם המלאכים כדאי' גם אני כדאי עכ"ד וז"ש כאן אז ישיר משה וב"י שעלה בלבן שישירו אלא שעמדו בשתיקה מגודל הבושה ע"ד מי אנכי שאזכה להודות לו ית' ושוב נתישבו בדעתן ויאמרו לאמר והטעם כי אשירה לה' כי גאה גאה ארי אתגאי על גיותניא שאפי' על הגאים והגבוהים בשמים הוא מתגאה וכלא קמי' חשיבין ואם הם רשאין להללו ע"כ אין זה רק מצד ענותנותו א"כ גם אני רשאי ועוד כי הרי סוס ורוכבו רמה בים עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה ע"כ שמכת ענותנותו משגיח בשפלים כמונו להציל אותנו מהקתים עלינו ע"כ ממילא מכח זה אנו רשאים להללו ולפארו באמירה בפה ולשון מכח ענותנותו כאמור: ו נ"ל לבאר מקראי קודש אלו ועם זה יתבאר המד' אז ישיר הה"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה בהקדם מה שפי' מוזלה"ה תהלה לדוד וגו' עפ"מ דאי' בש"ס ברכות ההוא דנחית כו' אמר האל הגדול הגבור והנורא האמיץ והעזוז כו' כי סיים א"ל סיימתינהו לכלהו שבחי דמארך כו' הני תלת אי לאו דאמרן משה ואנשי כנסה"ג תקנינהו אנן לא הוה אמרינן ואת אמרת כולי האי משל למלך ב"ו שהי' לו אלף אלפי' דינרי זהב והי' מקלסין אותו בשל כסף והלא גנאי הוא לו ופי' הרמב"ם במורה ענין המשל לומר שהקילוס שאנו מקלסין אינו בסוג שבחו כלל כמו מי שיש לו אלף אלפי' דינרי זהב ומקלסין אותו בשל כסף שאינו מאותו סוג כלל א"כ אינו אלא גנאי אך מה שעכ"ז אנו מקלסין לומר הני תלת הענין כי אם אדם בא לספר שבחו לפי ערכו ית' זה אי אפשר אך מה שמקלס הוא רק לפי קוצר השגתנו נראה זה לשבח ושוב לא שייך סיימתינהו כי אין זה הסיום רק מקוצר המשיג ולא מקוצר המושג ית' כי אין לשבחו סוף וע"כ לו דומי' תהלה רק אלו תלת שאמר' משה ואנשי כנסה"ג תקנונהו הרי שהם השיגו לבחי' אלו לכך אמרינהו ואנחנו אחריהן לפי השגתינו אבל אתה שאתה אומר יותר מהשגה ע"כ לפי ערכו ית' א"כ סיימתינהו ח"ו וזש"ה השמים מספרים כבוד אל ושמא תאמר סיימתינהו עז"א יום ליום יביע אומר ולילה ללילה כו' ואין מסיימין כלל להודות ולהלל, וז"ש תהלה רק לדוד כלומר לפי ערך שהשיג דוד ולא לפי ערכו ית' כ"א ארוממך אלהי המלך לפי ערכך אצטרך ואברכה שמך לעולם ועד לבלי לסיים כלל, וזה א"א לבשר ודם שיש לו סוף ע"כ התהלה הוא רק לפי ערך קוצר השגתו עכ"ד ז"ל ובאמת הוא גנות בערכו ית' וכמו שפי' הגאון מליסא בנבוכדנצר ביקש לגנות כל שירות ותשבחות שא' דוד שהם גנות בערכו ית' רק מכח חסדו מקבלם לשבח ולתהלה עכ"ד, ובזה פירשתי ברוך אלהינו שבראנו לכבודו להללו ולשבחו ולספר הודו שמה שאנו מהללין אותו נחשב אצלו כבוד הגם שבערכו הוא גנות וכן הוא באו"ה כשתשבחין אותו הוא גנות אבל מאתנו נחשב לשבת והיינו משום שמכל אום גבר עלינו חסדו ע"כ בכל לב וכו' וזש"ה ולתתך עליון על כל גוים אשר עשה ומפרש במה לזה אמר לתהלה ע"ד עם זו יצרתי לי תהלתי יספרו ואם כי הוא גנות בערכו ית' עכ"ז ולשם היינו לשמו ית' הוא לתפארת וכבוד וז"ש כאן אז ישיר משה ובני ישראל שעלה בלבן לשיר ויאמרו לאמר שצריך לאמר תירוץ כי הלא אשירה לה' כי גאה גאה המתגאה על גאים סוס ורוכבו רמה בים ומה זה השבח נגד ערכו ית' המתגאה על כל הלא אינו אלא גנאי או עפ"י שפרש"י כי גאה גאה על כל השירות וכל מה שאקלס לו עוד יש בו תוס' וא"כ איך אשיר הלא תקשה סיימתינהו ולתרץ זה אמרו עזי וזמרת י"ה שהשיר שלי רק ויהי לי לישועה היינו כפי מה שהשגתי מה שהי' לי לישועה זה אלי היינו לפי השגתי מאלקותו ית' לפי ערך זה ואנוהו בשות"ש או אלקי אבי מה שהשיגו אבותי בזה וארוממנהו אבל לפי ערכו ית' אין אומר ואין דברים בלי נשמע קולנ"ו וא"כ ע"כ לומר שיודעים הי' שזה גנות בערכו ית' רק שמקבלו לשבת בחסדו ית' והן הדברים הנאמרים במד' הה"ד פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה שמה ששבחו והודו בפיהם ולשונם איננו אלא חסד מאתו ית' שמקבלו לשבת וכמבואר היטב ענין זה ביפ"ת עיי"ש. ז בהקדם הא דאי' בש"ס סוטה סו"פ כשם דף למ"ד דרש ר"עק בשעה שעלו ישראל מהים נתנו עיניהם לומר שירה וכיצד אמרו כגדול מקרא את ההלל כו' ר"א בנו של ריה"ג אמר כקטן המקרא את ההלל כו' ר' נחמי' אומר כסופר הפורס ע"ש בביהכנ"ס כו' ועי' שם ברש"י ותוס' דשם מתבאר דלר"עק ור"א בריה"ג שרתה רוה"ק רק על משה ולר' נחמי' שרתה רוה"ק על כלם וכוונו יחד את השירה ככתבה ביאור הדבר שנתנו עיניהם לומר שירה אלא שלא ידעו מה לומר איך לשבחו ולפארו ולשורר ולזמר בפה ולשון כו' הכל כגנות בערכו ית' וכמש"ל ואמנם הבא לטהר מסייעין אותו ע"כ מיד