ייטב לב שמות שעב

לבחי' חסד בחי' יו"ם ומזה נשפע שפע פרנסה והבן: מה תצעק אלי במד' הה"ד ותגזר אומר ויקם לך אר"ל כשם שהקב"ה מצוה למשה כך הי' משה מצוה כביכול לפני הקב"ה כו' א' הקב"ה למשה מה תצעק אלי דבר ואני אעשה ד"א מה תצעק אלי הה"ד והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע שני פעמים הוא אומר בפסוק ואני ואני ומשה אמר ראו עתה כי אני אני הוא וכו' אראב"פ ב"ו אם שומע דברי אדם עושה דינו כו' אבל הקב"ה עד שלא ידבר אדם הוא יודע מה בלבו לכך כתיב והי' טרם יקראו ואני אענה כו' לכך נאמר מה תצעק אלי עכ"ד לעניננו ותמה היפ"ת א"כ בטלת כל התפלות הלא מחיוב התפלה ביטוי שפתים בפה, ונ"ל כי ב' המדרשים עולים יחד כאחד והוא דודאי כל אדם צריך להתפלל במחשבה להמשיך ממקור המחשב' ובדבור פה להמשיך מבחי' פה ודבור הוא בחי' מלכות אל פועל הגלוי הה"ד והי' טרם יקראו ואנ"י בחי' אי"ן בסוד א"ני ראשון אענה עוד הם מדברים ואני בחי' מלכות בסוד ואני אחרון אשמע וזה שכפל משה כי אני אני הוא והבן ואמנם משה אדוננו שהי' מצוה כביכול לפני הקב"ה היינו לבחי' מלכות כמבואר בזוהר תרומה דף קי"ג ע"ב וק"ע ע"ב לפני ה' ולפני הקב"ה היינו בחי' מלכות כי הוא היה איש האלקים בעלה דמטרוניתא א"כ הוא לא הי' צריך להתפלל בדבור רק במחשבה לעורר מקור המחשבה כי שם לא הי' בכחו לדבר בגזירה אבל על בחי' דבור לא הי' צריך לתפלה כי הי' יכול לדבר בגזירה וז"ש הה"ד טרם יקראו ואנ"י בחי' אי"ן בחי' עתיק בחי' מחשבה אענה א"כ מה תצעק דבר בדבור בעלמא ואני בחי' מלכות אעשה והבן, ועי' בזוהר בשלח דף נ"ב מה תצעק אלי בעתיקא תלי' מילתא ובגין כך הוה קשי' קמי קב"ה כו' דקריעת י"ס בעתיקא תלי' וע"ש בעט"צ מה שפי' על פי האמור בזוהר דף ק"ע ע"ב הנ"ל ותבין כי דברינו נכונים ובצדק נאמרים ועי' בזוהר וישלח ד' קס"ט עה"פ יהיו לרצון אמרי פי והגיון לבי: עוד יתבאר המד' מה תצעק אלי הה"ד והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע אראב"פ הקב"ה עד שלא ידבר האדם הוא יודע מה בלבו לכך נאמר מה תצעק אלי והקשה היפ"ת א"כ בטלת תפלת כל פה כי סגי בלב ונראה עפ"מ דאי' בחולין דף ס' ר"א רמי כתיב כו' מלמד שיצאו דשאים ועמדו עד שבא אדה"ר וביקש רחמים וירדו גשמים וצמחו מלמד שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים ר"נ ב"פ הוי לי' ההוא גינתא זרע בי' ולא צמח בעא רחמי אתא מיטרא וצמח א' היינו דר' אסי פרש"י שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים והוא תמו' דר"נ יאמר על עצמו שהקב"ה מתאוה לתפלתו שהוא צדיק וכתבתי עה"ג פירושו עפ"י הזוהר פ' תולדו' וז"ל עשרין שנין אישתהי יצחק עד דצלי צלותא בגין דקב"ה אתרעי בצלותהון דצדיקייא בשעתא דמצלאין קמי' ע"מ דצריכו בגין דיתרבי ויתוסף רבות קודשא לכל מאן דאצטריך בצלותהון דצדיקיא, וז"ש ר"נ מכח ענוה היינו דר"א כלו' שהוא נושע בתפלתו לא בזכותו כ"א ע"י תפלתו של אדה"ר שהתפלל על הגשמים דמה"ט הוא שהקב"ה מתאוה לתפלתן למען בתפלתן יושעו לעתיד דורות הבאים ובזה מתורץ קושי' יפ"ת כי מה"ט מחויבים לבטא התפלה בשפתים דייקא למען להתודע ולהגלות כי הצדיק פעל זאת בתפלתו שבפה (כי מחשבה לא נודע בלתי לה' לבדו) למען ידעו דורות הבאים לבוא לעמוד בתפלה על אותו דבר אם יצטרכו אליו ויבטחו בה' להושע בתפלתן של צדיקים הקודמים וזש"ה טרם יקראו ואני אענה (אך) עוד ר"ל להושע בזה עוד לעתיד ע"כ הם מדברים (בפה) ואני אשמע משא"כ במחשבה לבד לא היה נודע לדורות אם הי' הישועה ע"י תפלתן של צדיקים והבן, ולפ"ז היינו בכ"מ אבל כאן שאחז"ל תנאי התנה הקב"ה במע"ב עם הים שיקרע לפני ישראל לא היה צריך רק לגילוי דעת שצריכים לקי"ס וסגי בתפלה במחשבה לעורר קיום התנאי ואי משום על צורך העתיד הא כתיב וישב הים לפנות בקר לאתנו ודרשו בו לתנאו ועי' בדרשות מהר"י מינץ דרוש חי"ת פי' ע"מ שהתנאי נכתב בהשבה שהכוונה בזה שהקב"ה התנה עם יסוד המים שבכל עת שיגזור עליו איזה נביא וצדיק שיקרע יסור למשמעתו ע"ד על הים למשה ועל הירדן ליהושע ועל נהר גינאי לרפב"י וזש"ה וישב הים למרוצתו הטבעות אך לתנאו דהיינו להקרע עוד כשיצטרכו לזה צדיקי הדור עכ"ד וש"י וא"כ לזה סגי בתפל' במחשב' לבד מכח תנאי הראשון ע"כ כיון דכתיב טרם יקראו ואני אענה א"ל הקב"ה מה תצעק אלי והבן: מה תצעק אלי במד' הה"ד יונתי בחגוי הסלע כו' אר"א ב"פ כיון שיצאו ישראל ממצרים כו' והנה מצרים נוסע אחריהם נוסעים לא כתיב אלא נוסע היינו שר של מצרים כיון שראו אותו נתיראו מאד שנאמר ויראו מאוד כו' למה"ד כו' כך ישראל כשהיו במצרים התחילו צועקים