ייטב לב שמות שסז

את הדבר הזה לחק לך ולבניך ע"ע לתקן אפי' מעילא לתתא תחלה לבית אבות אח"כ למשפחותם וזה ואמרתם זבת פסח וגו' אשר פסח וגו' מעילא לתתא כאמור ובזה מובן הטעם אשר בנ"י נקראים ע"ש משפחותם וגרים נקראים ע"ש אברהם יצחק ויעקב, הענין כי נפש חי' הוא שמו כפי' האלשיך ובישראל ההדרגה כסדר לכן נקראי' ע"ש אחד מהמשפחה משא"כ גר מדידן הוי ואידחי צריך להאחז בשורש האבות כי אברהם הי' ראשון לגרים כדכתי' והוא יושב פתח האוהל ואי' במד' פתח טוב פתחת לגרים עיי"ש, וז"ש להלן וכי יגור אתך גר ועשה פסח לה' המול לו כל זכר (לזכור זכות מילה של אברהם) ואז יקרב לעשותו (כי) והי' כאזרח הארץ היינו אברהם שנקרא איתן האזרחי כדאי' במד' תהלים פ"ט עיי"ש כי אין לו להאחז רק בשורש האבות וז"ש פ' בלק לכה ארה לי יעקב כד"א אורה בתאנים היינו ללקט ולקצר אותן משרשן ח"ו, ולז"א אם שפגמו בחי' משפחותם עכ"ז מראש צורים אראנו ומגבעות אשורנו היינו שנאחזים בשורש האבות כי מי מנה עפר יעקב שיש להם דיבוק כוחני כעפר והצדיקים שהם למשפחותם אח"כ לבית אבותם מעלים את השפלים לשורשם והבן: והיה כי יאמרו אליכם בניכם מה העבודה הזאת לכם ואמרתם זבח פסח הוא לה' עפ"מ דאי' בנזיר דף נ"ג שנים שצלו פסחיהן א' אכלו לשם פסח וא' אכלי לשם אכילה גסה ע"ז נאמר צדיקים ילכו בם וע"ז נאמר ופושעים יכשלו בם, אר"ל רשע קרית לי' כו' פסח מיהו קעביד והקשה הטו"א בר"ה הא ר"ל סובר בפסחים דף קי"ד מצו' צריכות כוונה וא"כ אי אכלו לשם אכילה גסה לא יצא ונ"ל דל"ק מידי דבלא"ה הקשו תוס' על ר"ל מהא דאי' ביומא גבי יוה"כ אכילה גסה לא הוי אכילה ובפסחים ק"ז תירצו דאין לקרותו רשע כיון שעשה פסח אף שלא קיים מצו' אכילה דאכילת פסחים לא מעכב וכ' האו"מ שם דהיינו דדייק ואמר פסח מיהו קעביד ולא א' מיהו קאכיל עיי"ש וא"כ גם קושי' זו מתורץ דנהי שלא קיים מצו' אכילה כי לא כוון לצאת עכ"פ פסח מיהו עביד דשחיטתו ודאי הי' לשם פסח דאי לא"ה פסול כדאי' רפ"ק דזבחים, ונמצינו למדין דלצאת ידי אכילה צריך לכוון לשם פסח בעת אכלו למ"ד מצות צ"כ, וזה עיקר עבודה בעת ההוא לבלי לכוון להנאתו כ"א לקיים מצו' בוראו וזה שיאמרו מה העבודה הזאת (של אכילת פסחים) לכם הלא הוא דבר שיש בו הנאת הגוף. והנה להשיב שאינו מכוון להנאתו כ"א לשם פסח מלבד שאין זה מדרך ענוה להתפאר בעצמו גם לאו כל מוחא סביל דא ע"כ אמרה תורה תשובה כללית ואמרתם זבח (הזביחה) פסח הוא לה' לשם ה' כלו' איך שיהי' כוונת האכילה עכ"פ זביחתו ודאי לשם פסח לה' כי אין בזביחתו הנאת הגוף, וסמוכין לזה מדברי הטור סי' ת"ל שכ' כששאלו המצרים למה זה השיבו ישראל לשוחטו לשם פסח במצו' ה' לא אמרו לאכלו במצו' ה' כי לא האמינו בעצמם לזה אולי לא כן יהי' לבבם עמהם לבלי להתערב הנאת הגוף אבל שחיטה ודאי תהי' זכה לשם פסח לשם ה' והארכתי בזה בס' ייט"פ במאמר שם הגדול: והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי, יש לפרש כי ידוע שכאן צותה תורה מצות עשה לספר ביציאת מצרים בליל ט"ו בניסן ולהודיע לבנים אפי' לא שאלו שנאמר והגדת לבנך כמבואר ברמב"ם ובש"ע וז"ש לאמר נ"ל לפרש שהמצוה להגיד לבניו ללמדם שגם הם יאמרו ויספרו לבניהם אחריהם דור אחר דיר להשריש האמונה בלבם כדכתיב למען תספר וגו' וידעתם כי אני ה' כלו' נאמן בהבטחתי לגאול אתכם שנית גאולה שלימה כחו שפרש"י בפ' וארא על אני ה' נאמן בהבטחתי עיי"ש והטעם לזה אמר בעבור זה וגו' יבואר עפ"י דכתיב לך ואספת וגו' לאמר פקד פקדתי אתכם וגו' ושמעו לקולך פרש"י שסימן זה מסור בידם מיעקב ויוסף שבלשון זה הם נגאלים יעקב אמר והאלהים פקד יפקד ויוסף אמר להם פקד יפקד אלהים אתכם וכן כתי' להלן ויאמן העם וישמעו כי פקד וגו' כלו' שהאמינו ע"י ששמעו לשון פקד הרי שיסוד אמונתם שבזכות זה נגאלו (כמ"ש חז"ל לא נגאלו ישראל אלא בזכות האמונה) הי' ע"י יעקב ויוסף שמסרו לבניהם ובניהם לבניהם עד דור יוצאי מצרים לשין הגאולה והם האמינו בזה במה שקבלו מאבותיהן כי אלו לא האמינו בזה הי' מילתא דלא רמי' עלי' ולא מדכרי וממה שהי' זה מסור בידם ובלבם ע"כ שהאמינו שבזה יהי' נגאלים. וז"ש טעם על אומרו והגדת לבנך וגו' לאמר דור אחר דור כי בעבור זה מה שסיפרו לנו אבותינו והם לבניהם דור אחר דור עשה ה' לי לגאלנו בצאתי ממצרים מזה תדע ותשכיל כח הספור דור אחר דור למען להשריש האמונה בלבם שעתידין כמו כן להגאל ובזכות האמונה יגאלו, וז"ש והי' לך וגו' למען תהי' (מדבר לנוכח האדם למען תהי' אתה נקרא) תורת ה' בפיך ע"י פיך שבו