ייטב לב שמות שעג

כו' והי' הקב"ה מבקש לשמוע קולם פעם אחרת גירה לפרעה מיד ויצעקו כו' לכך נאמר השמיעני את קולך שהי' במצרים לכך אמר הקב"ה מה תצעק אלי כבר קדמ' תפלתן עיי"ש גם לבאר גוף הפסוק שאמר בסתר המדרג' הראיני את מראיך וגם השמיעני את קולך ונראה דבלא"ה קשי' בקרא גופי' דכתיב ויצעקו ב"י אל ה' משמע שזה ענין תפלה וכפי' המד' וכפרש"י תפסו אומנות אבותם ואח"כ נאמר ויאמרו וגו' המבלי אין קברים במצרים לקחתנו כו' וזה ענין תרעומות וכבר עמד ע"ז הרמב"ן עיי"ש ולתרץ זה נאמר עפמ"ש השל"ה ונועם אלימלך פ' וישלח עה"פ כה תאמרון וכו' הענין כי לפעמים צריך להעלים ענין התפלה ולהסתירו בסתר כנפים מחשש מקטרג וכענין שנאמר סכותה בענן לך מעבור תפלה וז"ש כה תאמרון בלשון המשתמע לתרי אפי והוא לאדוני הוא אדון האדונים וגם לעשו עם לבן גרתי ולא נעשיתי שר וחשוב ה"ז פיוס לעשו ד"א ותרי"ג מצות שמרתי מליצה וזכות להשי"ת ויתעלה שמו ויהי לי שור וגו' כפרש"י פיוס לעשו ופי' המד' שור זה יוסף חמור זה יששכר מליצה וזכות להשי"ת ויתעלה עכ"ד עיי"ש וזה הענין הי' כאן מחמת שראו שר של מצרים חששו להתפלל בשפה ברורה לבל יקטרג לבלי להעלות התפלה וגם אפי' אם לא יתפללו בפה ובדבור רק בצעקה בעלמא גם זה יעכב מלעלות והראי' לזה מדכתיב וימת מלך מצרים היינו השר כמבואר במד"ר ובזוה"ק אז ויאנחו ויזעקו ותעל וכו' ולזה התחכמו ועשו בערמה ויצעקו בקול בעלמא אל השי"ת אולם פן יעכב גם זה מלעלות השמימה וע"כ ויאמרו אל משה דייקא בלשון תרעומות המבלי אין וכו' למען יסבור השר והמקטרג שהם מתרעמים וע"ז הם צועקים אולם השי"ת החוקר לב הבין מחשבותם הטוב' וז"ש המד' הה"ד יונתי וגו' בסתר המדרגה שהסתירו תפלתם מחמת שנתיראו מהשר כמבואר במד' אולם השי"ת המבין מחשבותם אמר הראיני את מראיך היינו הנראה מחיצונית דבריהם וגם השמיעני את קולך כי מראך החיצונה נאוה וקולך ערב כי מראה החיצונה היה לש"ש להסתיר התפלה והוא פי' נכון: ויושע ה' ביום ההוא וגו' עפ"י דאי' במד' הים נבקע בזכות יעקב דכתי' בי' ופרצת ימה ופי' הנזה"ק פ' וישלח פ' ע"ו עפ"י הזוהר הרם את מטך לנגבא מיא לישראל מסטרא דחסד ונטה את ידך יד כהה השמאלית לאתבא מיא לאתרי' הרי נתחברו ב' הפכים חסד וגבור' ונעשה חסד לישראל וגבורה לפרעה ולמצרים, וזה הי' בזכות מדתו של יעקב קו האמצעי המכריע עכ"ד, והיינו דכתי' לעיל ובני ישראל יוצאים ביד רמה היינו קו האמצעי המכונה יד הרמה כידוע, וז"ש ופרעה הקריב ופי' הזוהר ופרעה קרב מבעי' לי' אלא הקריב לבן של ישראל כו' ולדרכנו ירמוז ופרעה הקריב שתי המדות חסד וגבורה והיינו דכתיב בדעתו תהומות נבקעו בבחי' דעת קו המכריע וכדכתי' והמים להם חמה א"ת חומה אלא חימה ומהחימה נעשה חומה וחסד לישראל וכמ"ש ההפלאה פ"ק דכתובות אהא דתני בר קפרא עיי"ש, וידוע כי שם הדעת הוא אהו"ה היוצא מר"ת של "את "השמים "ואת "הארץ וז"ש כאן ויושע ה' ביום ההו"א הוא אותיות אהו"ה שם הדעת והיינו שכ' בזוה"ק בעתיקא תלי' מילתא ששם התחברות ב' המדות וב' הפכים בנושא אחד והבן: ויושע ה' וגו' את ישראל עפמ"ש בנו של השל"ה על המד' ויקם על סלע רגלי בים כלו' שלא תאמר שהי' עפ"י דרך הטבע ע"י השתחוי' כדאי' בגמ' סוף יבמות שא' ר"עק על כל גל וגל נענתי לו ראשי ע"כ אמר ויקם על סלע רגלי שהעמידני בקומה זקופה בים ועכ"ז כונן אשורי לעבור ביבשה ע"כ הי' נס ע"כ ויתן בפי שיר חדש וגו' עכ"ד ועמ"ש בזה בפ' וישב עה"פ והנה קמה אלומתי וגם נצבה ענין נחמד ולא אכפיל הדברים וידוע כי שם יעקב מורה על ענוה ושפלות לשון עקב וענוה וישראל מורה על גאות ושררות כי שרית עם אלקים ועם אנשים וגו' וכאן באותו יום הושיען השי"ת בבחי' גאותן ובקומה זקופה לזה אמר ויושע ה' ביום ההו"א שם הדעת אהו"ה ששם אין מגע עכו"ם וא"צ השתחוי' את ישראל דייקא שם ישראל בקימה זקופה וגאות מיד מצרים והבן כי הוא נכון: ויושע ה' ביום ההוא וגו' וירא ישראל וגו' אז ישיר וגו' ויאמרו לאמר וגו', יל"ד על אומרו ביום ההוא דהו"ל לומר ביום הזה ב) אז ישיר ופרש"י עלה בלבו שישיר מה משמיענו בזה פשיטא מה שאדם עושה עלה בלבו לעשותו ג) מהו לאמר ד) עזי וזמרת יה וגו' למה הזכיר זה השם שהוא חצי' ולא כלו שם הוי' ב"ה כמו שאמר אח"כ הוי' איש מלחמה וגו', ובמד' אז ישיר הה"ד נכון כסאך מאז אף שמעולם אתה לא נתישבה כסאך ולא נודעת בעולמך עד שא' שירה כו' עוד שם אז ישיר הה"ד פיה פתחה בחכמה וגו' מיום שברא הקב"ה עולמו לא מצינו אדם שא' שירה להקב"ה אלא ישראל וכו' הוי פיה פתחה בחכמה א' הקב"ה לאלו הייתי מצפה אין אז