ייטב לב שמות שעד

אלא שמחה שנאמר אז ימלא שחוק פינו וצריך להבין כוונת המד' בזה וגם מפני מה לא אמרו אדה"ר ואבותינו אברהם יצחק ויעקב שירה כשנעשה להם נס: והנ"ל בזה עפי"מ דכתיב כי יד על כס י"ה ואז"ל שאין שמו שלם וכסאו שלם עד כי' וכ"כ כתיב זה שמי לעלם ואז"ל העלימהו וזה זכרי (שמי אד') לדר דר וכ"כ א' הא דכתיב ביום ההיא יהי' ה' אח"ד ושמו אחד אטו האידנא כו' אלא האידנא נכתב בהוי' ונקרא באד', וביאר מוזלה"ה הענין וטעמו של דבר כי אותיות שם הוי' מורים שהיא הי' הוה ויהי' כי הוא"ו מתחלף ביו"ד כמבואר במג"א והנה בחי' הי' הנו נגלה לעין כל בעת צאתנו ממצרים ומ"ת נסים נגלים ובחי' יהי' ג"כ יהא נגלה כדכתיב אראנו נפלאות אולם בחי' הוה הוא בהעלם כדכתיב ברוב עזך יכחשו לכך אין מזכירין רק אותיות י"ה כי ו"ה בהעלם מהשם וכ"כ א' מכסא המורה על גדלות היושב עליו כמו שפי' המורה השמים כסאי ועתה בהעלם ונשאר כס בחי' אתכסיא, ולכך האידנא שם הוי' ב"ה אינו נקרא בפה באתגלי' כי היא נעלם כ"א במחשב' עכ"ד ז"ל וש"י תמצאנו בס' ישמח משה סוף פ' בשלח ועי"ל בס"פ וירא שכ"ש בביאור יותר וכבר כ' זקני מהרש"א ז"ל דהיינו דכתי' כי בחר ה' בציון (אז) או"ה היינו הא' מכסא וגם ו"ה מהשם למושב לו עכ"ד ולדעתי זה דכתיב ביום ההו"א כלו' ביום שיתמלא השם בתילואי בה"ו והכסא בא' אותיות היא אז יהי' ה' אחד ושמו אחד כי יהא נקרא ככתבו כי יהי' כבוד ה' נגלה. וזהו מה דאי' בהפייט שם יקרא ככתיבתו מחציו תתמלא תיבתו וכסאו יכון במלאתי וידוע כי בגלות מצרים הי' כבידי ית' בהעלם שהרי פרעה אמר מי ה' אשר אשמע וגו' ואח"כ בעת קריעת י"ס נגלה כבודו לעין כל שמעו עמים ירגזון א"כ אז נתמלא שמו וכסאו שלם יהי' מזכירים שם הוי' ככתבו והיינו דכתיב ויושע ה' ביום ההוא בבחי' יום ההו"א היינו הנאמר ביום ההו"א יהי' ד' אחד ושמו אחד כי נתמלא שמו וכסאו באותיות הו"א את ישראל וגי' דקדק לומר את ישראל כי כוון לומר ויושע את שמו הוי' ביום ההו"א את ישראל כלו' עם ישראל ובמה הושיע את שמו עז"א וירא ישראל את היד הגדולה וגי' לכך אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה' ופרש"י עלה בלבו וגו' כלו' עלה בלבם לשורר לבחי' שם הוי' בלב לבד לבלי להזכירו בפה כ"א שם אד' כאשר הי' זה דרכם בהיותם במצרים אולם ויאמרו לאמר אשירה להוי"ה ר"ל שאמרו שמהראוי לאמר בפה ממש השירה להוי' ב"ה להזכירו בפה כי גאה גאה וגו' רל ונגלה כבודו לעין כל וז"ש כי עד עתה עזי וזימרת י"ה לשון לזמר עריצים כי לא הי' שמו שלם רק י"ה ועתה ויהי לי לישועה זה אלי ואנוה"ו אלקי אבי וארוממנהו" (וכעין מ"ש הזוהר שמות ותפתח ותראה"ו איהו רשימא דוא"ו ה"א עיי"ש) כ"כ כאן חתמו בוא"ו ה"א לומר שנשלם השם בו"ה לכך הוי' איש מלחמה הוי' (במילואו) שמו והבן, והן דברי המד' נכון כסאך מאז אעפ"י שמעולם אתה לא נתישבה כסאך והטעם כי ולא נודע ת בעולמך והי' רק כס בלא אל"ף עד שאמרו שירה וכו' ואז נודעת ונתישבה כסא במילוא"ו וז"ש מיום שנברא העולם לא הי' אדם שאמר (בפה) שירה להקב"ה ר"ל להזכיר שם הוי' בפה בחי' זעיר המכונה הקב"ה כ"א שאמרו שירה אבל הזכירו שם אד' ולא שם הוי' כ"א בלב עד שבאו ישראל ואמרו שירה להקב"ה בחי' זעיר שם הוי' ב"ה בפה הוי פיה פתחה בחכמה וגו' על לשינה דייקא א' הקב"ה לאלו כו' ואין אז אלא שמחה שנאמר אז ימלא ר"ל ימלא היי' במילואו זה שתוק פינו וכמו שפי' המפורשים וזה אז יאמרו בגוים הגדיל ה' שהגדיל שמו הו"יה במילואו וכמו שפי' התוס' פ"ק דברכות יהא שמי' רבא עיי"ש והבן: ב אז ישיר משה וב"י את השירה הזאת לה' ויאמרו לאמר אשירה לה' וגו' עפ"י פשיט י"ל ע"ד שאי' הריני מזמן את פי ל הידות וכו' לשם יחוד וכו' וענינו כי מילי דקדושה צריך הכנה והזמנה מקודם כפרש"י רפ"ק דביצה גבי הכנה דרבה דסעודת שבת ויו"ט בעי הכנה משא"כ חול עיי"ש וגם מה שאומרי' לשם יחוד היינו כמ"ש בס' אור לישרים מר' זרח כי מצות צריכות כוונה לצאת בו ידי חובתו ואם מכוון שלא לצאת אינו יוצא ולבל יחטפו אות' התפלה והתורה או המצו' לידי החיצונים לזה מגלה דעת שכוונתו רק לעשות בי יחוד קב"ה כו' ומבלעדי זה אינו רוצה בעשי' זו וא"כ אין לזרים חלק בו עכ"ד הגאון ר' זרח ז"ל בס' הנ"ל, וזה שא' כאן אז ישיר וגו' שעלה בלב משה וישראל לשיר ולזה הזמינו א"ע מקודם והיינו ויאמרו לאמר בפה וזה ענין הזמנה אשירה באופן רק לה' לשם יחוד קב"ה וכו' עזי וזמרת ו"ה ויהי לי לישועה זה אלי (דייקא) ואנוהו אלקי אבי וארוממנהו כ"ז הזמנה לגוף השירה כמו הריני מזמן את פי, ואח"כ התחילו לשיר גוף השירה וענו ואמרו ה' איש מלחמה וגו' מרכבות פרעה וחילו ירה בים וגו' וטעם ענין הזמה של הריני מזמן כו' נ"ל שהוא ע"ד שכתיבת השם צריך מקודם קודוש קלמוס באיזה אות אח"כ כותבין השם ית' כ"פ כאן פה