ייטב לב שמות שסא

וגמר אומר כי עיקר המצו' ואכלו את הבשר וגו' צלי אש ומצות (ואם שהוא ערב ומתוק לחיך) על מרורים יאכלוהו ר"ל שיאכלוהו בבחי' מועיל כאלו הי' כלם מרורים ולזה בא המצו' כפשוטו לאכלו מצה ומרור כמו"ש פסחים קט"ו על הלל שהי' כורכן יחד פרש"י פסח ומצה ומרור לשים על לב כאלו הי' כלו מרורים והיינו בתי' תועיל כמו סמי רפואות המרורים לא בחי' ערב וכאמור והיינו כורכן יחד שכמו שבמצה שאין בו טעם או מרור שודאי אינו אוכלו להנאתו רק לשם ה' כ"כ היה אוכל הפסח גם כן עד"ז וכוונה אחת להם והבן כי נכון הוא, ועל דרך זה נ"ל לפרש משחז"ל הובא ברש"י פרשת בשלח עוגות שהוציאו ממצרים טעמו בהן טעם מן. כי במן מצינו שהי' משתנה לכמה טעמים והענין כי הי' לחם שמלאכי השרת ניזונים ממנו והיא בחינת אכילה רוחנית א"כ הי' לכ"א לפי בחינתו ומדרגתו וכפי מה שהי' מזכך גופו כך הי' נהנה מהמן בבחי' רוחנית והייני משתנה לכמה טעמים שא"ד טעמו של זה לזה כי א"ד מדרגתו של זה לש"ז ע"ד שהוא בשילום שכר רוחני כ"א לפי עבודתי וכ"כ הי' בענין אכילת המצה הי' טועם ונהנה כ"א לפי בחינתו וזה שאמר שטעמו בהן טעם מן והבן ועד"ז הי' בענין אכילת הפסח והראי' שא' במד' פ' בא שלא רצו למול עד שהוציא הקב"ה ריח ג"ע ונדבק בפסח וא"ל משה שאין לאכול מזה בלתי אם הוא נימול אז תלו א"ע עיי"ש א"כ הי' בפסח ענין אכילה רוחנית וריח ג"ע ודאי א"ד חוש הריח להריח בג"ע של זה לשל זה כ"א כל אחד לפי בחינתו. ועפי"ז נ"ל לפרש מה שא' להלן זאת חקת הפסח כל בן נכר לא יאכל בו ופרש"י שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כל עדת ישראל יעשו אותו דזה שפת יתר לכאורה עי' רש"י ולדרכנו הפי' דמי שאוכל הפסח לשם מצו' טועם בו טעם פסת בבחי' רוחניותו אבל מי שאוכל לשם אכילה גסה לא לשם מצו' ודאי אינו טועם בו טעם פסת כלל בבחי' רוחניותו וקדושתו כ"א כשאר אכילה גשמיות והנה מי שאכלו לשם אכילה גסה מעשהו זר ממחשבתו ועליו נאמר ופושעים יכשלו בם ואם כי לכאור' נראה שעושה מצו' אבל ה' היודע מחשבות יודע כי מחשבתו אינו כפי מעשהו ואכילתו כאכילת נכרי ובהמ' למלאות תאותו, וז"ש זאת חקת הפסח כל בן נכר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים דייקא היודע מחשבותיו שמעשיו נתנכרו ממחשבתו ל"י בו כלו' לא יטעם בו טעם אכילת פסח כלל אם כי כל עדת ישראל יעשו אותו במעשה עכ"ז לא כן הוא במחשבה שא"ד מחשבתו של זה לש"ז ע"כ האוכלו לשם פסח טועם בו טעם פסח והאוכלו לשם אכילה גסה א"ט טעם פסת כלל כאמור ועפי"ז יבואר המד' זאת חקת הפסח זש"ה יהי לבי תמים בחוקיך זה חקת הפסח וחקת הפרה א"י מי גדולה משל כו' היי אומר פרה גדולה שאוכלי פסח צריכים לה והיא משולל הבנה ולדרכנו יתכן בהקדם מ"ש החן טוב פ' חקת וכ"כ מוזלה"ה בפ' צו בדרוש לשה"ג שענין החקים להורות כמו שזה עושים רק לשם ה' כ"כ בכל הענינים הגם שיש בי הנאת הגוף לא יתכוון כ"א לשם ה' ע"ד דבר שהי' בכלל וכו' על הכלל כלו יצא, ובזה פי' הח"ט זאת חקת התורה אשר צוה ה' לאמר ר"ל לומר בכל דבר שעושהו רק בשביל אשר צוהו ה' עיי"ש, וז"ש דוד יהי לבי תמים בחקיך זה חקת הפסח וחקת הפרה ר"ל כמו שבחקת הפרה ודאי מחשבתו כפי המעשה שאין מכוון רק לשם ה' כ"כ יהי לבי תמים ושלם עם המעשה בחקת הפסח לא בבחי' מי שנתנכרו כי' למען לא אבוש בעוה"ב לפני ה' החוקר לב וע"ז א' מי גדולה הויא פרה גדולה שאוכלי פסח דייקא ולא א' עושי פסח ר"ל האוכלים צריכים לה לפרה כי מפרה אנו למדין לבלי לכוין בהאכילה להנאתו כ"א לשם מצות ה' ולכך מקדימין פ' פרה לפסח והבן וז"ש בהמשל שחברתה מלוות אותה עד ביתה והולכת אחרי' ר"ל שכן הוא בהנמשל שהכוונה שמכוון בפרה לשם ה' היא העומדת לי לכוון כן למצו' ה' באכילת הפסח לא להנאתו ועז"א הוי כל בן נכר היינו שנתנכרו מעשיו ר"ל שמכוין להנאתו לא יאכל בו וכמו שפירשנו והבן: והי' הדם לכם לאות על הבתים אשר אתם שם וגו' פרש"י א' הקב"ה נותן אני את עיני לראות שאתם עסוקים במצו' כו' ואכתי קשה מי לא סגי במה שאוכלי' את הפסח דבשלמא הלקיחה הי' בעשור והשחיטה בעיו"ט וצריך איזה מצו' הנעשית באותו לילה אבל מאכילה קשה וגם להבין מה שא' אח"כ והגעתם אל המשקוף וגו' ויעשו ב"י וגו' כן עשו פרש"י אף משה ואהרן כן עשו והוא תמו' דמהיכא תיתי לומר שהם לא עשו כן עד שהצריך להודיע זה והנ"ל בזה עפ"מ שפירשתי ואכלו את הבשר וגו' על מרורים יאכלוהו כאלו הי' כלו מרורים ר"ל לא להנאתם בבחי' ערב כ"א בבחי' מועיל כמו סמי רפואות וזה הי' כוונת הלל הי' כורכן ואוכלן יחד ר"ל על כוונה א' בלתי לה' לבדו כמי המרור שודאי אינו להנאתו כ"כ הפסח (וכמבואר היטב