ייטב לב שמות שעה

דובר נבלה איך ידבר וכו' ע"כ מקדשין הפה תחלה באיז' תיבות היינו אותן של הריני מזמן כו' ובזה מזמינו ומכינו לגוף הקדושה להודות ולהלל ואפשר שזה שא' ויאמרו לאמר ר"ל ויאמרו מה שראוי לאמר היינו הריני מזמן כו': ג עפ"י מה שפי' הר"מ אלשיך ז"ל ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר ע"ד שאו' קודם התפלה אד' שפתי תפתח ענינו כי בעמדו להתפלל יראה ורעד יבא בו וחיל ורעדה יאחזנו עד כי מגודל הפחד והבושה מי אנכי שאזכה להתפלל ולהודות כו' בלתי אפשרי לפתוח שפתיו עד כי מוכרח לבקש רחמים אד' שפתי תפתח וכו' וז"ש ואתחנן אל ה' וגו' לאמר היינו שיהא בכחי ויכולתי לאמר אתה החילות וגו' עיי"ש באורך, וז"ש כאן אז ישיר וגו' שעלה בלבן של משה וישראל לשיר אך מגודל היראה והפחד ובושה עמדו ולא יכלו דבר דבר ע"כ ויאמרו תחלה שבקשו רחמים לאמר שיהא בכחם ויכולתם לאמר הנאמר אח"כ: ד עפ"י מה דאי' במגילה פ"ק דף י"ד אמה דאין אומרי' הלל בנס דפורים ר"נ א' קריאתה זה הוא הלילא, רבא א' התם הללו עבדי ה' ולא עבדי פרעה הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן ביאור הדברים ע"ד במדה שאדם מודד מודדין לו כ"כ אם הקב"ה עושה לנו נס נגלה כמו בצאתנו מאר"ת ההלל באתגלי' בפה ולשון אבל בנס נסתר כמו שהי' בימי מרדכי ואסתר מלובש בטבע ההלל בלב בחי' נסתר וז"ש ר"נ קריאתה זה הוא הלילא שבודאי בעת קריאתה כאו"א נותן הלל והודאה בלב על הנסים ונפלאות שעשה עמנו אלא דאכתי קשה הא מצו' לספר ביצי"מ שנאמר והגדת לבנך ונימא סיפורא זה הלילא בלב ועכ"ז מחויב לקרות הלל ומדאורייתא לכמה פוסקים, לזה אמר רבא התם נס נגלה הי' שעתה עבדי ה' ולא עבדי פרעה אבל הכא אכתי עבדי אחשורוש אנן ולא הי' רק נס נסתר ע"כ די הלל בלב בלבד, וז"ש כאן אז ישיר משה וב"י עלה בלבם לשיר וא"כ כבר הי' ההלל והודאה בלב עכ"ז ויאמרו לאמר בפה דייקא והטעם אמר אשירה לה' כי גאה גאה סוס ורוכבו רמה בים היינו נסים נגלים ע"כ צריך השירה בפה באתגלי' והיינו דכתיב בישעי' קול צופיך נשאו קול (דייקא) וגי' פצחו רננו יחדיו וגו' באתגלי' בסוד ישרים ועדה יחד והטעם כי חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו וגו' וכיון שעשה נסים נגלים לכל צריך ההודאה להיות נגלה לכל וכאמור: ה בהקדם לפרש מ"ש האשכנז' נקדש את שמך בעולם כשם שמקדישים אותך בשמי מרום והספרד' אומרים נקדישך כו' כנועם שית סוד שרפי קודש למה אנו תולים במלאכי מרום ושרפי קודש, ונ"ל ביאור הדבר עפ"מ דכתי' רם על כל גוים ה' וגו' מי כה' אלקינו וגו' ופירשו בו כי הנה כתי' אשר יומרוך למזימה נשוא לשוא עריך הכוונה שהם יומרוך וינשאוך למעלה לומר שאין כבודו ית' להשגיח בשפלים כ"א במרומי' והיינו למען עשות מזימה אבל האמת כי הוא ית' משגיח בשפלים כמו במרומים כי מלך ב"ו יתכן לחלק שכבודו להשגיח ולשים עינא פקיחא על השרים הגבוהים וגדולים ולא על פחותי ערך אבל הוא ית' מנושא ומרומם על כל וכלהו עלמין כלא קמי' ולפי כבוד יקר גדולתו וגאותו ית' אין כבודו לשום עין השגחתו גם על היושבים בגבהי מרומים וע"כ במקום גדולתו שם אתה מוצא ענותנותו וא"כ כל אפין שוין לפניו שוה ומשוה קטן וגדול לשים עינו והשגחתו עליו, וז"ש רם על כל גוים ה' לומר רק על השמים כבודו אבל האמת כי מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים שגם מה שרואה בשמים הוא מכח שפלותו וענותנותו ית' וא"כ כ"כ ובארץ, והראי' שמשגיח בארץ כי מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה עכ"ד כ"כ אני אומר בטרם יבא אדם לסדר קדושתו ולומר לפניו קדוש יאחזנו רעדה ובושה וענוה מי אנכי שאזכה להודות לו ית' ולסדר קדושתו ית' הלא אנכי איש נבזה וע"כ או' נקדש את שמך וגו' כשם שמקדישים בשמי מרום אי נקדישך כנועם שיח שרפי קודש שלפי גודל ערכו ית' גם הם אינם כדאים לקדש שמו ית' וכלא קמי' חשיבין וע"כ מפני גודל ענותנותו שכבר כנודע כמו שהוא אין לו סוף אין למדותיו סוף וא"כ אין סוף לענותנותו וא"כ גם אנחנו רשאים לקדש שמו ית' ברבים וז"ש דוד הע"ה בתחילת מזמור הנ"ל הללו עבדי ה' הללו את שם ה' ושמא תאמר וכי אנחנו כדאי' לזה להללו ית' לזה אמר כי הלא ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה' וכל עלמא כלא קמי' ואם הם רשאים גם אנחנו רשאים ומהיכן נודע חקירה זו לזה אמר כי הלא רם על כל גוים ה' לומר רק על השמים כבודו לבלי להשגיח בשפלים אבל האמת מי כה' אלקינו המגביהי לשבת המשפילי לראות בשמים וא"כ כ"כ ובארץ וכנ"ל ועוד ראי' כי מושיבי עקרת הבית אם הבנים שמחה ע"כ מכח ענותנותו ית' לכן הללו' וכאמור וז"ש דהמע"ה תחלה ברכו ה' מלאכיו וגו' ברכו ה' כל צבאיו משרתיו וגו' ברכו ה' כל מעשיו וא"כ כיון