ייטב לב שמות שסג

המשקוף ע"כ ולא הונח לנו כי הם אמרו ונחנו מה ולא ידעו גודל ערכם לבלי לירא מהמשחות ולפי שפלותם בעיניהם גם הם הוצרכו לאות על הבתים ואכתי מה רבותא, והנ"ל בכ"ז בהקדם מה שפירשתי הא דכתי' בפ' ואתחנן ויצונו ה' לעשות את כל החקים האלה וגו' לטוב לנו כ"ה לחיותינו וגו' וצדקה תהיה לנו וגו' דמה זה הצדקה הלא אנחנו מחויבין ומשועבדים לעשות רצונו וגם אומרו לפני ה' אלקינו כאשר צונו דהוא שפת יתר אבל ביאור הדבר עפ"י מאמר חז"ל פ"ק דר"ה האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחי' בני ה"ז צדיק גמור והקשו תוס' הא תנן באבות אל תהיו כעבדי' המשמשים את הרב עמל"פ והתוסיו"ט תירץ דודאי אם יעבוד מכח שכר או מניעת ההיזק שרי ומקרי צדיק ומה"ט לא אמר א"ת עובדים עמ"ל פרס דמשמע דאסור אלא אמר א"ת כעבדי' כו' דודאי המשמשים עמל"פ עבדים הם אבל אתם אל תהיו כמותן אלא גדולים מהם שתהא עבודתכם מאהבה עכ"ד ובס' אמרי שפר לא' מהקדמונים פי' בזה מאמר חז"ל בסוף סוכה מה דכתיב ותורת חסד על לשונה וכי יש תורה שאינה של חסד אלא תורה לשמה זו תורה של חסד שלא לשמה זה תורה שאינה של חסד ביאור הענין כי שלא לשמה נמי שרי משורת הדין אבל תורה לשמה שהוא לפנים משוה"ד בלתי לה' לבדו זה נקרא תורה של חסד איזה חסיד המתחסד עם קונו העובד מאהבה עכ"ד, וז"ש ויצונו ה' לעשות וגו' לטוב לנו כל הימים היינו בעוה"ב (וכמ"ש עה"פ וחטאתי לאבי כל הימים) לחיותנו כהיום הזה ר"ל בעוה"ז ואם כי מהדין שרי מכח שכר עכ"ז וצדקה (לפנים משוה"ד) תהיה לנו כי נשמור לעשות וגו' לפני ה' אלקינו (החוקר לב) כאשר צונו דייקא לשמה לקיים מצותיו ולא מכח שכר ועונש. והנה לכאורה ג"כ קשה על הנאמר למעלה ולא יהי' בכם נגף למשחית וגם כאן ולא יתן המשחית וגו' וכי ניתנה מצוה זו לעשותה עמל"פ ולמנוע מהיזק. אבל התירץ לזה כי כבר א' קול ה' בכח בכחו של כל או"א כי לאו כל מוחא סביל דא לעשות מבלעדי שכר ועונש בלתי מאהבה לה' לבדו וזה אמר להם הטע' ולא יהי' בכם נגף למשחית אמנ' זה להמוני עם די להם בקיום מצות הפסח ונתינת דמו בשביל שלא יהיה בהם נגף אבל זקני העם ושוטריו להם ראוי לבלי לעשותו מכח מניעת ההיזק כ"א כאלו היה דבר זה חק בלי טעם ולזה קרא משה לזקני העם וא"ל משכו וגו' והגעתם אל המשקוף ועי"ז ולא יתן המשחית אבל עפ"ז אתם לא תהיה כוונתכם בשביל טעם זה למנוע המשחית כי אין זה דרך העובד מאהבה כ"א ושמרתם את הדבר הזה (של מצו' הפסח לקיחתו וזביחתו) לחק כלו' כאלו הוא חק מבלי שום טעם והראי' כי אין עיקרה של מצו' זו בשביל שלא יתן המשחית כי הרי הוא לך ולבניך עד עולם וטעם זה איננו כ"א עתה ולא לבניך אחריך ע"כ שאין זה עיקר הטעם כ"א יש בו טעם נעלם מאתנו והיה כי תבואו אל הארץ וגו' ושמרתם וגו' ועז"א והיה כי יאמרו אליכם (דייקא) בניכם מה העבוד' הזאת לכם ר"ל בשלמא אצלינו הוא עבודה קיום המצוה לשמו ית' מבלעדי מניעת היזק כי לא לדם אנו צריכים אבל אצליכם שהייתם צריכים לדם הפסח לאות לבל יתן המשחית וגו' א"כ מה העבודה הזאת לכ"ם דייקא כי הרי הוא להנאתכם וטובתכם כדי למנוע ההיזק והרי הוא שאלת כן חכם וצדיק ועז"א ואמרתם (כי עיקר העבודה מה שאין אנחנו עושים בשביל מניעות ההיזק ולא להנאתינו כ"א) זבח פסח הוא לה' דייקא ר"ל בלתי לשמי ית' הגם אשר פסח על בתי ב"י במצרים וגו' ואת בתינו הציל והי' מקום לעשות למענינו עכ"ז לא לנו עשינו כ"א לה' ית' בשביל קיום מצותיו מאהבה והנה אם כי משה הי' סובר כי רק הזקנים יעשו מאהב' אבל עדת ב"י עוד לא הגיעו למדרגה גדולה כזה אבל האמת כי כלם עשו לשמו ית' וע"כ סיים הפסיק וילכו ויעשו ב"י כאשר צוה ה' וגו' לומר ולהודיע כי כל ישראל עשו כאשר ציה ה' דייקא ולא בשביל ולא יתן המשחית וזה שפרש"י להגיד שבחן של ישראל שלא הפילו דבר מכל מצו' משה ואהרן היינו מה שצוה להזקנים לעשות מאהבה ולא בשביל מניעת ההיזק ועז"א כן עשו לומר אף משה ואהרן כן עשו, ביאור הדבר כי גוף המצוה של הפסח אין זה עבודה גדולה כי היא דבר אכילה והנאת הגוף ועיקר העבודה הי' בו הכוונה הזכה יתחשב' הטובה לבלי להתכוון להנאת עצמו בשביל מניעת ההיזק כ"א לשמו ית' וזה ניחא בשאר כל עדת ישראל שהיו יראים מהמשחית אבל צדיקים גמורים כמשה ואהרן שבאמת לא היה להם מגור ופחד מהמשחית ולא הי' להם לעשו' הדבר כ"א לשמו ית' א"כ ס"ד כי ח"ו נגרע עבודתם מעבודת כל ישראל, אבל האמת כי הם משה ואהרן שא' ונחנו מה א"כ גם הם הי' יראים מהתשחית לפי שפל ערכם בעיניהם ועכ"ז לא עשו הפסח בשביל זה כ"א לשמו ית' ולכן הוצרך לומר שאף משה ואהרן כן עשו לשמו ית' ולא בשביל ולא יתן המשחית והבן, והיינו דפתח המד' בישישים חכמה לומר דמפני כך אמר